1. סבתא זפטה

מהסיפור הזה אפילו אני נדהמתי. היא בת 68 והוא בן 75 הם נשואים זה לזו 28 שנים. עבור שניהם אלו נישואים שניים ויש להם בת משותפת. לכל אחד מהם 3 ילדים מנישואיו הראשונים, ולא מעט נכדים – שבט גדול ומכובד.

הם מתגוררים בבית פרטי רחב ידיים השייך לשניהם, וכמקובל בישוב היוקרתי בו הם מתגוררים, בחצר ביתם מדשאה גדולה ובריכה ומדי שבוע מתקבצים ילדיהם ונכדיהם לבילוי בבריכה ולברביקיו המסורתי.

למרות היותה בעשור השביעי לחייה היא מנהלת ביד רמה את משק הבית ואת חייו, ואחראית על הכל – החל מאנשי המקצוע האחראים על תחזוקת הבית, עבור דרך חשבונות הבנק, ההשקעות הכספיות שלהם, וכלה בבדיקות הרפואיות שלו ובכלל מסמכיו הרפואיים. ולא רק שהיא שולטת בהכל, היא גם טכנולוגית מאד, ויכולה לנהל את הבית מרחוק באמצעות אפליקציית המצלמות אליה היא מחוברת מהטלפון הנייד שלה.

יום אחד היא היתה עם חברה בבית קפה בככר המדינה ונכנסה לאפליקציה לראות אם הגנן סיים את עבודתו וניקה את הבריכה מעלים. נורה אדומה נדלקה אצלה כשהיא ראתה במצלמות את בעלה עומד ליד הגנן ומצביע על מיקום המצלמות, במיוחד לאור העובדה שהיא עמדה לטוס יומיים לאחר מכן לבקר את אחותה שמתגוררת בלונדון.

אל תשאלו אותי איך היא עשתה את זה, אבל כבר למחרת היא התקינה אצלו בטלפון תוכנת מעקב. אני חייבת לומר שבשלב זה של הסיפור נותרתי המומה אל מול התושיה והיכולת הטכנולוגית של הגברת המכובדת, שהביטה בי ולא הבינה מה הביג דיל.

אלא שזו היתה רק ההתחלה. שבוע היא היתה בלונדון ועקבה אחריו גם באמצעות התוכנה וגם במצלמות, וגילתה שבעלה הקשיש פעיל מאד ובוגד בה לא עם אשה אחת אלא עם שלוש נשים במקביל. מאחר שהיא טעתה לחשוב שלבגידתו המבישה תהא משמעות משפטית היא תיעדה באובססיביות את מעשיו, ועד מהרה התמכרה למעקב ולכניסה החשאית שלה לתוך חייו הסודיים.

המעקב הצמוד והאובססיבי ותוצאותיו הקשות מנשוא עבורה חלחלו לתוך נפשה והחלו להרקיבה. היא הפכה לממורמרת ובלתי נסבלת, נהגה להעיר לו ולרדות בו על כל דבר, והפכה את חייו לגיהינום. גם חייה הפכו לגיהינום כי היתה כלואה בין רצונה לשמור על המשפחה ולהימנע מגירושין בגילם המתקדם, לבין התמכרותה למעקב אחריו, התמכרות ש״הרגה אותה״ מבפנים.

היא הגיעה אלי אחרי שהוא הציב לה אולטימטום – או שתפסיקי לרדת לי לחיים או שמתגרשים. היא חששה מאוד מחלוקת הרכוש והסבירה לי שלמרות המעקב האובססיבי היא לא רוצה להתגרש. ״אז תמחקי את תוכנת המעקב״ המלצתי לה, ״תתעלמי מהבגידות תתנהלי כאילו הן לא קיימות, ותחזירי לעצמך את חייך הקודמים״. ״אני לא מסוגלת״ היא ענתה, ״איתי כבר שנים הוא לא יכול, מה בדיוק הוא עושה איתן..?״. ״האופציה השניה היא לפוצץ את הפרשה״, הסברתי לה. יתכן שהלם הגילוי יביא אותו להפסיק הכל ולבקש לשקם, ״אבל קחי בחשבון שיש אפשרות שכבר אי אפשר לשקם״, הוספתי אזהרה.

וכך אכן היא עשתה כבר למחרת. היא ידעה בדיוק עם מי הוא יושב בבית קפה מרוחק מאזור מגוריהם, נסעה לשם גררה כסא והצטרפה לשולחן אותו חלק עם גברת אחרת. ״שלום חווה״ היא אמרה. הוא כמעט קיבל התקף לב וגם חווה החווירה מאוד והחלה לרעוד. ״אני יודעת הכל״ אמרה לו מתעלמת באלגנטיות מהאשה הזרה, ״לא רק עליה אלא גם על שתי הפרחות האחרות״. בשלב זה חווה קמה והלכה והוא נשאר איתה והחל להתחנן על נפשו מבטיח לה שלעולם לא יבגוד בה שוב, שהיא אהבתו היחידה ושעימה הוא רוצה לסיים את חייו.

לכאורה מטרתה הושגה אבל היא לא הצליחה לשחרר. דווקא כעת כשהוא התחנן אליה שלא תלך היא טעתה לחשוב שהכל מותר. אל המרמור הקודם הצטרפו חקירות נוקבות – הן על מעשיו ביומיום והן על ״הפרחות שלו״, עד שהוא החליט לשים לזה קץ. השבוע היא הגיעה אלי שוב, בוכה, לאחר שקיבלה בדואר בקשה לישוב סכסוך שהוא הגיש בבית המשפט לענייני משפחה. ״נשארו לי כמה שנים״ הוא אמר לה ״אני רוצה לחיות אותן בשקט״.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

2. שלום בית

הייתי השבוע בבית הדין הרבני בפתח תקוה. בכל פעם מחדש שמתקיים דיון בתיק הזה – עצוב לי.

הם בתחילת שנות החמישים שלהם והיא תפסה אותו בוגד בה לפני כמה שנים וכנגד סליחתה החתימה אותו על הסכם ממון דרקוני שמקנה לה נתח נכבד מהרכוש המשפחתי במקרה של גירושין. ואז היא רצתה עוד הסכם ועוד הסכם והוא נשבר והודיע לה שזהו, נגמר והוא עוזב את הבית.

שלוש שנים חלפו מאז. הוא לא חוזר בו מההסכם הדרקוני שחתם עליו ומבקש להתגרש ולחלק את הרכוש לפי ההסכם. אלא שכבר שלוש שנים שהיא טוענת לשלום בית בבית הדין הרבני.

לתביעה לשלום בית מצטרפת ברוב רובם של המקרים בקשה למדור ספציפי שמשמעותה המעשית היא שבית הדיו הרבני נותן צו מניעה שנרשם בטאבו ואוסר על מכירת הבית. בכך מגנה ההלכה היהודית על זכותה של האשה לגור בבית אליו הורגלה. יפה מאד סך הכל. היהדות דואגת להגן על נשים שלא תושלכנה מביתן על ידי בעלים שמאסו בהן ללא עילה. אלא שאותה הגנה היתה רלוונטית כשלנשים לא היו זכויות ברכוש וניתן היה להשליכן לרחוב בלי כלום. לא בימינו, כשהאשה זכאית למחצית מהרכוש בדיוק כמו הגבר.

נחזור למקרה שלנו, בבית הדין הרבני בפתח תקוה הבינו הדיינים שהיא לא באמת רוצה שלום בית ודחו את בקשתה למדור ספציפי, אבל היא ערערה לבית הדין הרבני הגדול. במסגרת הערעור הורו דייני בית הדין הרבני הגדול בירושלים לדייני בית הדין בפתח תקוה לקיים דיון הוכחות ולשמוע את טענות הצדדים ואת העדים שיביאו – והכל בשאלת רצונה של האשה ב״שלום בית״.

וכך, כבר שנתיים מתנהל לו בפתח תקוה תיק שלום בית ודייני בית הדין הרבני דנים בכובד ראש בשאלות הרות גורל – האם אכן האשה רוצה שלום בית, האם היא שלחה לבעלה סמסים כדי לפייסו והיא באמת ובכנות מעוניינת לחזור אליו, או שמא אין זו אלא טקטיקה שמטרתה למשוך את ההליך ולסחוט את הבעל. את התשובה כולם יודעים, אבל אין ברירה אלא להשתתף בהצגה הזו שנכפתה עלינו.

עצוב לי כי מדובר בזוג חילוני בני גילי, ובמקום להתקדם ולמצוא זוגיות חדשה, אותה אשה מרשה לעצמה לעגן את בעלה כשהיא נאחזת בפרוצדורות הלכתיות עתיקות יומין, ובתוך כך להחזיק כבר שנים את הרכוש העיקרי שלהם. ושלא תבינו לא נכון – הילדים שם כבר בגירים, ולפי ההסכם יש מספיק רכוש לחלוקה, אבל היא רוצה הכל.

עצוב לי שבשנת 2020, שהיא ללא ספק העתיד שכבר כאן, כשהמצאנו כאן את הדיסק און קי, את הוויז, את כיפת ברזל, ואת המובילאיי, שהפכנו כבר לפני שנים לאומת הסטארטאפ – עדיין לגיטימי לנהל תחת מערכת המשפט הישראלית – הליך ״שלום בית״ עתיק יומין.

עצוב לי שחלק מהותי כל כך מהחיים שלנו כחילוניים במדינת ישראל יכול להיות כפוף לחוקים הלכתיים עתיקי יומין שעשויים להיטיב עם נשים, אך עשויים גם לשלול מהן זכויות מהותיות – אם העזו ובגדו.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

3. הקורבן

היא הגיעה יחד עם לקוחה אהובה שלי שביקשה שאייעץ לה ׳פרו בונו׳ כי היא מסכנה מאוד, חסרת אמצעים, במצוקה וחייבים לעזור לה, והסיפור שלה כל כך מורכב שהיא חייבת להביא אותה אלי. הסכמתי.

בתחילת הפגישה היא הציגה עצמה – בת 45, בעלת עסק עצמאי עם הכנסה של כ – 15,000 שקלים בחודש ובעל בלתי נסבל. עד כאן סיפור שגרתי, שבטח לא מצריך פגישה פרו בונו ושידור מצוקה קיומית.

אבל היא היתה בעמדת הקורבן. ״אין לי גב מההורים״ התלוננה, ״הם אף פעם לא תמכו בי״. במקום העבודה הקודם צעקו עליה והשפילו אותה, בעלה מקלל אותה ואף נוקט כלפיה אלימות למרות שהוא באופן כללי חדל אישים והיא מנהלת לו את החיים ונותנת לו הוראות מתי לגזור ציפורניים. היא באה ליעוץ אבל לא בטוחה שרוצה להתגרש, כי היא משוכנעת שתישאר לבד, ובגיל 45 אף אחד לא ירצה אותה.

״הבעיה העיקרית שלך היא שאת בעמדת הקורבן הקלאסית״ הסברתי לה. אשה נאה בת 45 שלמרות שחשה כקורבן של החיים מנהלת עסק עם הכנסה כזו, לא זקוקה ל״גב של ההורים״. בגלל שאת משדרת לעולם שאת קורבן, את מושכת אליך יחס של קורבן – קללות, השפלות ואפילו אלימות.

שימי גבולות, קחי אחריות על החיים שלך במקום לצפות מההורים שלך לתת לך גב. ברגע שתקחי אחריות על כל מה שקורה לך ותצאי מעמדת הקורבן – החיים שלך ישתנו לחלוטין, ואז גם יהיה לך קל יותר להחליט אם להישאר בנישואין האלו או להתגרש ולהמשיך הלאה, בראש מורם ובגב זקוף.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

רוצים לדעת מה הקשר בין לקיחת אחריות לקארמה טובה, והאם אפשר בכלל להשפיע על הקארמה שלכם? אתם מוזמנים להרצאה שלי ב 19.3. לאור הביקוש הזזנו את המיקום – ההרצאה תתקיים בסינמה סיטי. להזמנת כרטיסים לחצן כאן.