1. הטרדה מאיימת

אחרי שנתיים נישואין הוא עזב את הבית ופתח מלחמת עולם. את ה – 50,000 ₪ שהושקעו בדירה שנה קודם לכן הוא חושב להפוך ל – 800,000 ₪, את התינוק הוא דרש למשמורת משותפת למרות שבפועל הוא לא מסוגל להתחייב על יותר מכמה שעות בשבוע, ועל המזונות הוא מנהל קרב עקוב מדם ועושה כל מה שהוא יכול כדי להסתיר את יכולתו האמיתית.

אז כבר שנה אנחנו איתה בתוך הסיפור הזה, מדממים. בהתחלה דימם לה הלב כי היא כל כך אהבה אותו והוא עזב לא לפני שסירב בגסות לקיים איתה כל קשר אינטימי מהחשש שתכנס להריון, והוא היה צעיר ופרוע מדי למשפחה. בהמשך דימם לה הלב מההכפשות שלו במלחמת העולם שניהל נגדה ומניסיונו להפוך אותה לשקרנית ומטורפת, כשבפועל הוא בחר יצוג אגרסיבי באופן שלא תואם את חיי הנישואין הקצרים והמקרה הפשוט.

בחודש האחרון חלה הסלמה. המכונית של אמא שלה נפרצה ותיק מסמכים נגנב ממנו, דפי בנק של אמא שלה הגיעו לתוך התיק המשפטי בטענה שהבנק שלח אותם בטעות, וכשהוא החזיר את התינוק היה לו מבט קצת מפחיד בעיניים.

כשהוא הגיש תצהיר אליו צירף טבלאות אקסל שמפרטות בכל יום מי נכנס לדירה שלה ומי יצא ממנה היא כבר ממש נבהלה. הגשנו בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת. טענו שהוא התקין מצלמות ליד דלת דירתה ואף הראנו איך מישהו טיפל בשלט ״יציאה״ שתלוי בחדר המדרגות שרק בקומה שלה נתלה הפוך וחורים זעירים בו הביטו ישירות אל דלת הדירה שלה. בעזות מצח שאין שניה לה הוא הכחיש שהתקין מצלמות וטען שהוא מחובר למצלמות האבטחה של הבנין וכבעל חלק מהדירה זכותו לבלוש אחריה במצלמות.

השופטת קבעה את התיק לדיון השבוע, וכבר בתחילת הדיון הציעה להם להסכים לצו ולעסוק רק בשאלת ההוצאות. הסירוב היה אגרסיבי כרגיל – ״היא צריכה לשלם לו הוצאות״ טענה עורכת הדין שלו וכתגובה הזדרזתי לבקש לחקור אותו. חקירות נגדיות חביבות עלי במיוחד, ואיתו זה היה קל.

הוא הגיע מתודרך אבל משהו בהדרכה שלו היה לא תקין. לשאלה אם מותר לו לדעתו לבחון את כניסותיה ויציאותיה מהבית הוא השיב בחיוב. ״זכותי המלאה״ העיד בביטחון. לשאלה אם הוא סבור שבית המשפט צריך לדעת שחברה של אמא שלה ביקרה עם הנכדים הוא השיב בחיוב, ולשאלה איך הוא יודע שהיא עשתה קניות בסופרפארם הוא השיב שראה במצלמות האבטחה של הבנין שהיא חוזרת הביתה עם שקיות.

״ולא לקחת חוקר פרטי?״ שאלתי. ״אין לי כסף לזה״ הוא השיב בתשובה מוכנה מראש. הוא רק שכח שלתצהיר עדותו הראשית שהוגש לפני חודש הוא צירף תמונות וחלקי דו״ח חקירה עם הלוגו של החוקר הפרטי. עורכת הדין שלו קפצה כשנשוכת נחש. ״אני הזמנתי את הדו״ח מהחוקר הפרטי״ היא צעקה באולם בית המשפט ״ואני שילמתי על זה״. לזה הנחקר לא התכונן. הוא טען שלא ידע מכך דבר, השיב בחיוב לשאלה האם עורכת הדין שלו שכרה חוקר שיבדוק את אשתו ללא ידיעתו, טען שאין לו מושג על מה מדובר ושהוא לא מכיר את התמונות שצורפו לתצהיר עדותו הראשית…שח מט. את כל הראיות האלו הוא לא יוכל להגיש כי אדם לא יכול להצהיר על מה שהוא לא יודע…ואת הצו כבר השגתי.

בסיום החקירות השופטת הודיעה נחרצות שיש כאן הטרדה מאיימת, שהוא טועה טעות מרה אם הוא סבור שמותר לו לעקוב אחריה דרך מצלמות האבטחה של הבנין ושכדאי לו מאוד להסכים למתן צו בלי שהיא תצטרך לכתוב החלטה שתעלה לו בעוד הוצאות. הוא נאלץ להסכים וגם חוייב בהוצאות.

חברת הניהול של הבנין קיבלה הוראה לנתק אותו מהמצלמות, ניתן נגדו צו שאוסר עליו להתקין מצלמות לפני דלת דירתה, וצו שאוסר עליו להכנס לבנין אלא להחזיר את התינוק ולקחת אותו מפתח הבנין. ״ואם יורד גשם״ צווחה עורכת הדין שלו בנסיון להציל את שארית כבודה, ״שיפתח מטריה״ ענתה השופטת הנחרצת.

2. בואו נדבר אסטרטגיה

סטוריטלינג הוא כלי מעולה גם בבית המשפט. צריך לדעת לספר סיפור לשופט ולא להניח לפניו רק עובדות יבשות וסיפור נכון יכול לנצח תיק. אבל יש סיפורים שכדאי להשאיר מחוץ לאולם בית המשפט.

10 שנים שהם בזוגיות בלי ילדים. למרות שהם הכירו צעירים יחסית היא אף פעם לא רצתה להביא איתו ילדים. היא גם לא רצתה להינשא למרות שהוא הציע לה נישואין בערך 8 פעמים, כמעט בכל טיסה שלהם לחו״ל כשהוא בוחר את הלוקיישן הכי רומנטי ואת טבעת היהלום הכי יפה. ובכל פעם מחדש היא סירבה ואמרה לו – ״למה להרוס הכל עם חתונה, מה רע לנו ככה״, והוא נאלץ לקבל את הסירוב כי מאוד מאוד אהב אותה וגם כי ידע שהיא ״רוח חופשיה״ ושאם לא יקבל אותה כמו שהיא, לא יהיה לו אותה בכלל.

בשל היותה ״רוח חופשית״ היא גם לא קיבלה שום מגבלה, יצאה עם חברות מתי שרצתה, לפחות פעמיים בחודש נסעה לצפון לישון אצל אחותה ולעזור לה עם הילדים, וכל השנים הוא הרגיש שהיא לא נותנת לו 100% מעצמה. באחת מנסיעותיה לצפון היא שכחה בבית את הלפ-טופ שהוא נהג לכנות ״החבר הכי טוב שלה״, והוא לא התאפק ופתח אותו אך גילה שהמסך נעול עם סיסמא. לא ברור איך הוא הצליח לנחש את הסיסמא אבל כשנעילת המסך השתחררה והוא התחיל לשוטט לה בווטסאפ ווב, במסנג’ר ובמייל, הוא הרגיש שכל הדם אוזל לו מהגוף.

הסתבר שהיו לה חיים נסתרים ואפלים. היא היתה ״מלכה״ במועדוני סאדו ונהגה לקיים יחסי סאדו-מאזו עם לא פחות מארבעה גברים ושתי נשים במקביל. וזה כלל הכל, כמו בסרטים. בלי להכנס בפורום הזה לכל הפרטים הוא הבין שהחברה עימה בילתה היתה בעצם שותפה שלה להרפתקאה ושתיהן ביחד היו מלכות ידועות ששלטו בסצינת הסאדו של תל אביב.

בעשור האחרון היא עשתה לא מעט עסקים והרוויחה המון כסף ששכב בחשבונות הבנק שלה ובהשקעות נדלן ברחבי העולם, והוא רצה חצי מזה.

הוא שכר חוקר שתיעד את מעלליה, הביא תמונות שלה שנראו לי כמו תחפושת מופרעת לפורים והגיש תביעה לחלוקת רכוש. עורכת הדין שלו לא חסכה אף פרט וצירפה את כל התמונות וההוכחות לחיים האפלים שהיא ניהלה במקביל, להצעות הנישואין שהיא סירבה לקבל ולסירוב שלה להביא ילדים. ביג מיסטייק.

אני הכחשתי שהם ידועים בציבור וטענתי שהם זוג חברים שטרם החליטו אם להינשא או לא, אישרתי את טענתה שהוא הציע לה נישואין 8 פעמים והיא סירבה להינשא לו והודתי שהיא לא רצתה להביא עימו ילדים. ידעתי שהטיעון הזה כנראה לא יחזיק ויש סיכוי טוב שבית המשפט יראה בהם בכל זאת ידועים בציבור. אבל ידועים בציבור הם לא שותפים אוטומטית לכל הרכוש, הוא היה צריך להוכיח כוונת שיתוף. לכן המשכתי ואישרתי בכתב ההגנה את חייה האפלים והכפולים, את היותה מלכת סאדו כמופיע בדו״ח החוקר שצורף לכתב התביעה וטענתי שמעולם לא היתה לה כוונה לשתף אותו בנכסיה.

אחד המבחנים לשיתוף ולקביעה אם בני זוג עונים בכלל להגדרת ידועים בציבור היא השאלה האם היחסים שלהם היו מונוגמיים. לו הייתי מייצגת אותו לא הייתי מזכירה במילה את פרשת הסאדו המביכה ואת סירובה להינשא לו שגם לו יש השלכה על שאלת השיתוף ביניהם.

השבוע היינו בבית משפט. השופט היה נחרץ – אין כאן כלום, לא בטוח שאפשר לקרוא להם בכלל בני זוג הוא פסק והסביר לעורכת הדין שלו – שיש סיפורים שלא בטוח שצריך לספר.

3. נשבע לך לא בוגד

"בוא לא נטעה. קנאה חולנית ואובססיביות הם לא אהבה", הסברתי לו כשהוא תיאר לי כמה היא אוהבת אותו.

סצינות הקנאה המטורפות שלה כלפיו, העידו בעיקר על קווי אישיות אובססיבית וחולנית. המריבות שלהם נמשכות לאורך ימים שלמים ובמהלכן הוא צריך להוכיח לה שאין לו אחות. ובמילים אחרות – שהוא לא בגד, לא בוגד ושאפילו ידידות מהמין הנשי אין לו.

אבל הוא ? הוא אוהב אותה, מאד אוהב אותה, כך הסביר לי. בעוד שכל אדם נורמלי היה נמלט כל עוד רוחו בו מהטירוף המשתולל, הוא עבד קשה בלהוכיח לה את נאמנותו.

וכך, מבועת מהמחשבה שהיא תעזוב אותו יום אחד, הוא העביר לחשבונה מליון ₪ מכספי ירושה שקיבל מסבו, טועה לחשוב שבכך הוא מוכיח לה עד כמה הוא אוהב אותה ונאמן לה. זה עזר לחודש בערך, ואז היא חזרה לטירוף. משוכנעת שהוא בוגד בה, נשרפת מקנאה אובססיבית ושורפת כל חלקה טובה.

והוא נשאר איתה. שנים. גם כשהיא החליטה שיש לו רומן עם מנהלת סניף הבנק שלהם. היא עמדה על כך שיעבירו את כל החשבונות לבנק אחר ואף ימחזרו את המשכנתא, והכל בגלל אותו ״רומן״ מדומיין עם מנהלת הסניף. הוא הסכים ושיתף איתה פעולה והם עברו בנק.

חודש – חודשיים לאחר מכן היא החליטה שיש לו רומן עם מנהלת המחלקה שלו בחברת ההיי טק בה הוא עובד ודרשה שיתפטר. להתפטר בגיל 53 זה מסוכן, ונשארה בו שמץ של שפיות שאיפשרה לו לגלות התנגדות רפה. אז הוא הלך לפוליגרף כדי להוכיח את חפותו. היא אחזה בתוצאות הפוליגרף ואמרה בבוז ״פסיכופת כמוך יכול לעבוד גם על הפוליגרף״, קימטה את דף הנייר לכדור הטיחה אותו בו בזעם ואיימה ״או שאתה מתפטר או שמתגרשים״.

השבוע, דקה לפני שהוא הגיש הודעת התפטרות, הוא החליט להגיש בקשה לישוב סכסוך.