סיפור בשלושה חלקים מהשבוע החולף – 1.2.20

1. רבקי

מיום לידתה בלטה רבקי ביופיה. היא היתה התינוקת הכי יפה בבית החולים הדסה בו הגיחה לעולם כבת זקונים עשירית לזוג הורים חרדים. היא היתה הילדה הכי יפה בגן ונשארה הכי יפה בבית הספר בנות יעקב אליו הלכה בחצאית שחורה ארוכה גרביים לבנים עבים וחולצת תכלת שהבליטה את עיניה התכולות. יופיה הלא שגרתי של רבקי עמד ביחס הפוך לביטחונה העצמי, והיא היתה שקטה ונחבאת אל הכלים. בחברת זרים לא פצתה פה, ובעזרת נשים בבית הכנסת התחבאה מתחת לחצאיתה הרחבה של אימה ולא משה ממנה. כזו היתה רבקי, ביישנית מאד, אבל הכי יפה בירושלים. 

תשע אחיות היו לה לרבקי והיא גדלה מוקפת באהבתן. אחיותיה הגדולות טיפלו בה כאילו היתה בתן, והיא הורגלה ליחס מפנק ואוהב מיום לידתה. ובכל זאת, היתה ביישנית וחסרת ביטחון, האדימה כששוחחו עימה, נמנעה מקשרים חברתיים משמעותיים והעדיפה לבלות ימיה בקריאת ספריו של הסופר החרדי האהוב עליה חיים ולדר. היא היתה ילדה טובה וערכית, תלמידה שקדנית אך חולמנית ובעיקר לא מודעת ליופיה המהפנט.

כשהגיעו אחיותיה לפירקן הן נישאו בנישואי שידוך, כמקובל. ההורים נפגשו, סיכמו את התנאים, וכשבוע לאחר מכן הוכרזו האירוסין. רבקי התרגשה ושמחה בשמחת אחיותיה שנישאו, אך תיעבה בסתר ליבה את הטקסים שכרוכים בכך, האירוסין, החתונה, שבת חתן, שבע ברכות – כל אותם ארועים חגיגיים בהם נאלצה להשתתף ולפגוש אנשים זרים. היא נהגה לשבת קפואה ומושפלת מבט, משתדלת לצמצם ככל האפשר את נוכחותה, מתפללת לאלוקיה שהארוע יסתיים כבר והיא תוכל לשוב לפינתה הנסתרת ולקרוא. אלא שבשל יופיה החריג דווקא היא משכה תשומת לב רבה מכל נשות המשפחה שנהגו לומר עליה שתהא, בעזרת השם, כלה יפיפיה, לצקצק בלשונן ולהוסיף בלי עין הרע, תוך כדי ליטוף שערה השחור והמבריק. ורבקי לא הגיבה רק השפילה עוד יותר את מבטה ונעה בחוסר נוחות בכסאה.

2. אברהם

כשרבקי היתה בת 14 אחותה חווי הגיעה לפירקה. השידוך היה מבטיח במיוחד. אברהם, תלמיד ישיבה בן 19 בן בכור למשפחה ידועה ומכובדת רבת חסד וטוב, שכל מכריו דיברו בשבחו. חווי נחשבה גם היא לשידוך מצוין. בחורה נהדרת, צנועה, טובה, חרוצה ונאה, ממשפחה טובה שמעולם לא דבק בה רבב. ההורים שמחו מאוד על השידוך המוצלח, אברהם וחווי נפגשו כמקובל בלובי מלון ירושלמי, החליפו כמה מילים וכעבור יום נתנו הסכמתם לשידוך.

בלילה בחדרן המשותף סיפרה חווי לרבקי על השידוך הקרב בהתרגשות מהולה בכאב בטן. מהרגע שפגשה את אברהם חשה חווי כאב קל בשיפולי בטנה, לא תמיד מורגש, לא לגמרי ברור. ״אבא ואמא מכירים אותי הכי טוב, הם יודעים לבחור עבורי את הכי טוב, אני סומכת עליהם״ אמרה חווי לרבקי ששאלה אותה איך יודעים שזה זה. ״את תהיי כלה יפיפיה״ חיבקה רבקי את אחותה וליטפה את פניה, וחווי הנהנה, חשה עדיין את אותו כאב קל בשיפולי בטנה.

ארבעה חודשים לאחר מכן חווי כבר הרתה. בארוחות שבת אליהן הגיעו כל החתנים והאחיות היה אברהם כוכב הערב. הוא הפליא בסיפורים ומדרשים, הצחיק ושימח, הרעים בזמירות שבת בקול גדול, והיה מסמר הערב.

אפילו רבקי חיבבה אותו במיוחד, ונהגה לצחוק מבדיחותיו. ביישנותה וסגירותה כמו גם יופיה החריג איתגרו ומשכו את אברהם וכשהבין שהספרים הם כל עולמה, הוא רכש עבורה את הספר האחרון שהוציא חיים ולדר. בתום ארוחת השבת וכשהיא פינתה את השולחן משלל הצלחות שהועמסו עליו, הוא אמר לה כבדרך אגב ששכח להביא עימו את הספר החדש שקנה עבורה וביקש שתבוא למחרת לאחר בית הספר לביתו והוא יתן לה אותו. 

כל אותו יום ראשון המתינה רבקי בקוצר רוח שיסתיים בית הספר ולאחריו מיהרה לגשת לדירתם של חווי ואברהם ששכנה בסימטה סמוכה. חווי, שעובדת כמזכירתו של רופא שיניים ברחוב יפו בירושלים, לא היתה בבית ואברהם קיבל את פניה בשמחה. הוא ביקש שתשב לידו והחל ללטף את שיערה. רבקי קפאה. כשהוא ראה שאינה מגלה התנגדות הוא החל ללטף את חזה, פתח את חולצתה ואת חזייתה והחל לנשק את שדיה, כששלח יד אל מתחת לחצאיתה היא יצאה איכשהו מקפאונה ואמרה לו בקול מבוהל ״מה אתה עושה״, והוא הפסיק מיד ואמר לה – מחר תבואי שוב.

עוד באותו ערב רבקי ניגשה לאימה וסיפרה לה מה אברהם עשה, מתחננת אליה שלא תספר לאביה. בזכות ספריו של חיים ולדר היא למדה שצריך לשתף ואסור לשמור בבטן. ״טוב ששיתפת אותי״ חיבקה אותה אימה החכמה, ״את לא עשית שום דבר רע, ואת לא אשמה״.

האם והאב פנו קודם כל לרב. מצד אחד יש את רבקי, ומצד שני חווי רק נישאה והיא בראשית הריונה. הרב המליץ שלא להגיש תלונה במשטרה אם אברהם יסכים לפנות לטיפול. והוא הסכים, בלית ברירה.

3. חווי

בעל כורחם סיפרו ההורים לחווי מה עשה אברהם ברבקי אחותה האהובה, וחווי פרצה בבכי. ״שבועיים אחרי החתונה כבר רציתי לעזוב״ היא גילתה לאימה. ״כלפי חוץ הוא מקסים אבל בפנים הכל רקוב״. והיא המשיכה וסיפרה איך הוא מסתכל ברחוב על נשים זרות, איך הוא רואה סרטים אסורים במחשב כשחושב שהיא ישנה ואיך מצאה אותו כמה פעמים עומד ליד הגדר של בית ספר בנות יעקב הסמוך לביתן ומציץ.

הרב, האב וההריון הכריעו נגד גירושין, וחווי ואימה קיבלו עליהן את הדין. ״אם הוא יתמיד בטיפול, הוא יחזור לדרך המלך. גירושין לא באים בחשבון״ פסק אביה והרב הוסיף ופסק שאברהם לא יכנס אליהם הביתה ארבע שנים תמימות או עד שרבקי תינשא.

וכך נאלצה חווי להישאר עם אברהם, מבודדת בשבתות ממשפחתה האהובה, מתמודדת עם בעל כריזמטי אך רקוב מבפנים ועם כאב בטן שהלך והתגבר. כשהתינוק נולד החליט אברהם להפסיק את הטיפול. ״אין לי כסף לזה״ טען אברהם, וחווי חשה ממש דקירות בבטנה. היא פנתה להוריה שסירבו לשמוע על גירושין, ואמרו לה שלהיות גרושה בת 19 עם תינוק, יותר גרוע מהמצב הנוכחי, ואולי הטיפול שהוא עבר עד כה כבר השפיע.

לפני שבועיים חווי לא חשה בטוב בעבודה. כאב הבטן הקבוע שלה החמיר מאוד, והיא ביקשה ללכת הביתה. כשהגיעה במפתיע לביתה, מצאה את אברהם במיטתה עם חברה לכיתה של רבקי. נערה שהיתה ידועה כ״בעייתית״ ומועדת לפורענות, ההפך הגמור מרבקי. אין לתאר את גודל השערוריה. חווי ההמומה יצאה מביתה ורצה במהירות בוכה לבית הוריה.

הפעם אימה לא הסכימה לשתוק. ״זה יגמר רע״ היא אמרה לאב, ושניהם הלכו יחד לרב והודיעו לו שזהו, חווי צריכה להתגרש. אברהם התחנן על נפשו. הוריו לא ידעו דבר וחצי דבר על מעלליו, וגירושין על רקע כזה יטילו כתם על המשפחה ויפגעו בהכרח בסיכויי השידוך של ששת אחיו ואחיותיו. בדמעות הוא הבטיח שלעולם זה לא יקרה, שילך לטיפול פעמיים בשבוע, שיתייחס לחווי כבת מלך.

כאב הבטן של חווי רק החל וגבר. ״אני לא נשארת איתו״ היא הודיעה להוריה. ״ומה אם זה התיקון שלך ?״ שאל אותה אביה שהיסס, ״ומה אם הבא אחריו יהיה יותר גרוע?״.

״ומה עם רבקי? אבא, ומה עם התינוק שלי שיגדל במשפחה רקובה? ומה עם כאב הבטן שלי שלא עזב אותי מהיום שהכרתי אותו? ומה איתי אבא?״ שאלה חווי בדמעות.

השבוע היא הגיעה אלי עם הוריה להתחיל הליך גירושין.