1. אם לא טוב לך אתה יכול ללכת
הוא יצא מגירושיו הראשונים בשן ועין, כמעט חסר כל. מביא עימו לנישואיו השניים אך את יכולתו המקצועית ואישיותו, והיא אהבה כל סנטימטר בו. מבחינה כלכלית היא היתה הצד החזק, ולמעט הסכם ממון שנערך לדרישתה זה לא הפריע לאיש מהם. הם נישאו באהבה גדולה והביאו לעולם שתי בנות, ואז התחילו הבעיות.
בנותיו מהנישואין הראשונים, שעד שהפכה בעצמה לאם זכו ממנה ליחס חם, החלו ״להפריע״ לה בחיים. תחילה רטנה בשקט כל אימת שהן הגיעו לביקור, ואט אט החלה לרטון בקול, לעשות פרצופים, וליזום עימן ריבים. לאחר כל ביקור כזה תובע את עלבון בנותיו הוא רב עימה וכל מריבה ביניהם הסתיימה במילותיה ״אם לא טוב לך אתה יכול ללכת״. לעיתים המשיכה ואיתגרה אותו ״אתה נשאר רק כי נוח לך כלכלית, לך כבר אם כל כך רע לך״.
בשלב כלשהו בנותיו סירבו להגיע אליהם והוא החל לפגוש בהן בבית הוריו, כשהוא מביא עימו את בנותיו הקטנות שיפגשו את אחיותיהן. היא נשארה בבית ולא אהבה את הסידור הזה, ולכן בשלב כלשהו אסרה עליו לקחת את הבנות להוריו, וניתקה קשר גם עם הוריו אותם כינתה ״נבערים״.
בבית בין מריבה למריבה הם קיימו שגרה סבירה, שהחזיקה את מערכת הנישואין הגועשת שלהם כמו רצועה שעוטפת מזוודה המאיימת להתפקע. אותה שגרה היתה גם הרצועה שהחזיקה אותו בבית, חושש שוב להתחיל מסכת גירושין שניה, זוכר היטב את הצלקות שהותירו בו גירושיו הראשונים.
כשהוא הודיע לה שהוא לוקח את בנותיו לסופשבוע של סקי בחו״ל היא לא הגיבה. נדהמת מהעובדה שהוא מודיע לה ולא שואל, היא נותרה חסרת מילים. למחרת היא יזמה מריבה קשה, קיללה את בנותיו בקללות איומות, השפילה אותו על שנשאר עימה – ״לא משנה מה אני אגיד לך אתה תשאר כאן כמו כלב״, והפעם הגדילה לעשות, עיוורת מזעמה, היא התעלמה מהעובדה ששתי בנותיהם הקטנות שומעות ורואות הכל, בעיניים קרועות לרווחה.
הוא תיאר איך המריבה הזו חתכה את כל הרצועות הוירטואליות שמחברות ביניהם, ובבת אחת הוא נאטם לחלוטין, ארז תיק והלך להוריו.
שעתיים לאחר שהלך היא החלה לשלוח הודעות מפייסות, מבקשת שיחזור ומתנצלת ש״קצת הגזימה״. הוא התעלם. ההודעות לא פסקו במהלך שבוע שלם אף על פי שהוא לא ענה אפילו פעם אחת.
אחרי שבוע הוא התרכך וביקש שידברו, אמר שלא סוגר את הדלת אבל צריך זמן לחשוב ולראות איך אפשר להמשיך הלאה. היא לא אהבה את הכיוון אליו הולכת השיחה, ואמרה לו שאו שהוא חוזר היום או לעולם לא. הוא התעלם מהאולטימטום וביקש לקחת בגדים וחפצים כי יצא מהדירה עם תיק גב.
למחרת היא פרקה בבית הוריו עשר שקיות זבל שחורות גדולות עם כל חפציו. ״כשראיתי את כל החיים שלי בעשר שקיות זבל שחורות, הבנתי שאני חייב לסיים איתה״, הוא תיאר את תחושתו הקשה, והתחיל הליך גירושין פעם נוספת.
מוסר השכל שנכתב לנשים אבל נכון גם לגברים –
1. אם נישאת להורה, שמביא עימו לקשר ילדים, קחי בחשבון שהילדים האלו ישארו תמיד חלק מהחבילה המשפחתית. אי אפשר להתעלם מהם או לנסות להעלימם, ואם בכל זאת תנסי ותעמידי את בן זוגך בפני הצורך לבחור – אל תתפלאי אם לא יבחר דווקא בך.
2. לא לעולם חוסן – גם אם הוא נשאר ונשאר ונשאר למרות הכל – יום אחד הוא פשוט יכול לקום וללכת, אל תאתגרי אותו אם זה לא מה שאת באמת רוצה.
3. ילדים הם טאבו – אם תפגעי בהם תגלי מהר מאוד – שקארמה איז א ביץ.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
2. גברים הזהרו מנשים מתוסכלות
אחרי 12 שנות נישואין וארבעה ילדים קטנטנים היא חשבה שיש לה זכות לשים לו רצועה על הצוואר ולנהל לו את החיים ביד רמה. הוא לא איפשר לה והתמרד, לא נתן לה לנהל לו את החיים ולהכתיב לו מתי לחזור הביתה ומה לקנות בסופר. זה לא שהוא לא נטל חלק בגידול הילדים ובטיפול בבית, הוא רק לא הסכים להתנהל תחת פקודות.
ההתנגשות הזו בין תפיסת עולמה לבין אופיו הלא כנוע הפכה אותה לממורמרת תמידית. כשהתיסכול הגדיש את הסאה היא לקתה בהתקפי עצבים קשים שלוו בצרחות, קללות ואיומי גירושין. באחת המריבות סביב שעת חזרתו הביתה, היא דרשה שיגיע הביתה מוקדם, הטונים שלה עלו בעוד שהוא נותר אדיש ושקט ושאל אותה ברוגע ״איפה כתוב שאני צריך להיות בבית בשש?״
הר הגעש התפרץ ובצרחות מחרישות אוזניים כשהילדים הקטנים ברקע היא צווחת ״אני אראה לך איפה זה כתוב, איפה זה כתוב? על הקבר שלך זה יהיה כתוב״…
משהו בה נשבר במריבה הזו והיא היתנתה את המשך הנישואין בטיפול זוגי. להתגרש ממש ממש לא התאים לו, אז הוא נאלץ להסכים. טיפול זוגי טוב יכול היה להציל להם את הנישואין אבל אחרי פגישה אחת עם מטפלת זוגית מומלצת הוא לא היה מוכן לשמוע על המשך הטיפול הזוגי. ״את חושבת שתנהלי אותי דרך המטפלת הזוגית?״ שאל וביטל את הפגישה הבאה.
תיסכול הוא סכנה ברורה ומיידית לחיי הנישואין ויכול לפגוע בהם באינספור דרכים. אצלה זה היה קל – היא בחורה יפה וברגע שמישהו זרק לה מילת חיזור, התפתח שם רומן לוהט שהקל את תסמיני התסכול והמירמור שלה. טיפש הוא לא וכשהוא קלט שהיא נרגעה הוא הבין שנכנס גורם מאזן (תרתי משמע) למשוואה. הוא שאל והיא הכחישה הוא דרש לראות את הנייד שלה והיא סירבה, ובסוף הוא פרץ בבכי וביקש שיחזרו לטיפול הזוגי.
לא חזרה.
השבוע הגיע אליו חיים השליח עם כתב התביעה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
3. ע פ ה
״רות התגרשתי היום״ היא סימסה לי ואני דמעתי משמחה בשבילה.
היא היתה נתונה במשך שנים בתוך מערכת מתעללת. שנים שהיא התרגלה להשפלות, אלימות מילולית קשה, עלבונות, ואף לאלימות פיזית. לא מכות ממש, זה לא הסגנון שלו, אבל הוא ניפץ לה את הטלפון כמה פעמיים ושפך עליה מים כשהיא ישנה, והטיח את הלפ-טופ שלה בעוצמה בקיר, ושפך לה את תכולת התיק לשירותים, כזו אלימות. והם תמיד הגיעו לקצה הצוק, וחזרו אחורה, מבועתים מהמחשבה על הלא נודע שלאחר הגירושין, מעדיפים את הגיהינום הפרטי שלהם.
אם גם אתם כמוני, בעלי דימיון חזותי ומנסים לצייר תמונה שלהם בראש, אז דעו שהיא גבוהה ויפה, ועובדת בחברת היי טק, וגם עליו לא ניכרת אישיות המתעללת שמוסתרת היטב תחת חולצת כפתורים משובצת ומכנסים מחויטים, התלבושת הקבועה והמתחייבת שלו מתפקידו כסמנכ״ל הכספים של חברה ידועה.
אז כששמחתי בשבילה היא שלחה לי את השיר ״עפה״ של נועה אלפנט לפלר
בִּין שְׁלַבֵּי הִתְרִיס
בְּחֶדֶר הַרְכֵּב הַשִּׁפּוּט בְּרַבָּנוּת
רָאִיתִי יוֹנָה עֲנָקִית.
הִיא צָעֲדָה מוּלִי.
בְּרֶקַע לָהֲגוּ גְּבָרִים
עָלַי. עַל עֲתִידִי.
נִהֲלוּ אֶת טִקְסֵיהֶם הַגַּבְרִיִּים
אֲנִי וְהַיּוֹנֶה כָּרַתְנוּ בְּרִית
שֶׁל חֹפֶשׁ וְשָׁלוֹם.
הִיא עָפָה מִשָּׂם.
גַּם אֲנִי.
בתמונה : גם אני והיונה כרתנו ברית לצורך הצילום האייקוני של איליה מליניקוב לכתבה בליידי גלובס לפני כמה שנים 🙂
