1. מערכה ראשונה – פילדלפיה

לפני כמה שנים הם עשו רילוקיישן לפילדלפיה. היא ניצלה את ההזדמנות כדי להירשם ללימודי תואר שני, והחיים נראו לזוג הצעיר הנאה והמבריק הזה – מבטיחים במיוחד.

ואז הוא פוטר מעבודתו. מאחר שהיא לא סיימה את לימודיה הוא הצטרף למפוטר נוסף ויחד הם הקימו סטארטאפ. שלוש שנים חלפו והיא סיימה ללמוד ורצתה לשוב ארצה, אבל הוא בדיוק גייס משקיעים והיה בתנופת עשיה והם סיכמו לדחות את החזרה ארצה בשנה.

תוך כדי השנה הזו נולדה להם תינוקת והם הזדרזו להוציא לה דרכון ישראלי עוד טרם הדרכון האמריקאי כי היה ברור שתכף חוזרים הביתה. עוד שנה חלפה ועוד שנה חלפה, וכל פעם הוא היה באמצע עשייה מאוד חשובה, אוטוטו לפני הפריצה הגדולה וביקש לדחות את החזרה.

בשלב כלשהו משהו בה נשבר והיא הודיעה לו שזהו. בקיץ היא טסה עם הילדה לארץ. One way ticket. הוא הבין שמתח את החבל יותר מדי ונאלץ להסכים ואפילו אמר שיבוא לבקר את הילדה בחגים ובקיץ.

שבועיים לפני הטיסה הוא חזר בו.

בוקר אחד הוא העלים את הדרכונים של הילדה, הגיש תביעת משמורת בפילדלפיה והגיע למקום עבודתה עם מעטפה רשמית. You’ve been served הוא הודיע לה ביהירות כשהגיש לה את המעטפה, ויצא ממשרדה בטריקת דלת, טורק עימו את גם תקוותה הגדולה לשוב סוף סוף הביתה. היא ישבה המומה מבינה מיד שהוא כלא אותה זה עתה בארה״ב.

2. מערכה שניה – בית המשפט בתל אביב

התחילה מלחמת עולם משפטית בפילדלפיה ובתל-אביב בו זמנית. הוא ניסה להתעלם מתביעת הרכוש שהגשנו בשמה בישראל, התעלם ביהירות גם מצו המניעה שהוציא נגדו בית המשפט לענייני משפחה, וביהירותו לא טרח כלל להגיע לדיון בעניינו.

רק כשבית המשפט בפילדלפיה עיכב את הדיון בתביעה הרכושית שהוא הגיש עד להכרעת בית המשפט הישראלי, הוא הבין שהוא לא יכול להמשיך להתעלם מההליך. הוא שכר עו״ד, יהיר לא פחות ממנו, והגיש בקשה למחוק על הסף את התביעה שהגשנו בארץ בטענה שמתנהל הליך בפילדלפיה.

הדיון בבקשתו התקיים השבוע. הוא הגיע בבוקרו של אותו יום בטיסה מניו יורק עם תיק גב, אוחז בידו כרטיס לטיסה שיוצאת חזרה לניו יורק עוד באותו יום בחצות. היא הגיעה יום קודם לכן מניו יורק והיתה אמורה לחזור על אותה טיסה עימו.

רגע לפני שנכנסנו לדיון ניסיתי לשוחח עם עורך הדין שלו ולשאול אם ניתן להגיע להסכמות. הוא טעה לסבור שזו הפגנת חולשה, מבלי לדעת מה ממתין לו. ״ההסכם היחיד שאפשר להגיע אליו הוא שהיא תמחק את התביעה ונוותר לה על הוצאות״ ענה לי ביהירות והלך. ביג מיסטייק.

נכנסנו לדיון וביקשתי להתחיל בחקירת הבעל. קשה היה לפספס את מבט התדהמה על פניו. עורך הדין היהיר לא הכין אותו לחקירה ולא היה ערוך לחקור בעצמו. בעוד שהלקוח שלו נחקר במשך שעה רצופה, הוא שאל את הלקוחה שלי שתי שאלות קלושות.

3. מערכה שלישית – בית הדין הרבני

בינתיים, במרחק כמה רחובות משם, בבית הדין הרבני בתל-אביב הוגשה נגדו תביעת גירושין ובקשה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ.

מתמחה צעירה ממשרדי נשלחה לבית הדין הרבני והמתינה להחלטה בבקשה לצו עיכוב יציאה מהארץ. הצו ניתן תוך כדי הדיון שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה, והיא לקחה את המעטפה ורצה לבית המשפט ממתינה לנו בקומת הכניסה ובידה מעטפה.

הסתיים הדיון בבית המשפט לענייני משפחה, והשופטת הודיעה שנקבל בהמשך החלטה. הצמד היהיר, עורך הדין והלקוח שלו עמדו ושוחחו על הדיון אליו הגיעו לחלוטין לא מוכנים, ואנו עמדנו בצד השני משוחחות על הדיון ובזוית העין צופות בהם וממתינות שיסיימו לשוחח ויכנסו למעלית.

כשהמעלית הגיעה מיהרנו ונכנסנו אליה אחריהם. עכשיו היינו רק אנחנו והם בתוך תא מתכת קטן.

״אפשר יהיה להעביר לך מסמכים מבית הדין הרבני?״ שאלתי בקול שקט ומהסס את עורך הדין היהיר. ״לא, אין לי יפוי כח לייצג שם״ ענה ביוהרה. ״אז אולי אוכל להמציא ללקוח שלך״, המשכתי בקו המהסס. ״אני לא מעוניין לקבל ממך שום דבר״ ענה הבעל היהיר.

ואז הגענו לקומת הכניסה.

המתמחה המתינה לנו מחוץ למעלית. לקחתי מידה את המעטפה ואמרתי לבעל היהיר בקול קר כקרח – ״אני מחזיקה בידי צו עיכוב יציאה מהארץ נגדך. הערב אתה כבר לא תטוס בחזרה, אפשר למסור לך את המעטפה או שאתה עדיין לא מעוניין לקבל?״. הפעם לא היה שום דבר הססני בקול שלי.

הוא קפא על מקומו. האדים כולו והושיט את ידו לקבל את המעטפה. You’ve been served אמרתי לו כשמסרתי אותה לידו, גם כי קצת בא לי להרגיש כמו כוכבת ב- suits, וגם כי קארמה איז א ביץ׳ והוא הרוויח את זה ביושר.

יצאנו מבית המשפט. ״מחר את תקבלי גט״ הבטחתי ללקוחה שפרצה בבכי של הקלה. ״הוא לא היה נותן לי גט ומושך אותי שנים אם היינו חוזרים לפילדלפיה בלי לקבל את הצו״.

למחרת ב – 9 בבוקר הגעתי לדיון אחר בבית הדין הרבני בתל אביב. ניגשתי לאולם הדיונים שבו הוצא צו עיכוב היציאה מהארץ ואמרתי לפקיד העזר שאני באולם הדיונים הסמוך וביקשתי שיקראו לי כשהבעל ועורך הדין יגיעו. היה ברור לי שהם יגיעו ויעשו כל מה שאפשר כדי לבטל את צו העיכוב.

לא חלפו דקותיים והבעל אכן הגיע. נכנסתי יחד עימו לאולם הדיונים ואמרתי לדיינים שאסכים לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ אם הוא יסכים להתגרש בו במקום. הוא ניסה להתווכח ולטעון שיתן לה גט בפילדלפיה.

״אם הוא יוצא מהארץ בלי לתת גט, היא תהיה עגונה לפחות חמש שנים״, הבהרתי לדיינים. ״היא משקרת, הלקוחה שלה חזרה אתמול לפילדלפיה״ אמר בבטחון משוכנע שעיכבנו את יציאתו מהארץ כדי לחטוף את הילדה מארה״ב…״היא כאן והיא יכולה להגיע תוך רבע שעה״ הסברתי לדיינים והוספתי שאני מתחילה דיון באולם הסמוך ושיודיעו לי כשהוא מסכים לתת גט.

לא חלפו עשר דקות ופקיד העזר נכנס לאולם הסמוך וביקש ממני לזמן את הלקוחה שלי. ״את מתגרשת!!!!״ סימסתי לה, וביקשתי שתגיע בדחיפות.

שלוש שעות לאחר מכן היא היתה גרושה.

עוד באותו ערב הם חזרו על אותה טיסה לארה״ב, לא מחליפים ביניהם מילה.

מוסר השכל

1. אם אתם טסים לחיות בחו״ל חובה לחתום על הסכם שמאפשר לכל אחד מכם לחזור ארצה בכל שלב וקובע שמקום המגורים הרגיל של הילדים הוא ישראל. אני יודעת בוודאות שיש מי שקורא את זה עכשיו ומהנהן בתסכול. אין מספיק מילים לתאר את חשיבות ההסכם כשעוזבים את הארץ. אמנם לא נעים לדרוש הסכם משפטי רגע לפני יציאה לחלום האמריקאי, אבל לא נעים יותר למצוא את עצמכם כלואים בארץ זרה.

2. הזהרו מחטא היוהרה – הוא יסמא את עיניכם ולא יאפשר לכם להבחין בסכנות שאורבות לכם בדרך. וכן, לנהל נגדי תיק ביוהרה יכול להיות קצת מסוכן.

3. קארמה איז א ביץ׳, Indeed.