3 סיפורים מהשבוע החולף – 14.12.19

1. מה שלא הולך בקלות הולך בנוכלות

בגיל 21 הוא קנה כרטיס טיסה לארהב בשאיפה להגשים את החלום האמריקאי. 35 שנים לאחר מכן הוא הספיק להינשא, להתגרש, להינשא שוב ולהתגרש שוב ולהינשא עוד פעם אחרונה ודי, ובעיקר להתעשר. במהלך השנים היו כל מיני ענייני כספים בינו לבין הוריו אבל כבר לפני 15 שנה הם סיימו את כל ההתחשבנויות.

בינתיים בארץ נותרו הוריו ואחיו. בניגוד לאח הבכור, הם לא הגשימו את החלום האמריקאי, אפשר אפילו לומר שהם לא העזו בכלל לחלום ובטח לא יותר רחוק מפתח תקוה. ההורים ידעו שצריך לדאוג לשני האחים שנותרו בארץ בעוד שהמיליונר לא באמת זקוק להם והחליטו לערוך צוואה. בתמימותם הם שיתפו את שלושת ילדיהם בהחלטתם, משוכנעים שהמיליונר יפרגן לשני אחיו בארץ ויעודד את הוריו לדאוג להם בצוואתם.

הם טעו.

ענייני ירושה הם תמיד ריגשיים מאד, ובכלל לא קשורים לכסף. למעשה ניתן היה לצפות מהמיליונר שיפציר בהוריו להוריש הכל לאחיו שנזקקו לכך מאד, אלא שהוריו הכירו היטב את בנם ולא רצו להותיר את העניין לשיקול דעתו. כשהמיליונר הבין שהוא עתיד להיות מנושל מירושת הוריו- הוא החליט לצאת למלחמת חורמה.

כבר שנתיים וחצי שמתנהל תיק חסר עילה בבית המשפט לענייני משפחה, שדלתו פתוחה לרווחה לכל מי שמבקש לנהל הליך גם אם אין קשר בין ההליך לבין צדק או משפט.

הוא תבע את אימו ואת שני אחיו וטען שרכושם של אחיו שייך למעשה לו ושהוריו חייבים לו מליוני דולרים. ההליך המשפטי קשה מנשוא להוריו ולאחיו, וראיתי איך הוריו המבוגרים והחולים הולכים וקמלים במהלכו ועד כמה הוא משפיע על בריאותם. הוא לא ריחם והתעקש לנהל את ההליך עד תומו גם כשבית המשפט כפה עליו להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהם. עלויות ההליך היו שקופות בעיניו, ואולי אף היו חלק מנקמתו בהוריו ובאחיו.

השבוע התקיימו שני דיוני הוכחות. למי שלא בקיא אספר שבדיוני הוכחות נחקרים התובעים, הנתבעים והעדים בחקירה נגדית שמטרתה להפריך את גירסתם ולאושש את גירסת הצד שכנגד. חקירה נגדית היא מיומנות נרכשת ובמהלך שני העשורים האחרונים פיתחתי אותה לדרגת מאסטר. אם נודה על האמת, חקירה נגדית הפכה להיות אחד מתחביבי, לא פחות מריצה וצלילה…

הוא הגיע לחקירה בחליפה ועניבה חמוש בחצי חיוך זחוח ומאד בטוח בעצמו. ביום הדיונים הראשון הוא האשים את הוריו שרימו אותו, שגזלו את כספו, את דירותיו ואף הגדיל לעשות וטבע את הביטוי שעוד ישוב אליו – ״מה שלא הולך בקלות הולך בנוכלות״. כשהוא פרץ בבכי על דוכן העדים הסתיים יום החקירות, והוא הוזהר על ידי השופט לא לשוחח עם עורכת הדין שלו עד למחרת. הבכי שלו קצת הפתיע אותי כי את השאלות שבאמת יתנו לו סיבה לבכות שמרתי ליום החקירות הבא…

למחרת הוא הגיע פחות זחוח אך עוד יותר בטוח בעצמו, ידעתי שלמרות האיסור לשוחח עם עוה״ד שלו הוא עבר הכנה, אך לא הייתי מוטרדת מכך שכן הייתי משוכנעת שאי אפשר להכין אותו למה שעתיד לבוא.

כדי להתמודד עם העובדה שהצגנו מסמך בכתב ידו וחתימתו לפיו כל ההלוואות וההסכמים שערך עם הוריו בטלים ומבוטלים, ומכאן שאין כל עילה לתביעתו, הוא הציג מסמך אחר בכתב ידו וחתימתו וחתימת אימו שנושא את התאריך שלמחרת ולכאורה מבטל את המסמך שהגשנו. לטענתו אימו היתה בארה״ב וחתמה על המסמך שמאשר כי המסמך הקודם בטל. בעדותו שאלתי אותו על נסיבות החתימה והוא הפליג בהסבריו וסיפר איך הוא זוכר שאימו ישבה עימו ועם אשתו במטבח בביתו בארה״ב ואיך היא חתמה על המסמך שכתב. כששאלתי אותו אם הוא משוכנע שאימו היתה אצלו במטבח וחתמה, הוא ניסה לומר שלא זוכר באיזה מטבח ואולי זה היה בפתח תקוה, אבל אז שלחתי אותו שוב לתצהיר שלו שם כתב מפורשות שהיתה אצלו בביקור בארה״ב והוא שב ואישר שאכן אותו מסמך, שאנחנו טענו שהוא מזוייף, נחתם בארה״ב.

הבטתי בו ושתקתי לכמה שניות.

עשית לפחות שתי עבירות פליליות מר מליונר – האחת היא זיוף חתימת אימך והשניה היא מתן עדות שקר, אמרתי בקול רם ושלפתי אישור משרד הפנים המפרט את היציאות והכניסות של אימו מהארץ. בתאריך שנכתב בראש המסמך המזוייף – אימו היתה בארץ.

״מה שלא הולך בקלות – הולך בנוכלות״ חזרתי על והמשפט שלו מאתמול כשהוא לקח את הזמן כדי לחשוב על תשובה טובה.

שח מט.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

2. כרוניקה של סיום נישואין

הם הכירו בפקולטה למשפטים לפני כ – 15 שנה ועד מהרה ניצתה ביניהם אהבה עזה. שניהם עורכי דין, שניהם יפים ושניהם מבריקים וחדים. עם סיום הלימודים הם נישאו באולם הכי נחשב בעיר, הוריהם רכשו להם דירה מדהימה שמשקיפה על קו החוף של תל אביב ותוך כמה שנים נולדו להם בן ובת מדהימים. שניהם היו בעלי קריירות משפטיות מרשימות. הוא הלך והתקדם בשירות המדינה והיא טיפסה לאט אך בטוח ואף קטפה את השותפות הנכספת במשרד הגדול בו עבדה. למרות שעל פניו הכל נראה מושלם, החיים שחקו אותם ובערך לאחר 8 שנות נישואין הם הפסיקו כל קשר אינטימי. כשהוא ניסה להתקרב אליה וקיבל בתמורה כתף קרה שוב ושוב הוא אמר לה – ״לא תתפלאי אם אבגוד בך נכון?״. במקום להבין שמשהו מאוד לא בסדר בנישואיהם ושאולי צריך לראות איך מתקנים – היא הודיעה לו בתשובתה שאם יבגוד בה היא תתגרש ממנו.

אז הוא בגד בזהירות. במשך שנים ניהל רומנים שהעניקו לו את החום והקירבה שלא היו לו בבית. עם השנים הלכה זהירותו והתרופפה שכן הוא היה משוכנע שהיא יודעת ושותקת ושזה סוג של הסדר בשתיקה.

ואז היא תפסה אותו.

״אמרתי לך שאתגרש אם תבגוד״ אמרה לו כשמסרה לידיו את התביעות שפתחו את הליך הגירושין. הוא הבין שהולכת להיות כאן מלחמת עולם וגם לא היה מוכן נפשית שלא לראות את ילדיו מדי יום, וביקש ממנה שילכו לטיפול זוגי. אט אט הוא ריכך אותה ושכנע אותה למחוק את תביעותיה. כשני עורכי דין הם ערכו ביניהם טיוטת הסכם כלשהי אבל בשלב כלשהו זנחו את הטיוטה והמשיכו בחייהם.

חלפו כמה שנים במהלכם היא עברה שינוי. רזתה מאוד, התחילה לרוץ והצטרפה לקבוצת ריצה. שם היא הכירה מאמן כושר שגם הוא אהב לרוץ ויחד הם התקדמו בריצה לעבר רומן לוהט. בעלה לעומת זאת, שטראומת כתבי התביעה שהגישה נגדו נצרבה בליבו – חדל לחלוטין מלבגוד בה. אבל לזהות רומנים הוא ידע היטב. והוא קלט הכל ועד מהרה אפילו ידע בדיוק עם מי.

לא הרומן הפריע לו אלא השקרים שנילווים לו מעצם טבעו, אבל הוא לגמרי הסכים איתי שקארמה איז א ביץ ושמגיע גם לה לנהל רומן. כשהוא הבין שהוא מפרגן לה רומן לוהט הוא ידע שצריך לסיים את הנישואין האלו שכבר לא היה בהם דבר. ״האמת? אני ממש גאה בה״ אמר לי כשהגיע השבוע להתייעץ על הטיוטה שנזנחה לפני שלוש שנים.

וכשחזרתי הביתה וברקע שר שלמה ארצי את השורות –

״ואומרים, מה לא אומרים על חיינו/ שהם קצרים וחסרי כל ביסוס/ שאנחנו רק קרבים אל מותנו/ איזה אבסורד. / ומוזר איך בין שמש זורחת/ לשמש שוקעת בים/ לא מצאו תרופה לנשמה הפצועה / של בני האדם.״

חשבתי עליו.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

3. צרות של סבא וסבתא

הם הגיעו לפני כחודש להתייעץ בקשר לבנם. זוג הורים אמידים, עדיני נפש, שכאבם ניכר בקמטי תוויהם. בנם ניהל רומן שכתוצאה ממנו הגיע לאויר העולם תינוק, שהיום הוא כבר בן שנה.

אימו של התינוק, אשה קשוחת מבט ועזת מצח טעתה לחשוב שיש בידה כוח בלתי מוגבל. היא ידעה היטב שבהעדר הסכם תקף או החלטה שיפוטית הכוח בידיה, וניצלה זאת היטב. כשהתאים לה היא איפשרה לאב לפגוש את בנו, וכשלא התחשק לה היא סיננה אותו. לא עונה להודעות, לא עונה לטלפונים, נעלמת. והוא אחוז געגועים, לא יודע את נפשו, נוסע לביתה, ולמרות שהיא בבית – היא ממשיכה לסנן ולא פותחת. יום למחרת או אחרי יומיים או שלושה היא עונה לו ומאפשרת לו לראות את בנו. לכמה שעות. לעיתים מאפשרת לו לקחת אותו להוריו כדי שיהנו מנכדם הראשון, תלוי בתוכניותיה.

הם הגיעו אחרי תקופת סינון כואבת וארוכה במיוחד ושאלו מה אפשר לעשות. שאלתי עוד כמה שאלות והתברר לי שבנם מעביר לה מדי חודש 3,500 ש״ח כמזונות לבנו וגם משלם את מלוא עלות הגן. בלי הסכם, בלי הליך משפטי, מנדיבות ליבו וגם כי ידע שהיא צריכה כסף. היא אישה קשת יום, שגודלה במנטליות קוטבית לזו שלו והוא לא הכיר את כללי המשחק עימה.

כשהבנתי את התמונה נתתי להם את הפיתרון הברור. ״ב-1 לחודש הקרוב שלא יעביר לה ולו שקל אחד״ יעצתי. ״אבל זה עבור הבן שלו״ אמר לי אביו ועיניו הטובות תמהו לעצתי. ״אל דאגה״ עניתי, זה בסך הכל טיפול יעיל ומהיר נגד סינון. ״כשהיא תבין שהברז נסגר היא תתקשר ותבקש ממנו לראות את הילד ולהעביר לה כסף, ואז תתנו את העברת הכסף בחתימה על הסכם תקף״.

הם הגיעו השבוע אסירי תודה עם בנם, ביקשו שאנסח הסכם וסיפרו שהיא מוכנה לקיים משמורת משותפת על התינוק, ובלבד שימשיך להעביר לה את הסכומים שהעביר עד כה.

ושוב חזרתי הביתה בלילה והעננים הרעיפו גשם ושלמה ארצי שר לי שוב באוטו –

״בלילה שוב קיבלתי אומץ, לקום למרוד במשהו/ לבוא חזק מתוך החושך, לעשות את השינוי /

כתבת לי חושב עליך, כתבתי לך חושב כפול. / ובקרוב אהבה לחשתי לך, ובקרוב יבוא אביב/ הלוואי יהיה לנו עוד יום מוצלח / שאת חיינו כאן יעיף

דמעות יורדות על היקום, בינתיים/ הלב שלי רוצה כדור, בינתיים / ואומץ עוד פעם אומץ/ כשכלום כבר לא דומה לכלום.״