אין ספק שמשרדי עורכי דין לדיני משפחה עסוקים מאוד אחרי החגים. למעשה כבר לפני סוכות התחלתי לקבל ריקושטים מהחגים שקדמו להם. החגים השנה קשים במיוחד כי הם התמקמו באמצע השבוע והפכו לרצף בלתי נגמר של ״ביחדנס״ חגים וסופי שבוע. רע לעסקים ורע עוד יותר למשפחות במשבר, שכל אחת מהן אומללה בדרכה שלה, כמו שטולסטוי כתב.
כשמערכת היחסים רעועה ממילא, השהות המשותפת הכפויה בתקופת החגים כמו גם הצורך בהתמודדות עם משפחות המוצא, מפעילים לחץ כבד על פלטפורמה שבירה שלעיתים לא עומדת בלחץ – ומתפרקת.
***
1. סכסוך חגים קלאסי
אימו הקשישה כבר כמעט בת 80 ולאחרונה עברה ארוע לב, והוא רצה שהשנה יחגגו את ערב ראש השנה עם הוריו. כלומר דרש. התעקש. וככל שהוא התעקש – היא סירבה. תחילה מהטעם שלא תכננו את זה מספיק זמן מראש, אחר כך אמרה שהאוכל שם לא טעים, שלא מספיק נקי שם ובסוף פשוט הודיעה שאין סיכוי שזה יקרה. ״ככה זה״ משכה בכתפיה. האמת היא שהוא הפר הסכם לא כתוב ביניהם לפיו בערב ראש השנה הם עם משפחתה, ככה נהגו כבר 15 שנים, והיא לא הסכימה לכתוב מחדש את תנאי ההסכם או לגלות גמישות. ביג מיסטייק.
בערב ראש השנה לבשו כולם לבן וירדו לאוטו עם קופסאות האוכל שהיא הכינה ונסעו להוריה בבאר שבע. הוא סיפר איך הביט בהם בעיניים כלות, בכוונה תחילה לבש חולצה שחורה, ונסע להוריו בנתניה בלי לומר מילה.
בארוחת החג הזו, שהיתה סוג של ״פרינציפ״ עבורה, הוא עבר הליך מואץ של ניתוק רגשי.
גלי סלידה מנוקשותה, התעלמותה ורוע הלב שלה הציפו אותו מבפנים. להוריו הוא לא אמר מילה, אבל חולצתו השחורה ופניו המעוננים דיברו במקומו והם הבינו שנפל דבר. שנים לא ביקש מהם כלום. שנים שהקשר עימם היה רופף יחסית, בעיקר עקב סלידתה מהם והתעקשותה לדבוק במשפחתה. שנים שהוא לא היה איתם בחגים ופתאום הבין שלא נותרו עוד הרבה שנים. לגלי הסלידה הצטרפו גלי כעס שהיכו לו בדופן הלב, ויצרו סערה רגשית, וכמכת ברק היכתה בו ההחלטה להתגרש.
לאחר הארוחה קרא לו אביו לכוס תה עם נענע ומעמולים שהכינה אימו במיוחד בשבילו ושאל אותו לשלומו. הוא פתח את ליבו בפני אביו וסיפר לו על הקשיים ועל ההחלטה להתגרש שזה עתה הבזיקה בו.
״חכה עם זה בני״ אמר לו אביו, ״חראם על הילדים״.
״מה הם רואים ומה הם לומדים״ ענה לו הבן והאב שתק. לאחר כמה דקות של שתיקה משותפת הניח אביו את ידו על זרועו ואמר לו בשקט ״אל תדאג מהכסף, אני אתן לך כמה שתצטרך, העיקר שלא תסבול יותר.״
כשהוא שב הביתה, היא הבינה שמשהו חמור עבר עליו וניסתה לפייסו, אך נסיונותיה המעושים רק הגבירו את סלידתו ממנה.
מיד לאחר יום כיפור הוא פתח בהליך גירושין.
מוסר השכל שרלוונטי לחג שעוד נשאר ובכלל לחיים :
הזוגיות שלכם אינה מובנת מאליה. גם אם אתה נשואים המון שנים וגם אם יש לכם שלושה ילדים וגם אם אתם בטוחים לחלוטין שאין סיכוי שתתגרשו. בחיים.
אם תפנימו את התובנה הזו – לא תרשו לעצמכם לפעול לפי עקרונות נוקשים, לא לגלות גמישות, להיות רעי לב, או אטומים או אדישים אל מי שחולק איתכם את אותה המיטה.
למרבה הצער יש כאלו שהם חסרי יכולת להבין את זה.
-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~
2. על הספקטרום
שניהם תמיד היו קצת מוזרים. לא השתלבו לחלוטין בחברה, נהנו להתבודד ולשקוע באתגרים אינטלקטואלים בעולם וירטואלי. איכשהו בתוך הוירטואליה הזו הם הכירו והתאהבו ונישאו ונולדו להם שני ילדים מתוקים שאחד אובחן בגיל שנתיים כמצוי על הרצף האוטיסטי.
מיד לאחר שנולדו הילדים הוא החל לנקוט במדיניות השיוויון המוחלט. אם הוא החליף חיתול לילד והיה צריך להחליף שוב הוא דרש שהיא תעשה את זה כי הוא כבר החליף חיתול אחד. אם הוא קם בלילה וחזר למיטה ומיד לאחר מכן הילד בכה שוב הוא העיר אותה ואמר שעכשיו תורה. אם הוא שטף כלים הוא השאיר בדיוק מחצית בכיור ודרש שהיא תשטוף את המחצית הנותרת, וכן, הוא ספר את המזלגות והסכינים שהיו בכיור והדיח בדיוק חצי. והיא קיבלה את זה בשיוויון נפש. אמנם היא לא דרשה ממנו את אותו דבר כך שבפועל לא היה שם שיוויון מלא, אבל היא מאד מאד אהבה אותו וקיבלה באהבה את דרישותיו המוזרות.
עד שהוא נהיה מרושע כלפיה. תחילה בהערות קטנות ומעליבות שמטרתן להקטין אותה, ולאחר מכן הסביר לה שהיא שמנה מדי לטעמו במיוחד כשהיא לובשת שמלה ולכן הוא נאלץ להסתכל על נשים אחרות. ולבסוף הוא השאיר את המייל שלו פתוח והיא ראתה תחלופת מיילים לוהטת עם מישהי מהעבודה. היתה לה הרגשה שהוא השאיר את המייל פתוח בכוונה כי הוא לא אדם שעושה טעויות מהסוג הזה, ואכן בערב הוא הודה מיד ואמר לה שהכל בגלל שהיא שמנה.
היא הגיעה אלי בדמעות ולאחר חצי שנה של טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי במימונו של אביה שהתעקש שהיא לא תספר לו על זה. שנים שהוא בז לטיפול מכל מין וסוג ולכן היה ברור שאם הוא ידע שהיא בטיפול הוא ימרר לה את החיים. הטיפול עשה את שלו והיא הבינה שהיא נמצאת בקשר הרסני ממנו היא חייבת לצאת.
הגשנו בקשה לישוב סכסוך והוא קיבל אותה יחד עם מכתב שמזמין אותו לנהל מו״מ.
הוא נדהם. שנים שהיא קיבלה באהבה ובשקט את החיים כמו שהוא הכתיב, ספגה באהבה את חיצי הרוע, שתתה באהבה את רעל קנאתה, ושתקה. גם הוא, כמו האשה מהסיפור הקודם, לא ראה את זה מגיע ולא העלה אפשרות כזו על דעתו. והוא לא התכוון לתת לה לעזוב אותו.
התחיל שלב התחנונים. הוא התחנן שתסכים ללכת עימו לטיפול זוגי, הבטיח שישתנה ושיעשה ה כ ל כדי שהיא תישאר עימו. האהבה שלה אליו, שתמיד היתה שם גם כשהחליטה ללכת, יצקה בה אופטימיות והיא הסכימה מיד לטיפול זוגי.
הם התחילו בטיפול אינטנסיבי. שלוש פעמים בשבוע הם פקדו את ספתם של זוג מטפלים מופלאים שהנחו אותו כיצד להתנהג על מנת לשמר את הנישואין. איכשהו הם חצבו מתוכו אדם חדש, פחות נוקשה, שלא מתחשבן ודורש שיוויון, שמחמיא לה בהודעות טקסט (כל יום ב- 9:30 בבוקר מיד לאחר האימון), שמביא פרחים (לבנים) הביתה בכל יום שישי, ממש גבר החלומות שלה.
ואז הגיעו החגים.
זוג המטפלים הודיעו להם שהם טסים לחודש לארה״ב. הוא היה מודאג מאוד. ״אני לא אדע איך להתנהג״ הביע דאגתו באוזני המטפלים שניסו להרגיעו ואמרו לו שהוא קיבל מספיק כלים ושפשוט ימשיך באותה דרך.
אבל הוא לא הצליח.
צפיפות החגים והעדר תמיכה טיפולית אינטנסיבית הוציאו ממנו אט אט את המפלצת שהורדמה בטיפול הזוגי. בארוחת החג המשפחתית שנערכה בביתם היא היתה עסוקה בהגשת האוכל ובטיפול בשני הילדים הפעוטים שאחד מהם דרש השגחה מתמדת והוא פינה את הצלחות מצד אחד של השולחן. כשסיים עצר, התיישב, ודרש ממנה לפנות את הצד השני. היא העבירה לו את הילד הצורח וקמה ופינתה את הצלחות בצד השני של השולחן אל מול עיניהם הנדהמות של הוריה. אותו טקס ישן של ספירת צלחות בכיור חזר אף הוא מהכפור, חיצי רוע דקים ומעליבים הושלכו כלפיה במשך החג כולו, והיה נראה שהוא כלל לא מודע לבעייתיות. הטיפול שעברו נמחק כלא היה.
בין ראש השנה ליום כיפור, בעידוד מאסיבי של הוריה, היא פגשה שוב את המטפלת שלה, שהפעם אמרה לה את דעתה. ״הוא בעצמו נמצא על הרצף האוטיסטי״ איבחנה המטפלת. הוא לימד את עצמו להתנהג אחרת דרך הדרכה אינטנסיבית שלוש פעמים בשבוע אך הוא פעל כמו רובוט. תישארי איתו אם את יכולה לנהל את חייך תחת טיפול אינטנסיבי שלוש פעמים בשבוע. אם לא – תברחי, ויפה שעה אחת קודם.
-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~
3. העיקר שנישאר שפויים
לא כולם רבים בחגים. אנחנו למשל ברחנו לסופש קצר בסלובניה. מדינה קטנה ומדהימה עם נופים עוצרי נשימה והרבה מים. אז פסענו לנו בקניון וינטגר שוצף המים, מעלינו עלי שלכת זהובים מתעופפים לכל עבר ונוחתים במיי הטורקיז והוא לידי ואיתי וחלקנו אוזניות וביקשתי שישים לנו קצת שלמה ארצי כי בכל זאת הוא כתב את פסקול חיינו, ובדיוק כשהוא שר –
אני יכול כבר להסתכל על הכל מרחוק
מי נשאר שפוי יותר, ומי נשאר פחות
אני מרים ראש לפעמים, ושומע שיר אהבה בספרדית
או נכנס לאיזו חנות ממתקים באיזו עיר
ואומר למוכרת הקטנה כשנפרדים,
מותק העיקר תחזיקי מעמד,
העיקר שנשאר כאן איכשהו שפויים
קיבלתי ממנה הודעה. קראתי אותה ודמעתי.
ייצגתי אותה לפני כמה שנים. אפשר לומר עליה שהיא היתה ״חטופה״ בתוך אהבה חונקת שחסמה לה את שדה הראיה מהעולם כולו, והשליכה גם על הליך הגירושין. אהבתי אותה מאוד למרות שהיו לנו חילוקי דעות כמעט על הכל. בשלב כלשהו היא עברה יצוג. זה היה הגיוני. עו״ד ולקוחה צריכות לראות עין בעין את הדברים. אח״כ היא יצאה לחופשי והיה תענוג לצפות בה מתפתחת וגדלה.
וזה מה שהיא כתבה לי –
״אופפפפ…!
לו הייתי יודעת…
לו הייתי מאמצת רק חלק מהדברים הכתובים בספר…
לו הייתי ממש מקשיבה לך ולא עסוקה בלהגיב כל הזמן, לטפח את האגו ולעשות לו מסאג' יומיומי..
לו היית כותבת את הספר הרבה לפני שהתגרשתי ומוציאה לאור כל כך הרבה מקרים שהם תסריט חי מהמציאות של כולנו, הרבה דברים היו נראים אחרת עבורי.
נהנתי מכל שנייה. מכל הברה. התרגשתי עד דמעות.
גם כעסתי, בעיקר כי יש בו הרבה כיוונים וכלים התנהגותיים, להקל על עולמם של הילדים הנחשפים למציאות של הורים גרושים, ואני לא השכלתי לנהוג באותה הדרך.
את באה בטוב, חוכמה, רגישות שאין דברים כאילו ובעיקר ניסיון.
התחושה האינטואיטיבית הראשונה שהיתה לי, שהכי בא לי להשיב את גלגל החיים אחורנית.
כי כשאת "שקועה" כל כך ב"סופת חייך", לא תמיד את רואה את הדברים בצורה מושכלת.
מבחינתי הספר הוא סוג של "תורה, נביאים, כתובים" לענייני גירושין אבל לא רק…
תודה!״
הספר עדיין לא הגיע לחנויות ולכן אפשר לרכוש אותו ברכישה ישירה או בגירסה הדיגיטלית.
חגים שמחים ו…..העיקר שנישאר שפויים.
