1. תן לי שקט
בגידה בדרך כלל לא מופיעה כשהכל טוב, היא סימן למשהו חולה במערכת הזוגית. הבגידה שלה שחררה אצלו מפלצת, שהיתה קיימת בו תמיד והביאה אותה לחפש רוך במקום אחר. הוא הפעיל חוקרים פרטיים, שהפעילו רחפנים וצוותים שישבו לה על הזנב, וכשהיו לו הראיות הוא הגיע הביתה והעמיד אותה למשפט ראווה. שולח לעברה שאלות נוקבות בשפה מחרידה, בצרחות, באיומים, ואז בוכה – איך היא יכלה לעשות לו את זה. בסוף הוא כמעט אונס אותה לעשות עימו סקס, כשכל הזמן הוא שואל – "ככה הוא עשה לך?". קולטים את הטירוף?
אז למחרת הסצינה מהגיהינום הזו, היא לקחה את שני הילדים הקטנטנים שלהם, כמה חפצים אישיים שלה ושל הילדים ונסעה להוריה. זה היה ביום חמישי. כשהיא שבה הביתה ביום ראשון הדלת היתה נעולה והמפתח שלה לא התאים למנעול. היא הבינה שהוא החליף מנעול והתקשרה למשטרה ולפורץ מנעולים, שהגיעו יחד ואיפשרו לה לפרוץ את דלת ביתה ולגלות דירה ריקה. לחלוטין. אפילו ארונות הקיר בחדרים והנורות פורקו. המשטרה לא התערבה. זה סכסוך רכושי בין בני זוג, שלחו אותה לדרכה והמליצו – תפני לבית המשפט.
כשפנינו לבית המשפט הוא חוייב להשיב לה את חפציה האישיים בלבד, ונקבע שבכל יתר הטענות – ידונו בסוף. הוא לכאורה ציית להחלטה, אך החזיר זוגות נעליים לא תואמים, בגדים עם חורים קטנים אמנם, אבל כאלו שהפכו את הבגד היקר ללא שמיש, צלליות עיניים שבורות, מייקאפ שלתוכו נשפך נוזל עכור, מסמכים עם דפים חסרים, סוללת האייפד המרוקנת לא מצליחה להיטען מחדש, ועוד. למערכת המשפט אין פתרון לעניין הזה. למרות שהגשנו בקשה, אליה צירפנו תמונות צבעוניות, הוא טען שכך נראים חפציה המשומשים ושזה מה שהיה בבית. השופט, שגם כך ידוע כמי שלא אוהב להחליט, החליט שאין לו יכולת להתערב ושלח אותה לפנות לחברת הביטוח, שכמובן דחתה את התביעה.
אבל זו היתה רק ההתחלה. הוא דרש משמורת משותפת למרות שלא היה לו מושג איך לטפל בילדים ומעולם לא היתה לו סבלנות אליהם, וברוח התקופה גם קיבל. העובדת הסוציאלית התרשמה שהוא אב אוהב ודואג שהכין לילדיו חדרים למופת. היא לא ציינה שמדובר בכל חפצי הילדים ובריהוט שלקח בכוח מהדירה המשותפת.
בסופו של דבר היא החליטה לוותר ולקחת על עצמה את יתרת החובה בחשבון המשותף כדי שיסכים למכור את הדירה והסכימה לוותר על מזונות למרות שהוא משתכר כפול ממנה -״אני מוכנה לשלם הון כדי להיפטר ממנו ולקנות שקט״, הסבירה לי כשניסיתי לשכנע אותה לא לחתום על הסכם כניעה.
השבוע היא חזרה אלי. שקט היא לא קנתה. הוא לא התאושש מעלבון הבגידה והסית את הילדים נגדה ברמות מסוכנות. "אני אשבור לך את העצמות ויפנו אותך באמבולנס" אמר לה בנה בן השש במילים שלמד מאביו הכוחני, והבת הוסיפה ואמרה "אנחנו לא אוהבים אותך, סבתא אומרת שאת אשה רעה". התברר שעל אף שהציג חדרים מדוגמים של הילדים, הוא שולח אותם להוריו הקשישים שמטפלים בהם במקומו, בזמן שהוא מבלה עם בת זוגו הצעירה. לחוגים הוא מסרב לשלוח אותם, רומז שהיא יכולה לממן אותם בעצמה, וכשהוא כן איתם הוא בעיקר מחדיר שנאה לראשם. וכך, ההליך המשפטי ממנו כל כך רצתה להימנע – הפך כעת לבלתי נמנע.
מוסר השכל : אל תחתמו על הסכם כניעה מהסיבות הלא נכונות ואל תשלמו על שקט אם אתם לא בטוחים שתקבלו שקט.
-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~
2. תתגרשי !
היא הגיעה השבוע לפגישה וכבר בתחילתה הצהירה שהיא לא יודעת אם היא רוצה להתגרש, אלא רק לקבל יעוץ. אט אט היא הניחה בפניי תמונה של בני זוג שכבר 12 שנה חיים בחדרים נפרדים, מנהלים חשבונות בנק נפרדים, לא מחליפים מילה אישית אלא רק בקשר לשתי הבנות וחומת איבה קשה מפרידה ביניהם. הוא החליט על חלוקת הוצאות הבית ביניהם ועל כל השאר ניטשת ביניהם מחלוקת תמידית שנפתרת בכך שבסוף היא משלמת.
היא אשה בת 45, מצליחה, אוהבת לחיות, שרוצה להעניק לבנותיה חיים מלאים וטובים, והוא איש עמל בן 50, קשה עורף וקפוץ, שמסתפק בלחם, מרגרינה וזיתים. התהום ביניהם זרועת מפלצות קטנות וגדולות, וכבר שנים שהיא נלחמת בהן ללא הצלחה. כלומר דורשת ממנו שיממן יחד איתה את סגנון ורמת החיים שהיא רוצה עבור בנותיה, והוא מסרב ומסרב ומותיר בידיה את הברירה – לוותר או לממן. והיא מממנת. מממנת לבנותיה המתבגרות טיסות לחו״ל, טיפולים קוסמטיים, בגדים ממותגים, תיקי הרשל, אייפונים, אייפודים, אייפדים, חגורות גוצ׳י ורמת חיים רמת אביבית טיפוסית. קשה לה מאוד לממן הכל לבד אז היא לוקחת עוד ועוד הלוואות, העיקר שבנותיה לא יחושו שונות מחברותיהן. מבפנים היא נאכלת.
ואז היא הראתה לי את הטלפון שלה עם תכתובת הסמסים ביניהם. שוב חזרה התופעה שהם חסמו זה את זו בווטסאפ ״כי ווטסאפ זה אישי״ והם מתנהלים בהודעות sms בלבד. כמות הקללות ביניהם ואיכותן זעזעה אפילו אותי. "את המיץ של הזבל שנשאר בשקית", הוא כתב לה כשהזכירה לו שיש תשלומים לבית הספר ושהוא צריך להשתתף בהם. "אתה יותר מסריח מחרא של חזיר" היא ענתה לו, וככה הם המשיכו. יום יום קללות וגידופים נוראיים. כששאלתי אם התקשורת הזו שמורה לסמסים בלבד היא הנידה בראשה והשפילה מבטה. הם רבים ליד הבנות מריבות קשות, רוויות אלימות מילולית ולעיתים פיזית, לפחות פעמיים בשבוע, והיא החליטה לבוא לייעוץ כי בנותיה שאלו אותה למה יש לה מבט עצוב בעיניים.
תתגרשי אמרתי לה, ומהר. "איך אפרק לבנות שלי את הבית?" שאלה והוסיפה עם דמעות בעיניה – "הן אוהבות אותו". תשאלי את עצמך באיזה בית הן גדלות, עניתי, איזו דוגמא לזוגיות ולמשפחתיות הן מקבלות עכשיו, ואיזה מודל זוגיות את מטמיעה בהן. היא הופתעה מאד לגלות שעל אף שאין להם חשבון משותף, כל עוד הם נשואים וחיים תחת קורת גג אחת, תיאורטית הוא שותף לכל שקל שנצבר עבורה בזכויויתיה הסוציאליות. רק אז היא החליטה להתגרש, ומהר.
-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~
3. תקשיבו לסימנים
״קיבלתם דו״ח? תגידו תודה לפקח״, הוא אמר וסיפר איך בגלל שקיבל דו״ח של 100 שקלים, הוא החנה את רכבו רחוק מביתו המצוי בקצה העליה והלך ברגל. אותה הליכה קצרה במעלה הרחוב הצילה את חייו. ביום הראשון הוא חש שקצת קשה לו לנשום, ביום השני הוא הבין שזה לא במקרה וביום השלישי הוא הלך לרופא ששלח אותו לעשות אקו לב.
מפה לשם הוא הובהל לצינתור במהלכו פתחו חסימה של 85% באחד מעורקי ליבו, התקינו סטנט ולמעשה הצילו אותו.
הוא סיפר איך חיפש את שם הפקח על הדוח וראה שקוראים לו חיים דהן, וכשהבחין בפקח עובר ברחוב שאל אותו אם הוא חיים, ואמר לו "תודה, הדו״ח שנתת לי הציל לי את החיים".
ואני ישר חשבתי איך בדיקות יכולות להציל חיים וכמה חשוב לקרוא סימנים. ואיך לפעמים כשהמחסום בחניה נתקע ואני מתעכבת אני ישר חושבת שאולי זה לא במקרה ואולי זה סימן שאני צריכה להתעכב.
תקראו סימנים, תקשיבו לגוף, אם קשה לכם תעצרו, תבדקו, אל תזניחו ואל תדחו. ותגידו תודה לפקח כי לפעמים מישהו מלמעלה שולח לנו סימן.
-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~
השבוע קיבלתי את העתק השמש של הספר שלי. זה אומר שבקרוב מאוד הוא ירד לדפוס… מאות עותקים כבר נמכרו במחיר מוזל במכירה מוקדמת. לאור הדרישה הוספתי אפשרות למשלוח לחו״ל, לרכישה לחצו כאן.
