1. יתומה בת 57
לזכותם של הוריה יאמר שהם חינכו אותה לעצמאות כל חייה. מגיל 14 עשתה בייביסיטר ומיד לאחר הצבא עבדה למחייתה. לאחר נישואיה צברו היא ובעלה שקל לשקל בעמל רב. בעזרת משכנתא רכשו דירת 3 חדרים בקומה השניה של בנין ישן בכפר סבא, וחיו את חייהם בצניעות, נאמנים לרצונם לחסוך כדי להתקדם ולאפשר לילדיהם מגורים מרווחים יותר. מהוריה מעולם לא ביקשה עזרה והם מעולם לא הציעו. הוריו חסכו עבורם 500 שקלים בחודש ומדי שנה העבירו להם את החיסכון הצנוע, שמחים ביכולתם לסייע ולו במעט.
השנים חלפו ואחרי הילד השלישי דרכיהם נפרדו. הם חילקו בהסכמה את מעט חסכונותיהם, מכרו את הדירה ויצאו איש איש לדרכו. קל לא היה לה. מחצית הדירה שקיבלה בגירושין לא הספיקה כדי לרכוש דירה חדשה. היא פנתה לאביה בן ה – 80 ושאלה אם יוכל לעזור לה עם רכישת דירה. ׳אין לי׳ הוא ענה והיא הצטערה שבכלל ביקשה. היא שכרה דירת 4 חדרים, והתגוררה בה עם שלושת ילדיה, נאבקת ביוקר המחיה ומדי פעם נוגסת בחסכונות.
עשור חלף לו. הילדים כבר בגרו, חלקם עזבו את הבית והקטנה עוד שירתה בצבא. היא היתה כבר בת 57 ופוטרה מעבודתה. למצוא עבודה בגיל 57 קשה גם כשאת מוכשרת מאד, והיא נכנסה למשבר כלכלי רציני. את מעט הכסף שנותר מדירתה כילתה למחייתה, ובמצוקתה היא החלה לעבוד כמטפלת לילדים ואף השלימה הכנסה בעבודות נקיון. זוגיות טובה דווקא היתה לה אך גם בן זוגה נאבק כלכלית לאחר שגירושיו קילפו ממנו את רוב רכושו וכספו.
ואז אביה הלך לעולמו.
שלושה ילדים הביאו הוריה לעולם. שתי הבנות היו מוצלחות וחונכו לעבוד קשה למחייתן ואילו בן הזקונים פונק והתגורר בבית הוריו עד גיל 40. אימה רמזה לא פעם שהוא ׳לא יוצלח׳, ומזל שיש לו עבודה במפעל של אביה, אחרת היה רעב ללחם. ובכן אותו אח צעיר ו׳לא יוצלח׳ קרא לשתי אחיותיו במהלך השבעה על אביהם ועדכן אותן שאבא ערך צוואה לפני חצי שנה. איך הוא ערך צוואה לפני חצי שנה, שאלה, הוא כבר שלוש שנים לא יודע מה נעשה איתו. היו לו גם ימים טובים ענה אחיה ושלף את הצוואה. כשהיא ואחותה קראו את הצוואה הן כמעט התעלפו. לא רק שאביה הדיר את אימה, אותה ואת אחותה והוריש הכל לבן הלא יוצלח שלו, אלא שמהצוואה עלה שהוא הותיר אחריו רכוש בשווי של כ 100 מליון ₪.
היא נדהמה. בעשר שניות חלפו חייה לנגד עיניה, הקושי הכלכלי, המאבק, הגירושין, עבודות הניקיון, שקל לשקל. בכמה רווחה יכלה לחיות אם הוריה היו עוזרים לה ולו במעט מהעושר האגדי שצברו במהלך חייהם וסירבו לחלוק.
כשהיא הראתה לי את התיק הרפואי של אביה, היה לי ברור שההתנגדות לצוואה הזו תתקבל. האב היה בלתי כשיר לחלוטין וברור היה שבנו ניהל את ענייניו, וערך את צוואתו עבורו. לא ניכנס כאן לפרטים מיותרים אבל היתה לנו דרך להוכיח זאת. את תהיי אשה עשירה, אמרתי לה, והיא הביטה בי בעיניים דומעות.
וגם אני דמעתי מהסיפור שלה ומהזכות לעזור לה ונזכרתי באמא שלי שהלכה לעולמה כל כך צעירה ותמיד היתה אומרת – צריך לתת בידיים חמות.
-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~
2. בוא נגיד ש…
נגיד שאשתך אמרה לך כבר לפני שנים שהיא אוהבת נשים. ונגיד שזה גירה את דימיונך ואפילו קצת הדליק אותך ואמרת לה שאתה מפרגן לה ושתתנסה. ונגיד שהיא וחברתה הטובה בילו ימים ארוכים ביחד וטסו לחו״ל ביחד והיא תמיד חזרה הביתה, והכל נשאר אותו דבר ואף אחד לא ידע כלום.
ונגיד שממילא היתה לך את אירנה שתמיד עשתה לך טוב ונפגשת איתה מתי שבא לך ואשתך נתנה לך שקט ואתה לא שאלת אותה שאלות וכבר שנים אתם חיים ככה בסטאטוס קוו, אחד ליד השני, עם פאסדה של זוג אלגנטי ומשפחה מושלמת.
ונגיד שאשתך עברה את משבר גיל ה – 50 והרגישה חנוקה והרגישה שהיא חיה ליד החיים והרגישה שהיא רוצה ללכת ולא לחיות יותר בכאילו. ונגיד שחלפו שנתיים עד שהיה לה את האומץ להגיד לך שהיא חנוקה ושהחליטה לעזוב.
כזאת היא אשתך, הזויה, מנותקת מהמציאות, אין לה מושג איזו טעות היא עושה, בחיים היא לא תמצא גבר כמוך. זה מה שאמרת לה ולכל מי שרצה לשמוע אותך.
אבל בוא נודה על האמת, רק ביננו- כבר שנים אשתך לא מעניינת אותך ועיקר חששך נובע מהרעיון שהפרידה ממנה כרוכה בפרידה ממחצית מרכושך הרב והעצום.
ונגיד שעשית כל מניפולציה אפשרית כדי למנוע ממנה להתגרש והפעלת כל סחיטה ריגשית אפשרית ונגיד שהיית בטוח שזה עבד ושהיא ירדה מזה והתאפסה ואתה יכול לחזור לחייך השלווים ולסטאטוס קוו האהוב עליך.
ונגיד שאשתך השאירה לך בבוקר מכתב וכתבה לך שהיא הגישה בקשה לישוב סכסוך וידה מושטת להסכם ושמכאן זו בחירתך אם לדחות או לקבל את הצעתה. ונגיד שלקחת את המכתב וקימטת אותו לכדור והטחת אותו בקיר ויצאת לרוץ וכשחזרת הכל היה נראה לך כחלום רע ונגיד שהחלטת להתעלם שוב. ונגיד שהיית בטוח שזו האסטרטגיה הכי בטוחה איתה, כי בסוף היא תמיד חוזרת.
ונגיד שאשתך היתה אצלי והבינה שגם היא אשה עשירה ונגיד שקיבלת ממני השבוע הודעה שכל חסכונותיכם, ששמורים אצלך מכל משמר, מעוקלים, ושאולי בכל זאת כדאי לנהל משא ומתן לקראת הסכם.
ונגיד שהיית המום.
ונגיד שהבנת.
Game Over.
-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~
3. כמה מילים על אהבה
היום יום הולדתו ה – 86 של אלכסנדר רון, אבא של דן, my father in law. אז נסענו כמעט כל ילדיו, נכדיו, וכלותיו לרחוב אבן שפרוט 16 בירושלים ששם הכל התחיל.
בהתחלה ישבנו במעלה המדרגות שמובילות לחצר קסומה וירוקה והוא סיפר על ילדותו, ואיך הרכיב בגיל 14 את שולי ברמן על אופניים. והיה לה ריח של ילדה טהורה הוא אמר והיא החזיקה אותו חזק ולמרות שחלפו 70 שנה הוא לא שכח את אהבתו הראשונה, וציין שהיא כבר מתה. עוד הוא סיפר על השכנים, שחיו שם כמו בקיבוץ קטן ועל המצור על ירושלים ודליי המים שהם סחבו, והנסיעה להביא אוכל מהשפלה בדרך בורמה, ואיך אחר כך אבא שלו שלח אותו לחלק גבינות אוסטרליות שקנו ברחובות לשכנים. והוא זכר את כל השכנים ששיבצו את ילדותו והזכיר את כולם בשמותיהם וסיפר גם על אורי בץ שהיה חבר שלו מהשיכון ואחר כך נהיה חזאי.
ואז הוא הניח את ידו סביב כתפה וסיפר שהיתה סטודנטית לחינוך בעלת עיניים כחולות ומלוכסנות ששכרה שם חדר בשיכון והוא כבר היה קצין חתיך ותמיר ונהג בפלימות׳ של אביו והציע לה לצאת איתו לסרט. היא עשתה את הדבר הנכון וסירבה. יש לי מבחן מחר אמרה רחל הצעירה והכניסה את הקצין האמביציוזי למוטיבציה. בסוף היא הסכימה והוא לקח אותה בערב חורפי וגשום לסרט ״שערי הלילה״ בו הושמע לראשונה השיר ״עלי שלכת״ של איב מונטאן .
לפני 63 שנה הם נישאו על הדשא באמצע החצר המיתולוגית בה ביקרנו אתמול. וכשהוא סיים לספר ירדנו במדרגות והגענו לחצר ירוקה שהזמן בה כאילו קפא והוא הלך בין הבתים בהתרגשות ולמרות שראייתו כבר כמעט נעלמה, הוא ראה את המקום עם הלב, והלך בבטחון וזכר איפה כל אחד גר. וכשהגיעו לפיסת הדשא, הוא אחז בידה וחיבק אותה ואמר –
רחליק, בואי נתחתן שוב.
ולקראת סיום עבר לידינו אדם לבן שיער. סליחה, שאלנו אותו, אתה גר כאן הרבה זמן? מאז שנולדתי הוא ענה. הם הביטו אחד בשני ולא זיהו. שמי אורי בץ הוא אמר, והם התחבקו בהתרגשות והחליפו כמה זכרונות, יש לי תמונה שלנו על האופניים הוא סיפר, אבל לא הציע שנבוא לראות. ואנחנו התרגשנו מדי כדי לבקש, ונסענו למסעדת דגים, כי בסוף אין חגיגת יומולדת בלי אוכל טוב ועוגה.
ואחרי שכולם בירכו אותו והעריכו אותו והרעיפו עליו אהבה. הוא נעמד ואמר – אני רוצה לומר כמה מילים על אהבה.
טו באב היום, ואהבה זה הדבר הכי חשוב בחיים אמר ממרומי העשור התשיעי לחייו, אז אם יש לכם אהבה תחזיקו את האהבה.
ואיך תחזיקו אותה?
תלמדו לתת, ולהעריך ולהוקיר ולפרגן, ותאהבו כל השנה, לא רק ביום האהבה, ואל תוותרו גם אם קצת קשה כי אהבה זה דבר שנבנה, ואל תפסיקו לתת עם הנשמה ועם הלב, סיים ואמר – בסוף אהבה היא הדבר הכי משמעותי בחיים.
לחייך אליק, ולעוד שנים רבות של בריאות ואהבה.
וכשחזרנו הביתה שמתי בקולי קולות את השיר הצרפתי הזה עלי שלכת :
אז כשנפגשנו, האם את זוכרת/ את העלים שכיסו הרחוב?
רוח פרוע היה מפזר את אור השקיעה בשיערך הזהוב.
אז כשאהבנו, היית מהלכת על מדרכות צוננות מן הכפור,
כל העצים התעטפו בשלכת והרחוב כה שקט ואפור.
חלפו הימים בעצבת, פרחו כעלים נושרים,
האם את עדיין חושבת שהיינו מאושרים?
עיר בשלכת, רוח של סתיו, עלים על מדרכת,
זוג מאוהב.
שר לך כמו פעם שירי הישן,
זוכר את הטעם, כאילו את כאן.
ואולי גם לך, כשהסתיו קרב,
עוד צובט מעט בלב?
איך אהבנו כשהיינו צעירים,
היו זמנים אחרים.
