1. ״חולת נפש״
את חולת נפש הוא שב ואמר לה בכל פעם שהטיחה בפניו שהיא מרגישה לא אהובה. היא הרגישה שהוא חי לידה אבל לא אוהב אותה ולא נמשך אליה. ובכל פעם שאמרה משהו בעניין נדלק זעמו והוא אמר שהיא חולת נפש שצריכה אישפוז, שהוא לא מבין מה היא רוצה מהחיים שלו ושהיא לא מעריכה שום דבר שעושים בשבילה. חולת נפש סיכם והבעת תיעוב על פניו.
את ליבו נהג לשפוך באוזני גיסתו, אשת אחיו שהיתה חברה קרובה שלו עוד מתקופת נעוריהם. שעות הם דיברו בטלפון, הסתמסו, והעריצו אחד את השני באופן כללי. כשהיא העירה משהו על טיב היחסים ביניהם הוא הגיב בזעזוע ושב וסיכם – חולת נפש.
בסוף היא האמינה לו שהיא חולת נפש והיתה משוכנעת שהיא לא ראויה לאהבה. בגלל שהיא דווקא היתה בריאה בנפשה היא הבינה שהדרך לרפא את ״מחלת הנפש״ שלה היא באמצעות טיפול. היא קבעה עם פסיכיאטר שזיהה נורמליות מוחלטת ושלח אותה לפסיכולוגית. הפסיכולוגית הבינה את התמונה והן התחילו טיפול שבנה לה מבפנים עמוד שדרה וביטחון עצמי, עזר לה להבין שאולי התחושות שלה לא מופרכות ולזהות את המציאות מבעד למסך הערפל של מילותיו וזעמו. לאחר שנת טיפול היא החליטה שמגיע לה לחיות באהבה וביקשה להתגרש. הוא סירב לקבל את החלטתה ופצח במלחמת עולם, כשלצידו גיסתו האהובה ואחיו השקט. יום אחד היא פגשה את אחיו בחתונה אליה הוזמנו שניהם, ורמזה לו שיפקח את עיניו ויבין את הקשר בין אשתו לאחיו. האח הצעיר זעם וסינן לעברה בלחש – חולת נפש. שלוש שנים נמשכה מלחמת הגירושין בבית המשפט. הוא סירב לתת לה גט, סירב למכור את הדירה, סירב לערוך איזון משאבים, סירב לשלם מזונות למרות שהשתכר פי חמש ממנה והסית את הילדים. קלאסיקה של מלחמת גירושין רגשית. אחרי שלוש שנים הגיע הרגע המדוייק בו שניהם הבשילו רגשית ואחרי שש שעות רצופות של משא ומתן – חתמנו על הסכם. זה היה בשנת 2016.
השבוע הגיע אלי אחיו למשרד. אותו אח שניתק איתה קשר והיה חייל נאמן במלחמת הגירושין, סיפר לי השבוע שהוא הגיע במפתיע מהעבודה הביתה אחרי שהרגיש ממש לא טוב ותפס את אשתו ואחיו ביחד. ערומים. במיטה שלו. כמו בסרטים. מההלם הוא יצא מהבית והתקשר מיד לגיסתו לשעבר, ה״חולת נפש״. אני לא מופתעת היא אמרה לו, קח את הטלפון של עורכת הדין שלי, תפגש איתה ותספר לי אם בסוף הפגישה היא אמרה לך…כן אני יודע הוא ענה – קארמה איז א ביץ׳.
לא אמרתי.
-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~
2. ״בשביל הילדים״
הם לא מתגרשים. היא תפסה אותו כבר כמה פעמים, הוא אוהב מישהי אחרת, והיא יודעת זאת היטב, אבל בכל פעם מחדש הם ״מחליטים לנסות״.
כשהיא תפסה אותו בפעם הראשונה הגשנו בשמה תביעות. הוא קיבל ממני מעטפה עבה עם שלוש תביעות, השלישית הפחידה אותו במיוחד כי היא עסקה בכסף שלו. למעשה בדרישתה – הלגיטימית יש לומר – של אשתו לקבלת מחצית מהרכוש שנצבר במהלך חייהם המשותפים. הוא ככל הנראה שם על מאזניים דימיוניים את המאהבת שלו מצד אחד ופרידה ממחצית מרכושו וכספו מצד שני, ומהתוצאה הבין שהוא ממש לא מוכן להתגרש.
אני אוהב אותך, הוא אמר לאשתו, את אהבת חיי. היא פיתתה אותי הזונה, מכר בשקל את מי שעד שקרא את כתב התביעה, היתה אהבת חייו. והיא רצתה להאמין.
ניהלנו משא ומתן ובסוף חתמנו על הסכם חלקי שמאפשר להם לשוב לשלום בית בלי לחשוש ממירוץ הסמכויות. שנה וחצי הכל היה בסדר. לכאורה. הוא מכר לעצמו שהוא שם בשביל הילדים והמשפחה והיא מכרה לעצמה שהיא אוהבת אותו.
המאהבת שבינתיים התגרשה מבעלה בשבילו מצאה את עצמה לבד, וחזרה לבעלה. שתי המשפחות היו אומללות כל אחת בדרכה אך חיו בשקט יחסי והשתדלו לא להפגש אפילו במקרה ברחוב. בסוף זה קרה. הוא היה בבנק והמאהבת עמדה מאחוריו בתור. הוא סיפר לאשתו שהם רק שתו קפה. בעלה של המאהבת סיפר לה את כל השאר.
מסתבר שהטלפון של המאהבת היה תחת האזנה רצופה. בעלה אמנם חזר אליה, ״בשביל הילדים״, אבל איבד בה כל אמון והתקין על הטלפון שלה תוכנה שאיפשרה לו לשמוע אותה בכל רגע.
בעלה של המאהבת לא איבד זמן. הקלטת השיחה בבית הקפה והאקט שהגיע אחריה, נשלחה לאלתר לאשה החוקית. היא רתחה אך לא אמרה מילה. הם עמדו לצאת לנופש משפחתי בצפון והיא ממש לא התכוונה לבטל. ״בשביל הילדים״.
התביעה הקודמת שנזנחה עודכנה והוגשה בשנית ועימה צווים שונים שנועדו למנוע הברחת רכוש. כשהם חזרו מהנופש השליח הגיע אליו ומסר לו שוב את המעטפה עם התביעה. הוא הרגיש שמשהו בו נשבר ושהוא עוזב הכל. להפתעתו הפעם המאהבת עשתה צעד לאחור והודיעה לו שהיא נשארת עם בעלה.
שבוע אחרי שקיבל את התביעות חזרו התחנונים. את אהבת חיי, אל תעשי את זה לילדים. הזונה פיתתה אותי, שב על אותו ניגון מוכר. הפעם אתה תחתום היא אמרה. אם אתה רוצה להישאר איתי, אתה צריך לאהוב אותי, להימשך אלי ולחתום על הסכם. אני רוצה 7 מליון ש״ח. בפעם הבאה שתלך עם הזונה שלך זה יעלה לך 7 מליון ש״ח. השבוע הוא חתם. הוא נראה כמי שחותם בעל כורחו אבל חתם.
לקחתי אותה לשיחה. את באמת חושבת שאפשר לאלץ אותו לאהוב אותך ולהימשך אליך שאלתי. זה בשביל הילדים היא השפילה מבט. נתתי לה את הטלפון של הפסיכולוגית שטיפלה ב״חולת נפש״ מהסיפור הקודם והפצרתי בה לפגוש אותה לכמה שיחות.
-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~
3. תן לה
בגיל 78 הוא נראה כמו בן 60, צלול לחלוטין, כוחו במותניו ויש לו שתי נשים. לאשתו החוקית הוא נשוי מעל 50 שנה. עם הידידה הוא בקשר כבר 15 שנה, מאז שאשתו הפסיקה לתת לו. כך לדבריו. אשתו היתה לדבריו ״בסדר גמור״…היא ידעה שיש לו ידידה, אך כל עוד היתה היא הגברת הראשונה, והוא ״עזב אותה בשקט״, היא חיה עם זה בשלום. מדובר בגבר רציני, חכם, כריזמטי, שניהל את המשפחה ביד רמה, והעסיק את שתי בנותיו במשרדו אך עדיין היה פעיל ועל פיו ישק דבר. הוא תימרן יפה בין המשפחה לידידה ודאג שלא תוכל לטעון נגדו טענות רכושיות, ותישאר תמיד ״ידידה״.
ואכן לאותה ידידה לא היו דרישות מרובות והיא נהנתה מחברתו ומאונו של הגבר הכריזמטי המבוגר ממנה בשלושה עשורים אותו פגשה פעם פעמיים בשבוע. מדי פעם הוא קנה לה מתנה, שילם את חשבון החשמל או יצא עימה לסעוד במסעדה יוקרתית הרחק ממקום מגוריהם. ערב אחד, לאחר שלושה חודשים בהם נפגשו רק פעם בשבוע ורק בדירתה, הם קבעו לצאת לסעוד במסעדת טאיזו בתל אביב. היא התרגשה מאוד מהארוע המתוכנן, לבשה שמלה שחורה צמודה, התאפרה בעדינות וכשהוא ראה אותה הוא ציין שהיא ״עוצרת נשימה״. היא חייכה בסיפוק ועיניה זהרו. הוא אחז בזרועה כשהם צעדו לתוך המסעדה ההומה ונתקלו חזיתית בגיסתו. אחותה של אשתו. היא נדהמה. עצרה לרגע ואז עשתה את עצמה כמי שלא מזהה אותו ויצאה. הוא הבין שהמפגש הזה יהיה game changer אחרי שנים של סטאטוס קוו.
כשהוא חזר בלילה היא כבר ישנה ובבוקר לא אמרה כלום. כשארוחת הצהריים לא היתה על השולחן בשעה 13:00 בדיוק הוא התחיל לחפש אותה בבית. מה קרה הוא שאל. אני מתגרשת ממך ענתה. עכשיו ? כבר 15 שנה שלא אכפת לך ואת רק רוצה שאעזוב אותך בשקט וכשאנחנו תכף בני 80 את מתגרשת ? נמאס לי ממך ענתה. לך מהבית תשאיר לי כל חודש כסף ומבחינתי זה מספיק. לך לידידה שלך. אני לא הולך לשום מקום הוא ענה. ואז היא עשתה לי שביתה, הוא סיפר. לא מבשלת, לא מכבסת ולא מדברת איתי. והכל בגלל שאחותה ראתה אותי.
ומה אתה רוצה שאלתי ? נוח לי בבית, אבל אני גם מוכן לעבור לדירה אחרת, אבל לא לתת לה לגור בבית ועוד לשלם לה כל חודש כסף. חוצפה יש לה.
תן לה. אמרתי לו והוא הביט בי במבט תוהה. לתת לה ? לא ללכת לפתוח תיק ברבנות?
הסברתי לו שאת הדרישה של אשתו צריך לבחון אל מול כל הרכוש המשפחתי, כולל המשרד שמפרנס לא רק אותם אלא גם את בנותיהם ועוד כמה וכמה עובדים. כשבוחנים את דרישתה אל מול האלטרנטיבה המשפטית, הדרישה נראית צנועה וכדאי לקחת אותה בשתי ידיים. הוא נדהם. אני אתן לה מה שהיא מבקשת, כמו שאמרת, אבל קודם אני אטוס עם הידידה שלי ללונדון. אני אראה לה מה זה. ניסיתי להסביר לו שזה לא רעיון טוב אך הוא איבד סבלנות.
השבוע הוא קיבל מעטפה עם בקשה ליישוב סכסוך וצווי עיקול ומניעה. הטיסה ללונדון בשילוב טפטופי הרעל של אחותה, שאף פעם לא סבלה אותו, עשו את שלהם והיא הודיעה לו שהיא רוצה חצי מהכל, מסרבת לדון על פשרה כלשהי.
מוסר השכל – אם מציעים לכם הסכם טוב, קחו אותו, ברוב המקרים אין הזדמנות שניה. חוץ מזה לעולם לעולם אל תעשו משהו רק כדי להכאיב למי שנישאתם לו. הרצון הזה להכאיב ולנקום, בדרך כלל יחזור אליכם מהר ממה שאתם סבורים. אתם כבר יודעים, קארמה איז א ביץ.
