1. אכל מעץ הדעת וגורש מגן עדן

מכירים את אלו שמקליטים הכל? למקרה שאתם לא מכירים, דעו לכם שיש אנשים שהתמכרו להקלטות. זה התחיל עם הצורך לתעד שיחה ספציפית או עם פונקציית הקלטת שיחות בטלפון הנייד והמשיך להקלטה אובססיבית של כל דבר, גם כשאין כל צורך, וגם ובעיקר כשאסור. אסור להקליט דיונים. אסור להקליט שיחות שאינך צד להן.

ובכן, יש לי לקוח שהתמכר להקלטות והוא מקליט הכל באופן אובססיבי. תחילה שיתף אותי בכך אך כשהבעתי דעתי שמדובר בהתמכרות מיותרת, ואסורה, הפסיק. לשתף אותי, לא להקליט. את ההקלטות הוא לא רצה ולא יכול היה להפסיק, ככה זה עם התמכרויות.

אותו לקוח רכש בראשית נישואיו דירה באמצעות כספים שקיבל מסבתו ותוספת משכנתא, ורשם אותה על שמו ועל שם אשתו. כנהוג אצל זוגות צעירים ואופטימיים, הם לא העלו על דעתם לערוך הסכם ממון שיסדיר את חלוקת הדירה במקרה של פרידה.

כעבור חמש שנות נישואין חלקן אופטימיות יותר וחלקן פחות, הוא תפס אותה בוגדת בו (כן, מובן שגם אותה הוא הקליט) וחיש מהר אץ לבית הדין הרבני והגיש תביעת גירושין כרוכה.

כמובן שבכתב התביעה טענו שיש לקבוע שהדירה כולה שייכת לו ושהיא אינה זכאית למחצית הזכויות הסוציאליות שלו עקב בגידתה בו. הזהרתי אותו שלא ״יתאהב״ בטענותיו, והבהרתי שהצירוף של רישום מחצית הדירה על שמה יחד עם תשלום משכנתא במשותף והעדרו של הסכם ממון, מותיר סיכוי אפסי שיקבעו שהדירה כולה שייכת לו. כך אכן היה. הדיינים הבהירו כבר בדיון הראשון שהיא זכאית למחצית מהדירה, ורמזו שלגבי הזכויות הסוציאליות יש על מה לדבר.

בחריקת שיניים ובתסכול כבד הוא פנה לסבתו העשירה שנתנה בידו כספים כדי לרכוש מאשתו את מחצית מהדירה. בדיון השני שעסק בחלוקת יתר הרכוש הדיינים ביקשו מאיתנו לצאת למספר דקות כדי לקיים התדיינות פנימית ביחס לטענותינו. כשחזרנו הם נתנו המלצה כיצד לסיים את התיק ומאחר ואף צד לא קיבל את ההצעה הם קבעו דיון נוסף.

השבוע הוא הגיע למשרדי רותח מזעם. התברר שכדרכו הוא מקליט הכל, ואף על פי שהזהרתי אותו שאסור להקליט דיונים, החבר הכי טוב שלו – מכשיר ההקלטה – היה איתו גם בדיון והוטמן עמוק בתיק. כשיצאנו החוצה התיק שלו נשאר בפנים ומכשיר ההקלטה הקליט גם את דברי הדיינים, שהעבירו דחקות בינם לבין עצמם על הלקוח שגם קנה את הדירה בהתחלה וגם נאלץ לחזור ולקנות חצי ממנה מאשתו הבוגדת, מסכן.

עד כה הוא היה בטוח שהדיינים לצידו, וכעת הוא חפץ להגיש נגדם תלונה. הסברתי לו שמדובר בהאזנת סתר אסורה שמהווה עבירה פלילית, שאינו יכול לעשות בה כל שימוש, ושיש דברים שעדיף שלא לדעת, כמו מה הדיינים או השופטים באמת חושבים על הסיטואציה. הוא לא הצליח להתגבר על הפגיעה ובתסכולו שב ושאל מה אפשר לעשות. בסופו של דבר הסברתי לו שאם עד כה לא הבין את הנזק שנגרם לו מהתמכרותו להקלטות, אולי עכשיו הוא יטפל איכשהו בהתמכרות הזו, ובלב חשבתי שלא סתם החטא הראשון היה לאכול מעץ הדעת, ולהיות מגורש מגן עדן.

מוסר השכל

1. תעשו הסכם ממון, גם אם אתם אופטימיים;

2. לא עשיתם הסכם ממון, קחו אחריות לתוצאות;

3. אל תקליטו כשאסור, ממילא לא תוכלו לעשות שימוש בהאזנות סתר, ומה שלא יודעים לא כואב.

-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~

2. שחרר והשתחרר

עדי ומירה גרושים כבר 8 שנים ויש ילד אחד ביניהם. מירה לוקה בתסמונת חוסר הנפרדות. מדובר בתסמונת שמאפיינת אימהות לילדים צעירים שלעת גירושין אינן מבחינות בין הילד לבינן, אינן משחררות את הילד ונלחמות על כל שעה איתו. לאימהות אלו יש קושי אמיתי עם לינת הילד אצל האב, וכך מתנהלים תיקי גירושין ארוכים סביב שאלת תדירות לינת הילד אצל אביו. יש המוכנות לשחרר את הילד בגיל 3 ללון אצל אביו ויש כאלו שסבורות שלפני גיל 6 או 7 יגרם לילד נזק אם ילון אצל אביו.

כשעדי ומירה התגרשו הילד היה בן שנתיים והיא איפשרה לילד ללון אצל אביו רק בגיל ארבע, פעם בשבועיים. במשך הזמן היא נרגעה קצת והילד התחיל ללון אצל אביו פעם בשבוע. היא דאגה להוציא את הנשמה עם עניין הלינה, וכל פעם מצאה תירוץ אחר מדוע הפעם תבוטל הלינה.

מהצד של האבות, שהביאו לעולם ילדים עם אימהות הלוקות בתסמונת חוסר הנפרדות, זו מלחמה מתמדת על אבהותם. אימהות כאלו נוטות להאשים את האב בחוסר אחריות וחוסר מסוגלות לטפל בילד, במיוחד ככל שהוא רך בשנים. החדשות הטובות הן שברוב המקרים התסמונת מחלימה ככל שהילד גדל. במקרים הקשים, היא נמשכת שנים ארוכות, והופכת את האב למצולק קרבות בגין אבהותו, ואת הילד לפצוע מלחמה.

הבן של עדי כבר בן 10. ילד חכם וחד, שלמד לתמרן היטב בין שני הוריו, והיה קשור לאביו על אף שאימו עשתה הכל כדי לצמצם את הקשר ביניהם ואת מקום האב בחיי הילד. בשל הדומיננטיות של האם, למד הילד לנהל את יחסיו עם אביו תחת מניפולציות שונות גם כלפי אימו ובעיקר כלפי האב, כולל שלעיתים קרובות ״העדיף״ להישאר ללון אצל אימו גם כשהוא אמור לשהות עם אביו, בטענה שלא נוח לו. האמת היא שהיה לו יותר נוח לזרום עם אימו. מילדות הוא למד שלהתנגד לה לא פשוט בכלל…ביום רביעי האחרון הודיע הילד לעדי שהוא לא יגיע אליו היום כי קבע עם חבר לעשות ביחד עבודה לבית ספר ו״אצל אמא יותר נוח״.

עדי התקשר אלי. כבר זמן ארוך שהוא מתלבט אם להגיש תביעה להרחבת הסדרי השהות, והמלצתי לו להמתין ולנסות קצת לשחרר ולראות מה קורה. ״החלטתי לשחרר” הוא אמר. ״פעם ראשונה שלא התעקשתי איתו ולא עשיתי מלחמות עולם, אלא פשוט אמרתי לו ׳טוב צוצי, תבוא כשתוכל׳. הרגשתי הקלה ושחרור. הבנתי שאני אבא שלו ושאף אחד לא יכול לקחת ממני את האבהות הזו, היא שלי. I own it.” למחרת הילד התקשר וביקש לבוא מיוזמתו ביום שהוא אמור להיות אצל אמא שלו, האמא למרבה הפלא, איפשרה. יש סיכוי שאנו בתחילת עידן חדש בישר לי עדי.

מוסר השכל

ההורות שלכם היא הורות טבעית, אף אחד לא יכול לקחת אותה מכם, שחררו את הילדים שלכם ממלחמות על זמנם.

-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~

3. 10 שאלות מוסריות שאין להן תשובה אחת, שנתקלתי בהן בווריאציות כאלו או אחרות השבוע, ומהו המבחן האולטימטיבי לגירושין. אם יש לכם אומץ תענו בכנות על כולן או חלקן.

1. האם היית גונבת זרע? כלומר היית נכנסת להריון בידיעה שהגבר איתו קיימת יחסים סבור שאת נוטלת אמצעי מניעה, ואינו רוצה להיות אב לילד ממך.

2. אם היתה בְּיָדְךָ הבחירה, וְיָכֹלְתָּ להחליט האם להשאיר את ההריון הלא רצוי או לא, האם היית בוחר להשאירו אם היית יודע שביצוע הפלה משמעותו שלאשה ההרה לא יהיו עוד ילדים לעולם? כלומר, האם ניתן לגייס חמלה במצב של גניבת זרע ולהביא ילד לעולם כאקט וולונטרי ?

3. האם התשובה ל – 2 היתה משתנה אם היית פטור לחלוטין ממזונות ומאחריות לילד?

4. האם היית מתכחש לילד שגידלת אם היה נודע לך שהוא לא ממך? כלומר אחרי 10-12 שנים היית מגלה שלאשתך היה רומן ושהילד הקטן שלך הוא בנו של המאהב.

5. האם היית מביאה לעולם ילד כשאת יודעת שבעלך אינו אביו, בידיעה שסודם לעולם לא יתגלה?

6. אם היית יודעת שבעלה של החברה הכי טובה שלך בוגד בה, האם היית מאירה את עיניה?

7. אם התשובה לשאלה 6 היא לא, האם היית משנה תשובתך אם מדובר בבעלה של אחותך ? ואם זו אשתו של אחיך ?

8. האם היית שוכב עם האשה של החבר הכי טוב שלך ? או עם הבעל של החברה הכי טובה שלך ?

9. אם הייתם מתגרשים בלי ילדים והיו לכם שלושה עוברים מוקפאים, שהם הסיכוי היחיד של גרושתך לעתיד להיות אמא, האם היית מאפשר לה לעשות בהם שימוש על אף שאתה לא סובל אותה? ואם כן, האם התשובה תשתנה אם כבר יש לכם ילד?

10. האם היית בוגדת לחלוטין באמון של קרובי משפחתך למען הסיכוי לקבל לידיך מליון ₪? אם התשובה היא לא, האם היית משיבה אחרת אם היה מדובר ב – 15 מליון ש״ח?

11. והמבחן האולטימטיבי לגירושין – אם הייתם יודעים שהאדם עימו אתם ישנים בלילה מנהל רומן, האם זה היה מכאיב לכם ? אם התשובה היא לא, הנישואין שלכם נגמרו בוודאות והם מנוהלים כעת על ידי פחד.

-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~

את כותבת בעצמך את הסיפורים השבועיים? הוא שאל אותי במבט מופתע. הייתי משוכנע שאליאב אללוף כותב לך אותם. הפעם היה תורי להביט בו במבט נדהם. אחר כך נודע לי שהוא לא היחיד שחושב כך ושזו שמועה מדוברת בין עורכי הדין. שהרי לא יתכן שלי עצמי יש זמן לכתוב כל שבוע, אני מאד עסוקה. ובלונדינית. האמת שקצת נעלבתי. כבר כמעט שנתיים שאני כותבת בכל סופשבוע את הטור הזה ומילותיו נחצבות מעולמי. אי אפשר לזייף את זה. בכלל אין מקום לזיוף ולצביעות בעולמי, חוץ מקצת בוטוקס וקצת פוטושופ פה ושם. הבפנים אמיתי לגמרי. אז כן, כל מילה שאתם קוראים נכתבה על ידי. כשהייתי ילדה רציתי להיות סופרת. ומשוררת. אני אוהבת לכתוב וכותבת בקלות ובשטף. מדי שבוע אני מקדישה לכתיבה כשעה וחצי בדרך כלל בשישי בבוקר, ואכתוב כל עוד אמשיך להינות מזה, וגם אתם.