1. החיים הכפולים של יעקב
חשבתם שאם הגעתם לגיל 65 ונשארתם יחד אין סיכוי שתתגרשו? גם שוש חשבה. כבר שנים שהנישואין שלה ושל יעקב קצת מקרטעים, אבל נדמה היה שהם התרגלו זה לזה במידה שמאפשרת להם לחיות יחד למרות שעננה קלה של תיעוב הדדי היתה תלויה דרך קבע מתחת לתקרת ביתם.
עם הגיל, המריבות שלהם הלכםו ונרגעו, ואחרי 40 שנות נישואין, שתי בנות וחמישה נכדים, הושג ביניהם סטאטוס קוו. יום אחד שבה שוש מעיסוקיה קצת מוקדם מהרגיל ושמעה את יעקב שקוע בשיחת טלפון. היא חידדה את אוזניה, עצרנו את נשימתה, נעמדה בסמוך לדלת החדר, והאזינה לשיחה. איכשהו מהשיחה הזו עלה שיש לו בת זוג אליה הוא מתגעגע, ודורש בשלום הילדות. שוש התקשתה להאמין למשמע אוזניה. כשהשיחה הסתיימה ויעקב הבין שהיא חזרה הביתה ושמעה הכל, הוא כמעט לקה בלבו. תחילתה הכחיש רומן כלשהו, ואמר לשוש ששוחח עם ידידה, אך כעבור חצי שעה של חקירות בסגנון הק.ג.ב, הוא הודה שיש לו רומן. שוש הורתה לו לארוז את חפציו ולעוף מהבית, ובהכנעה נעתר יעקב להוראה, ארז בחופזה כמה בגדים בתיק, ויצא מהבית.
יעקב נעלם לשבוע. לא יצר קשר לא עם שוש ולא עם הבנות ולא ענה לטלפון. שוש שכרה חוקר פרטי שמצא את יעקב בדירה של אשה צעירה ממנו בשנים רבות. יחד איתם התגוררו בדירה שתי בנות. כל המעורבים בחקירה צולמו וכשהדו״ח והתמונות נשלחו לשוש, הפעם היא כמעט לקתה בליבה. לא היה מקום לספק. הבנות נראו בדיוק כמו בנותיה בצעירותן. העתק של אביהן, שתווי פניו היפים והמיוחדים הועברו לכל ארבע בנותיו, באופן שאינו מותיר מקום לספק.
שוש קראה לבנות והראתה להן את הדו״ח והתמונות. הלם אחז בהן והן ישבו משותקות ולא הצליחו להוציא מילה. כעבור שעתיים החליטו שלושתן לצאת ״לדירת המסתור״ של יעקב. האשה שפתחה את הדלת ידעה מיד מי הן וקראה ליעקב, שיצא אליהן וביקש שירדו לשוחח מחוץ לבנין. הוא הודה שכבר שנים שהוא מנהל חיים כפולים, שהבנות הן בנותיו והוא נוכח בלידתן, ונראה היה שנטל ענק הוסר מכתפיו.
קשה לתאר את תחושת הבגידה הקשה של שוש ואת תדהמת הבנות שנודע להן על חייו הכפולים של אביהן. דמעות זלגו על לחייו של יעקב שהבטיח שלעולם לא יפגע בהן, שישאיר להן את כל הרכוש, ושתמיד ידאג להן. הן התקשו להתאושש מהפגיעה. ההבנה שהחיים כמו שהכירו אותם היו בעצם העמדת פנים אחת גדולה, ערערה את יסודות עולמו ושלושתן חשו שהשמים נפלו עליהן.
עשור חלף מאז.
שוש ויעקב לא החליפו מילה. הבנות היו עימו בקשר רופף מאוד.
לאחר עשור נקש על דלתה של שוש שליח והביא לה תביעה לחלוקת הרכוש. יעקב שכר עורכת דין לוחמנית, והגיש תביעה לקבלת מחצית מכלל הרכוש, כולל דירת הירושה של שוש. בגיל 75 נאלצה שוש להתחיל לנהל הליכים משפטיים. השבוע היינו בדיון הראשון. השופטת המליצה ליעקב להגיע להסכם שמותיר את מרבית הרכוש בידי שוש והסבירה לו שיש מחיר לדרך בה בחר לנהל את חייו.
~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-
2. החיים הכפולים של אהוד
שוש אינה היחידה שנאלצה לנהל הליך גירושין בעשור השביעי לחייה. השבוע היינו בדיון גם עם ציפי. ציפי ואהוד נשואים כבר 50 שנה. לאורך שנות נישואיהם היא תפסה אותו לא אחת מנהל רומן, ובחרה להעלים עין. המשפחה המדהימה שטיפחו היתה חשובה לציפי יותר מענייני נאמנות בנישואין, והמשברים שנוצרו בעקבות גילויי הבגידות היו מבוקרים ולא יצאו משליטה. עד המשבר האחרון.
לפני שבע שנים החליט אהוד לעזוב את הבית ועבר להתגורר עם המאהבת הצעירה ממנו בשנים רבות. להתגרש מציפי הוא לא רצה. ציפי נותרה להתגורר בבית המגורים רחב הידיים, אהוד המשיך לממן הכל, והגיע מדי שישי בערב לארוחת הערב המשפחתית אליה התייצבו כל הילדים, הכלות, החתנים והנכדים. אהוד וציפי הלכו יחד לארועים משפחתיים, חגגו ביחד חגים, הוא לא החסיר ממנה דבר ואיפשר לה להמשיך לחיות ברמת חיים גבוהה.
המשפחה נותרה כלפי חוץ ללא פגע, לכאורה. כולם ידעו שאהוד מתגורר עם המאהבת הצעירה, אך בארוחות המשפחתיות המאהבת לא הוזכרה, וכולם העמידו פנים שדבר לא השתנה. עננת המאהבת ריחפה מעליהם במשך שנים ארוכות והם הסתגלו אליה עד שהפכה לחלק מהנוף המשפחתי. בין סופשבוע אחד לבא אחריו ניהלה ציפי חיים מלאי פעילויות, עם הילדים, הנכדים, החברות, פעילויות ההתנדבות, והיא התרגלה להעדרו החלקי של אהוד והעמידה פנים שהוא עובד בחו״ל ומגיע הביתה רק בסופי שבוע.
אהוד, שהכסף היה מאז ומתמיד בראש מעייניו, חש במשך שנים שמצא את נוסחת הקסם לחיים מאושרים. מצד אחד הוא חי עם אשה צעירה שהוא אוהב, מצד שני נותרה המשפחה כמעט שלמה לחלוטין, ומעל הכל – הוא המשיך לשלוט בכסף להכפילו ולשלשו, רוכש עוד ועוד נכסים בארץ ובעולם וממשיך בעסקיו הענפים ללא מפריע. בין חבריו בפרלמנט של שישי בבוקר הוא כונה ׳מפעל הפיס׳ וזכה למבטי קנאה על נוסחת החיים המושלמת.
ואז לציפי נודע שהמאהבת קיבלה מאהוד שתי דירות במתנה. אצל ציפי התעוררו אינסטינקטים של לביאה והיא הבינה שהיא צריכה לעשות מעשה כדי להגן על חלקם של ילדיה ברכוש. היא ביקשה לקבל את חלקה. לזה אהוד לא היה מוכן.
איש המשפחה החביב והנדיב הפך את עורו בין לילה. להגיע עימו להסכם לא ניתן היה. הוא טען שיש לחלק את הרכוש כפי שהיה לפני 7 שנים, הכחיש את זכאותה של ציפי לקבל מחצית מהרכוש שנצבר מאז, סגר את הברז הכספי ואת חשבון הבנק המשותף, וכתגובה לתביעת המזונות שלה הגיש תביעת גירושין.
בדיון בבית הדין הרבני שהתקיים השבוע טען אהוד שהפרידה ארוכת שנים הינה עילה טובה מספיק לחייב את ציפי להתגרש ממנו מיד ובכך לשלול את זכאותה למזונות אשה. אחרי טיעון קצר הדיין החכם הבין את התמונה. מדוע לא ביקשת להתגרש שבע שנים? שאל ומבלי להמתין לתשובה ענה, חכה עוד קצת, תסיימו את עניינכם הרכושיים, ונראה מה הלאה.
~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-
3. תום שנת המשפט – זמן לומר תודה
ביום חמישי התקיים הדיון האחרון לשנת המשפט הנוכחית והנה מתחילים את הפגרה. גם בגלל שנשארתי בלי אויר וגם בהשראת האיירונמן, הרגשתי על קו הגמר של מרתון. זו היתה שנה סופר עמוסה בעבודה משפטית שגולת הכותרת שלה – דיונים משפטיים. כמעט כל יום, ולפעמים פעמיים ושלוש ביום, פקדנו את אולמות בית המשפט במטרה לשכנע את השופט/ת או הדיין בצדקת הלקוח/ה, בין באמצעות טיעון משפטי ובין באמצעות חקירות. קוראים לזה ליטיגציה, או בעברית ייצוג משפטי.
עבור הלקוחות הזמן שמוקצה להם באולם בית המשפט הוא עולם ומלואו. הם מתרגשים מהדיון הקרב, חלקם לא ישנים בלילה שלפני או בשבוע שלפני, חלקם נוטלים כדור הרגעה לפני, וחלק מסתירים היטב את ההתרגשות והחשש מאחורי ארשת פנים חתומה. עבורי זו עבודה יומיומית, מיומנות שנרכשה באלפי שעות דיונים משפטיים לאורך יותר משני עשורים.
אלא שהיצוג באולם בית המשפט הינו רק קצה הקרחון של הליטיגציה. זה מתחיל בלשמוע ולראות את הלקוח ולהבין לעומק את הסיפור שלו. עו״ד שלא מכיר את הסיפור של הלקוח ולא יודע לספר אותו נכונה בבית המשפט חוטא לעבודתו. וכשאני אומרת לספר אותו נכונה – אני מתכוונת ללחצוב ולעצב מתוך חומרי הגלם של הלקוח את החלקים המתאימים לתוצאה המשפטית הרצויה, לשדך פסקי דין וחוקים שתומכים בעמדה, לברור עיקר מטפל, לזכור שתשומת הלב השיפוטית מוגבלת, ולהתיך הכל לסוג של יצירת אומנות משפטית, שמוצגת לראווה בדיון.
וכמו בסוף כל מירוץ משמעותי חשוב להודות לשותפים לדרך. הצוות המשפטי המדהים של המשרד, שחקניות נשמה, שהקדישו ימים ולילות כדי להכין את הטיעונים הנכונים, למצוא את פסקי הדין המתאימים, להעניק ללקוחות משענת יציבה ואוזן קשבת ולנהל כל כל הרבה תיקים במקביל תוך שמירה על סטנדרט גבוה. 
אז כדי לחגוג את סוף המירוץ ולומר להן תודה לקחתי אותן לגאורגיה לסופשבוע של נופים מהממים, אוכל משובח, מלונות מפנקים, ובעיקר גיבוש שמחה והכרת תודה.
ועל הדרך גם לחגוג חגיגות יומולדת 60 למנהלת האחת והיחידה של חיי, נאוה, אך על כך בפוסט נפרד. ולא שכחנו חלילה את קו העורף – המשפחות ששלחו אותן לחזית המשפטית ותמכו מאחור…הם קיבלו בהפתעה חבילה מתוקה עם מכתב שמביע הכרת תודה והערכה עמוקה. 
עיצוב חולצות וביצוע, ארגון החבילות למשלוח בהפתעה : אסף דיין
