1. כרוניקה של שבוע עמוס ליטיגציה

מאה סיפורים היו השבוע לא רק שלושה. ככה זה בשבועות בהם המשרד מנהל 11 דיונים ב – 5 ימים. שבועות כאלו בהם אני מתעוררת ביקיצה טבעית ב 4:30 ובעיניים טרוטות משינה פותחת את האייפד וחוזרת שוב על ההכנות לדיונים שיתקיימו היום. בשעה הזו שבין הלילה ללפנות בוקר התודעה שלי היא כמו אדמה פוריה והמילים שכבר מוכרות לי הן כמו גשמי ברכה ואני קולטת הכל כהרף עין ומבחינה בין עיקר לטפל ומעבדת לעצמי את הנתונים בהליך מנטלי שמתרחש כמעט מעצמו ומאפשר לי לטעון בכל דיון בלי לקרוא מהדף ולייצג כל אחד מהתיקים כאילו היה היחיד.

שלוש נשים התגרשו השבוע.

אחת מהן הגיעה מהצד השני של כדור הארץ ולאחר שלושה דיונים רצופים השבוע בבית הדין הרבני סיימה עם גט ועם הסכם לו ייחלה כבר שלוש שנים. הדיין בבית הדין הרבני סייע בידינו רבות והשקיע מאמצים שרק שופטים מעטים בבית המשפט לענייני משפחה מוכנים או יכולים להשקיע, כדי לעזור לזוג עדין המראה ונעים הסבר הזה להגיע להסכמות. בדיון השלישי ברציפות הם ישבו ודיברו ובכו במסדרון בית הדין והוא ביקש את סליחתה על כל שנות המלחמה והם חתמו על ההסכם. ונראה היה שיש סיכוי שהם ישובו לילדיהם, שנשארו עם בת זוגו החדשה בצד השני של הגלובוס, ויקיימו מערכת יחסים הורית תקינה. ואז אבא שלה התקשר ואמר שההליך המשפטי הארוך והמורכב שהתנהל היה שווה כל שקל מעלותו, והשיג את המטרה שהצבנו לעצמנו כשרק יצאנו לדרך ובמילותיו -It cost me an arm & a leg but I wouldn’t do it elsewhere

השניה קיבלה תביעת גירושין כרוכה מבעל שהחליט שאינו אוהב אותה יותר וטעה לסבור – או שמא הוטעה לסבור – שבית הדין הרבני ייטיב עימו. יש מגשר פנומנלי אחד שמצליח לסיים כמעט כל תיק, וסייע להם להגיע להסכם שהסתיים השבוע בגט. למרות שההליך לא התחיל ביוזמתה ולמרות הקושי והכאב- היא נראית לי מוכנה לחלוטין להתחיל את חייה מחדש.

תיק ירושה אחד שבשבילו הרחקנו השבוע עד באר שבע, ימשיך להתנהל על אף חוסר סיכויי ההתנגדות לצוואה. גם הליכים חסרי סיכוי מתנהלים עד תומם על אף עינוי הדין הכרוך בכך, ועל אף שאין על כך כמעט אף פעם פיצוי כספי. לכן הבנות שלה ימתינו עוד זמן רב עד שיקבלו את כספי אימן שהבן של בעלה השני רוצה חלק בהם. ירושות הן עניין רגשי, ומרבית המריבות מקורן ברגשות פגועים.

אב אחד קיבל השבוע הסדרי שהות נרחבים עם בנו הפעוט על אף התנגדותה הרגשית של האם. גם הסדרי שהות הם בדרך כלל עניין של רגשות והאם נאלצה להבין שעדיף לממן טיפול פסיכולוגי מאשר יצוג משפטי.

אב אחד קיבל השבוע היתר לעבור לחיות עם בת זוגו בעיר סמוכה ולהעביר את הילדים יחד עימו על אף התנגדות האם ולאחר שמומחית מטעם בית המשפט אישרה שהמעבר תואם את טובת הילדים. זכינו בתיק אך הניצחון קיבל טעם חמוץ לאחר שבת הזוג עמדה חמורת סבר מחוץ לאולם הדיונים ובמקום להוקיר ולהודות טענה שאי חיוב האם בהוצאות המשפט כמוהו ככישלון התיק…

אם אחת עמדה השבוע בעוז בבית המשפט אל מול בעלה הכוחני וסיפרה לשופטת שלא חתמה על הסכם הגירושין לאחר שהבינה שבתה בת ה 6 הפכה לילדה הורית שמטפלת באחיותיה הקטנטנות וישנה עם אביה במיטה, וששלוש הבנות מלאות בסימנים כחולים אך אף אחת מהן אינה זוכרת כיצד הוטבעו על גופה. היא לא האשימה את האב וסיפרה שהילדות הולכות אליו בשמחה אבל שצריך

לבדוק מה קורה, והשופטת מינתה מומחה על אף התנגדות האב.

ערעור אחד במחוזי על פסק דין סופר צודק בו זכינו עומד להתקבל וככה נגיע שוב לבית המשפט העליון.

כל יום דיונים כזה המשיך ליום פגישות שנמשך לתוך הערב וכשהגעתי סוף סוף למיטה והעיניים נעצמו לי תוך חצי שניה, ונפקחו מעצמן כאמור – בארבע ושלושים למחרת.

-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-

2. בית חלוץ הנעל – תל אביב, 2019

זוכרים את הדיין שעזר לנו להגיע להסכם? תוך כדי נסיונות גישור, הוא סיפר שבעוד שעה יתקיים באולם שלו טקס חליצה. טקס חליצה הוא טקס נדיר והסיכוי לצפות בו משול לסיכוי לצפות בלהקת אריות לבקנים במהלך ספארי באפריקה – קיים אך נדיר ביותר. מיד ביקשתי רשות לצפות בטקס והדיין להפתעתי מיד הסכים. וכך נכחנו אני וטלי ועורך הדין של הבעל בטקס הלא יאומן הזה.

למי שלא יודע – כאשר אשה מתאלמנת ואין לה ילדים, אחי בעלה אמור לקחתה לאשה (לייבם אותם) או לעבור טקס חליצה. כל השמועות ששמעתם על זריקת נעליים ויריקות מקורן בטקס החליצה עתיק היומין שעמד להתרחש ממש לנגד עיננו בעוד כמה דקות, ומקורו בספר דברים, פרק כ"ה, פסוק ה :

"וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ, לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ; וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים, וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל – לֹא אָבָה יַבְּמִי. וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ, וְדִבְּרוּ אֵלָיו; וְעָמַד וְאָמַר, לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ. וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו, לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים, וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ, וְיָרְקָה בְּפָנָיו; וְעָנְתָה וְאָמְרָה, כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ, אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו. וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל: בֵּית, חֲלוּץ הַנָּעַל."

האשה, חרדית כבת 60, התאלמנה לפני עשור וככל הנראה חפצה להינשא מחדש, ועל כן אחי בעלה – חרדי כבן 80 הסכים לסייע לה ולעבור טקס חליצה. שניהם עברו את הטקס מרצונם החופשי, איש לא ביקש להשפילם ואיש לא כפה עליהם לעבור את הטקס.

עכשיו דמיינו את הסצינה הזו-

האולם התמלא בדיינים רבים, עדים, עוזרים ופקידים כולם גברים חרדים לבושים בשחור לבן וחובשי כיפות שחורות, ספרתי לפחות עשרים.

תחילה הודלקו נרות נשמה לעילוי נשמת המנוח. לאחר מכן הדיינים וידאו שהאשה בצום. הגבר שהובל על ידי בנו התיישב על כסא באמצע החדר והושיט את רגלו הימנית. אחד מפקידי העזר חלץ את נעלו, הוריד את הגרב, הביא גיגית פלסטיק כחולה, שני בקבוקי פלסטיק מלאים במים ומגבת קטנה. הוא רחץ את רגלו, ניגב אותה במגבת ואיפשר לדיינים לוודא שכף הרגל ענוגה ונקיה. נעל חליצה מיוחדת במידה הנכונה נשלפה מארון נסתר וטקס נעילתה על רגלו החל. מדובר בנעל עם סוליה דקה, קרסים ושרוכים שיש לרכוס בסדר מדוייק. האשה הודרכה לצפות בקשירה המסובכת שעוד דקות ספורות תצטרך להתירה בעצמה.

לאחר נעילת הנעל על רגלו הענוגה של האיש, הוא הונחה לצעוד בה צעדים ספורים ולעמוד כשהוא נשען על הקיר. כעת הגיע תור האשה אשר הונחתה על ידי הדיין שניהל את הטקס להתכופף לעבר רגלו של הגבר מבלי לכופף ברכיים ולהתחיל להתיר – ביד ימין בלבד – את השרוכים והקרסים שזה עתה נרכסו. ׳זה קשה׳ הוא אמר לה, ׳כשתתעייפי נעשה הפסקה׳. האשה הצנומה כופפה גווה והחלה להתיר – ביד ימין בלבד – את הנעל מרגלו של האיש העומד. משסיימה להתיר התבקשה לאחוז ברגל ביד שמאל ולחלוץ הנעל ביד ימין. אך אבוי היא טעתה ואחזה בנעל בידה השמאלית. הדיינים הנידו בראשם בסבר פנים חמור וביקשו ממנה לשוב על הפעולה ולדייק עם עניין היד תוך שפקיד העזר מדגים לה על רגלו של אחד העדים את הטכניקה הנכונה. כולנו שמחנו שהיא הצליחה וחלצה את הנעל ואז התבקשה להשליכה ביד ימין לאחור בעודה רכונה אל הרגל. החליצה בוצעה. שימו לב – בניגוד לסברה הרווחת איש לא השליך נעל על אף אחד ובטח לא על האשה. דווקא האשה היא זו שהשליכה את הנעל לאחור.

עברנו לשלב היריקה. תאספי רוק בפה הורה לה הדיין ותרקי לרצפה במרכז החדר. אני בצום לחשה. ׳כן זה קשה אני יודע׳ ניחם אותה הדיין. היא התרכזה בעניין הרוק ורוקקה מעדנות על הרצפה תוך שהיא קוראת ״כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ, אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו. וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל: בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל."

בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל, בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל, בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל קראו בקול גדול כל הגברים מסביב והדיין אמר לה שכעת היא מותרת ויכולה להינשא. הטקס הסתיים בקריאת קדיש על המנוח ובדמעות שלי, כי איכשהו עלתה לי לראש הסדרה סיפורה של שפחה.

-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~

3. סיפורה של סחיטה

תאר לך שבגיל 53 אחרי כמעט שלושים שנות נישואין במהלכן היית נאמן לאשתך לחלוטין, אתה נוסע לנסיעה עסקית, אתה לבד במלון ובא לך להזמין נערת ליווי. איש לעולם לא ידע, אף אחד לא יפגע, ואתה תכניס קצת התרגשות לחייך האפורים והמשעממים יחסית. סך הכל לא רצית לעשות רע לאף אחד – נכון ?

ותאר לך שאתה מזמין אותה באינטרנט ואחרי שעתיים מגיעה יפיפיה מזרח אירופאית צעירה ועושה לך דברים שלא האמנת שאפשר, ואתה שואל אותה אם אפשר להפגש שוב ומציע להזמין אותה לארוחת ערב במסעדת היוקרה במלון, ומבטיח שתשלם על כל רגע בנדיבות. ותאר לך שהיא מספרת לך את סיפור חייה ואתה מתלונן על איכות הסקס בבית ועל תדירותו , ומבלה איתה כל לילה ומוכן לשלם כל סכום כדי להינות שוב ממנעמי גופה. נ

תאר לך שבלילה הרביעי היא מגיעה ומספרת לך שאתה מוקלט ומצולם ושהיא מתכוונת לשלוח את הכל לאשתך ולילדיך, אלא אם תשלם לה, כבר עכשיו – 100,000 דולר. במזומן. תאר לך את עצמך מחוויר ומרגיש שכל עולמך מתמוטט, ומבין שאתה נתון לסחיטה ומבקש ממנה שלא תהרוס לך את החיים והיא מביטה בך בעיניה הכחולות, שנראות לך פתאום פחות יפות, ואומרת לך שאתה צריך לשלם כדי שזה יקרה. ואתה לא יודע אם לשלם לה ולהמשיך להיסחט כל חייך, או לאפשר לה להרוס לך אותם בדרך אחרת.

סיוט נכון? זה יכול לקרות לכל אחד מכם. ראו הוזהרתם, קארמה איז א ביץ.