1. אלף דולר
השבוע היה שבוע בינלאומי לחלוטין – הוא התחיל במשא ומתן טרנס-אטלנטי בין בני זוג שיצאו לשליחות בקליבלנד ארהב, נפרדו במהלכה, והבעל מבקש להאריך את חוזה העבודה שלו בתנאי שהאשה תישאר שם עם הילדים. האשה, מצידה, מעוניינת לחזור לארץ אך מוכנה גם להישאר, באם הבעל ימלא אחר תנאים כלכליים שהציבה. סך הכל הגיוני – היא אינה עובדת, מעוניינת לשוב לארץ ונשארת למען הקריירה שלו על אף שהם כבר לא זוג.
למרות שהוא זה שקיבל משרה מעולה ולמרות שהוא מבין שהיא אינה חייבת להישאר (על כך כבר חתמנו בהסכם נפרד), הוא מתקשה מאוד להיעתר לתנאיה, וכל שיחה כזאת נמשכת לפחות שעה וחצי מתישות. מאוד. כל אחד מהם ספון בחדרו המואר. אני ועורך הדין של הבעל ספונים שנינו כל אחד במשרדו המחשיך בתל-אביב, מבליעים פיהוקים בלתי נמנעים בסופו של יום מתיש, ומנסים – בסבלנות מוגבלת שהיא פונקציה של שעת השיחה ורמת העיקשות – להביא אותם בסופו של דבר, להסכמות.
השיחה הסתיימה כשאלף דולר מפרידים ביניהם. איש מהם אינו מוכן לוותר ומשוכנע שהשני ימצמץ ראשון. שלמה ארצי שר ׳בשביל כוס קפה איתך הייתי שם גם אלף דולר׳, ובסוף השיחה אני התחלתי לחשוש שהוא לא יסכים לשים עוד אלף דולר על המשרה הנחשקת שלו ושניהם יחזרו לארץ בגלל אלף דולר, ורציתי לשים אלף דולר בשביל לסיים שם את הסכסוך….
-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~
2. סן פרנסיסקו בייבי
בשירותה הצבאי הכירה סיגל את רוני ושלום, שני גאוני מחשבים שהפכו לחבריה הטובים ביותר. האהבה שנרקמה בינה לבין שלום לא הפריעה לחברות ההדוקה של שלושתם. כשהיא השתחררה בדרגת סרן היא החלה להקים חברת סטראט-אפ שהיתה פרי רעיון שנזרק בשיחת אקראי של השלישיה, התגלגל במוחות המבריקים שלהם, דוסקס שוב ושוב והתפתח לו – רעיונית – בשנת השירות האחרונה שלה. שנה לאחר מכן הם השתחררו וחברו אליה מיד. תחילה פעלו ממרתף הבית של בית הוריה, ועם השנים הם הצליחו לגדול, לגייס משקיעים ועובדים והפכו את הרעיון שנזרע בבסיס הצבאי, לחברה עם אופק בינלאומי.
בינתיים, ובאופן טבעי סיגל ושלום נישאו, הביאו לעולם שני ילדים, והפכו למשפחה, שרוני תמיד היה חלק ממנה גם כשותף וגם כחבר קרוב, ממש אח. החלום שלהם הלך והתפתח, יותר ויותר משקיעים היו מוכנים לשים מליוני דולרים על הסטארט-אפ הישראלי המבטיח, וישראל הפכה לקטנה עבורם. בהחלטה משותפת עברו שלושתם לסן פרנסיסקו והתחילו לנהל משם את החברה, מייחלים לאקזיט שיתפרסם בכותרות הראשיות. העתיד נראה ורוד, אבל החיים החליטו בשבילם אחרת.
סיגל הרתה בשלישית והפעם נאלצה לשכב בשמירת הריון, שהוגדר כהריון בסיכון גבוה. שלום ורוני ניהלו את החברה וגם לאחר הלידה נשארה סיגל בבית בסן פרנסיסקו, מטפלת בשלושת הילדים הקטנטנים. האיזון בין השלושה הופר. סיגל מצאה עצמה מחוץ לתמונה, בודדה בעיר זרה ללא משפחה וחברים והחלה להיות מתוסכלת. התסכול שלה השפיע גם על תפקודו של שלום שכיהן כמנהל החברה, ובסופו של דבר המשקיעים החליטו לפטרו מתפקידו. הם מצאו עצמם בבית, ואת תסכולם השליכו אחד על השני עד שהפכו את משפחתם לשדה קרב. רוני המשיך לנהל את החברה, ושלום, שסמך עליו מאוד, ערך עימו פגישות ארוכות ולמעשה ניהל את החברה יחד עימו, הרחק מעיני המשקיעים שסברו שהוציאו אותו מהתמונה.
בשלב כלשהו הודיע שלום לסיגל שהוא מעוניין להתגרש. הוא דחה כל בקשה שלה לפנות ליעוץ זוגי, לעשות משהו כדי להציל את הנישואין, והיה נחוש מאוד לעזוב את הבית. סיגל הודיעה לו שהיא רוצה לחזור לארץ, ולהפתעתה הוא סירב. כשם שהיה נחוש להתגרש כך היה נחוש להשאיר אותה ואת הילדים בסן פרנסיסקו, מסרב לכל הסדר.
בשיחת וידאו מסן פרנסיסקו היא סיפרה לי ששלום עזב את הבית, ושהיא משוכנעת שיש לו רומן, שאחרת לא היה נחוש כל כך לעזוב, אחרי הכל חייהם שזורים עוד מתקופת הצבא. היא החליטה לשלוח חוקר פרטי. הרגישה שהיא חייבת לדעת את האמת ולהבין את התמונה כולה כדי שתוכל לקבל החלטה.
כשהגיע הדו״ח של החוקר גילינו ששלום אכן ניהל רומן. עם רוני. הם בילו בבר של גייז וצולמו יושבים על הבר ומתנשקים. סיגל הביטה המומה בתמונה שוב ושוב והבינה שכל הסימנים היו שם תמיד, רק שהיא העדיפה להדחיק. שלום היה עמוק בארון. רוני תמיד היה לבד וסירב לדבר על נטיות מיניות או על זוגיות. סן פרנסיסקו שחררה אותם לחופשי.
כעבור שעה שניהם קיבלו ממנה את התמונה ישירות לתוך קבוצת הווטסאפ שלהם, זו שפתחו עוד בארץ ונקראה האקזיט יבוא. השתררה דממה וירטואלית. במשך יום שלם שניהם ירדו למחתרת ולא ענו לשיחות ולהודעות. למחרת שלום שוחח עימה והודה שהפעם הראשונה שלהם היתה עוד בצבא, שהוא נבהל מעצמו, סירב להכיר בנטיותיו, ודחק עצמו עמוק לארון, חושש מתגובת הוריו המסורתיים. שבמשך שנים הוא ורוני ניהלו חיים סודיים, שהוא אהב את שניהם ונמשך לשניהם, אבל לא יכול יותר לחיות ככה ובחר ברוני.
סיגל לא הצליחה להכיל את האמת, היא התפרקה ובמשך שבוע לא יצאה מהמיטה. אחותה טסה אליהם וקבעה עם שלום פגישה. או שאתה מסכים שהיא תחזור עם הילדים לארץ, או שהתמונה הזו נשלחת בווטסאפ המשפחתי שלך, איימה. להפתעתה הוא לא נבהל. תעשי מה שאת רוצה אמר, הילדים נשארים כאן.
כשסיגל התאוששה היא קראה לשיחה גם לשלום וגם לרוני. מה שאני יודעת יכול לגמור את החברה היא אמרה. אני אפגש עם המשקיע הראשי ואספר לו איך שלום ממשיך לנהל את החברה מרחוק, איך רוני משתף עימו פעולה, ואיך בינתיים הם גם הפכו לזוג ומנסים לכלוא אותי כאן. שלום, אני מבקשת שנסדיר את החזרה שלי ושל הילדים לארץ בטוב, כי אם נלחם, החברה תפגע, והכל ירד לטימיון. שלום לא האמין שהיא תאיים לפגוע בחברה, אבל השבוע הוא חתם על הסכם שמסדיר את חזרתם של סיגל והילדים לארץ.
-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~
3. לונדון
לאחר עשר שנות נישואין הוא קיבל משרה נחשקת בבית חולים אנגלי. הוא רופא והיא חוקרת מוח, שהחליטה לנצל את ההזדמנות ולעשות את הפוסט דוקטורט באוניברסיטה אנגלית ששמחה לצרפה לשורותיה. הם ארזו את הבית ואת שלושת ילדיהם, השכירו את דירתם ברמת אביב ויצאו נרגשים לחייהם החדשים בלונדון. מראש היה ברור שמדובר על נסיעה מוגבלת לשלוש שנים בלבד, אבל הצליח להם לא רע והם נשארו שם, הוא בבית החולים והיא כמרצה באוניברסיטה – במשך 9 שנים.
ואז הוא פוטר והחליט שהוא רוצה לחזור לארץ. במקביל לפיטוריו משהו בנפש שלו התערער והוא החל סובל מחרדות קיצוניות וממחשבות שווא. כרופא הוא ידע שהפיתרון למצבו מצוי אצל הפסיכיאטר האנגלי חמור הסבר, אבל היה גאה מדי כדי לספר לו הכל, וקיבל טיפול שלא תאם לחלוטין את חומרת בעיותיו. הבית הפך לגיהינום. כדי לברוח מהחרדות הוא רב איתה ריבים נוראיים והיא מצאה עצמה מגיעה להרצות באוניברסיטה עם עיניים אדומות מבכי תמרורים ומחוסר שינה.
הוא הודיע לה שבקיץ הוא נוסע עם הילדים להוריו, והיא חוששת לאפשר לו לקחת אותם, גם בגלל מצבו הנפשי וגם כי איים עליה שהוא לא יחזור. כמובן שלאחר מכן ניסה להתנצל, ואמר שלעולם לא יעשה דבר כזה בניגוד להסכמתה, ושאמר את זה רק כדי להפחידה, אבל מילים שנזרקות לחלל העולם נותרות בו, ובמקרה שלה היא לא היתה מוכנה לקחת סיכון. ואת הדרכונים של הילדים הפקידה בכספת שבמשרד עורך הדין האנגלי ששכרה.
לבקשתה הוא עזב את הבית ועבר לגור אצל רופא ישראלי שחס עליו ועוד יותר חס על ההרס שזרע במשפחתו.
בשבוע שעבר היא קיבלה זימון להתייצב בפני בית הדין הרבני של לונדון. כשהסברתי לה שאין לבית הדין הרבני בלונדון יכולת לחייב אותה להתגרש היא הופתעה. אחד הדיינים שם יצר עימה קשר טלפוני והודיע לה שבעלה מבקש גט ושהיא מחוייבת להתייצב לדיון.
שני נתונים היו לנו – שבעלה מבקש לחזור לארץ ושהוא רוצה גט. מאוד רוצה, שאחרת לא היה נשלח הדיין ליצור עימה קשר ולנסות לכפות עליה להתייצב בפניהם. היא ניסתה לשוחח איתו, עורך הדין שלה בלונדון יצר קשר עם עורכת הדין האנגליה שלו, אבל המסר שהועבר היה אחד – הוא רוצה לחזור לארץ עם הילדים, עכשיו. ולהתגרש. עכשיו.
השבוע התחיל הליך בלונדון שעוסק בשאלת מקום מגוריהם של הילדים, אחרי 9 שנים בלונדון הסיכוי שיאפשרו לו לחזור עם הילדים לארץ, עכשיו, דומה לסיכוי שקייטש ומייגן יהפכו לגיסות אהובות. הרבה פאונדים עוד ישפכו על הסכסוך הזה, וכמו שהיא אמרה לי אתמול בפגישתנו בלונדון לתה של אחר הצהריים – ״גם מתוקים הם סוג של נחמה, רציתי לונדון וקיבלתי מלחמה…״
מוסר השכל :
אמרתי פעם ואני אומרת שוב – אל תעברו להתגורר בחו״ל, גם אם מדובר ברילוקיישן פשוט וברור, וגם אם אתם נשואים באושר ועושר ואין שום סיכוי שאי פעם תתגרשו (או ככה לפחות אתם חושבים) – בלי לחתום על הסכם שקובע מה קורה כשאחד מכם רוצה לחזור.
כשאתם בארץ להתגרש זה קשה וכואב. כשאתם בחו״ל ועלולים למצוא עצמכם כלואים במדינה זרה, ההליך הופך לקשה שבעתיים, ואת הקושי הזה ניתן היה לפתור עם הסכם.
