1. יצא מהארון
בגיל 63 אחרי כמעט 40 שנות נישואין היא החליטה שהיא רוצה להתגרש. הוא לא הבין מה נחת עליה וטען שהיא ירדה מהפסים. אני לא סובלת אותך אמרה לו, אתה שמן ונוחר ושעיר, אתה מגעיל אותי. לא יכולה להסתכל עליך יותר. אני רוצה להתגרש.
עכשיו נזכרת? שאל בעלבון. 40 שנה אני סובל אותך ופתאום את לא סובלת אותי? בגיל 70 את רוצה להתגרש? את צריכה אישפוז. הוא סיפר לילדים והם ניסו לשוחח עימה אך היא היתה נחושה. לא סובלת אותו שבה ואמרה. רוצה להתגרש. יש מספיק מה לחלק. תעשי מה שאת רוצה אמר, אני מכאן לא זז.
בינתיים הוא השתדל לשהות כמה שפחות בבית. ישב שעות עם הפנסיונרים בקאנטרי, אכל צהריים אצל אחותו שביכתה איתו את אשתו ש״התהפכה עליו״ ככה, אחר הצהריים ביקר את הילדים, טיפל בנכדים וחזר הביתה עם ערב. כבר שלושה חודשים שזה כך כל יום כולל בסופי שבוע והוא חש שהמתח בבית נרגע. הם בקושי התראו וממילא לנו כבר שנים בחדרים נפרדים, לאחר שהגלתה אותו לחדרה של הבת הצעירה מיד כשעזבה את הבית בטענה שנחירותיו מפריעות לשנתה.
יום אחד הוא הרגיש רע בקאנטרי וחזר הביתה בצהריים. הדלת היתה נעולה מבפנים והוא לא הצליח להכנס. הוא דפק וצלצל ללא הפסקה ובסוף היא פתחה שערה סתור ולעורה כותנת הפוכה ואמרה בכעס שהיא ישנה והוא העיר אותה. כשהוא נכנס הביתה הוא הריח ריח זר. מאז ומתמיד היה לו חוש ריח של כלב ציד, והפעם היה ברור לו שיש עוד מישהו בבית.
הוא עבר מחדר לחדר עד שהגיע לחדר שלה ונכנס. תעוף מפה היא צרחה מנסה להדוף אותו בחוזקה. אבל הוא גבר גדול והיא לא הצליחה להזיז אותו בסנטימטר. אני קוראת למשטרה התחילה לצרוח. אתה מפחיד אותי. הוא התעלם ממנה ונכנס לחדר ותוך כדי היא נתלית עליו ומנסה למנוע ממנו לזוז. בהנף יד הזיז אותה ממנו והיא הוטחה למיטה. חוש הריח שלו לא טועה הוא ידע ופתח את דלת הארון.
כמו בסרטים עמד שם גבר בתחתונים קשיש יחסית חיוור ורועד. אני לא יודע מאיפה היה לי את השכל להוציא את הטלפון ולצלם סיפר לי, אבל כשעשיתי את זה שניהם קפצו עלי וניסו לקחת ממני את הטלפון. שניהם חטפו ממנו. הגבר ברח. היא כמובן קראה למשטרה והוא כמובן הורחק מהבית. הוא מעולם לא חזר.
הייתי צריך לעבור סצינה מהסרטים ולהיחקר במשטרה כדי להבין שזה באמת נגמר, אמר ועיניו חייכו. האמת ? אני מבסוט בשבילה שהיה לה אומץ לקחת מאהב, להביא אותו הביתה, ולהחביא אותו בארון. לא כל אחד עובר כאלו דברים בחיים.
השבוע הגשנו בשמו תביעת גירושין.
-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~
2. ג׳יהאד
90% מהגברים והנשים סולחים או מוכנים לסלוח על בגידה. אך מה קורה כשהיא מוכנה לסלוח על בגידה כי היא אוהבת אותו למרות הכל אבל הוא רק רוצה לעזוב? או. כאן עשוי להיווצר בתנאים מסויימים כור אטומי סגור המונע על ידי שילוב קטלני של כאב, תחושת צדק וצורך בנקם ומייצר אנרגיית הרס מסוכנת.
הם הגיעו להסכם אך היא לא היתה בשלה לחתום וחזרה בה ושלחה אותו לניהול הליך משפטי. בינתיים הכור האטומי שלה התפרץ וזרע הרס בחייו. היא יצאה למלחמת צדק בשם כאב הבגידה ושלחה חיילים כדי להרוס לו הכל – את הזוגיות החדשה, את העסק, סכסכה בינו לבין השותפה שלו, הסיתה את הילדים ובעיקר הרגישה צודקת.
אחרי שנתיים של הליכים משפטיים ותחת החלטת בית המשפט שהבית ימכר על ידי כונסי נכסים נפגשנו השבוע בחדר הישיבות שלנו כדי לנסות להגיע להסכם. על התנאים הכלכליים לא הצלחנו להגיע להסכמות. הוא היה מריר וכעוס והיא שתקה רוב הזמן ודמעה לא מעט. ואז אחרי שנתיים של ג׳יהאד היא ביקשה שידבר איתה כי הילדים נפגעים. למעשה היא התחננה בדמעות. ״איך אני אדבר איתך אחרי מה שעשית לי?״ הוא השיב, אטום לתחנוניה, מצולק קרבות.
ליוויתי אותם החוצה ומחוץ למשרד היא אמרה לו – שירי אומרת לי ״אני לא יכולה להיות מאושרת כשאתם לא מדברים״, תדבר איתי רק ליד הילדים. בבקשה. המילים שלה היו כמו חץ שנשלח לי ללב שגם ככה מדמם כבר חודשיים.
׳אם משהו יקרה לאחד מכם איך תוכלו להסתכל לילדים שלכם בעיניים עם כל הכעס והשנאה הזו ביניכם׳ שאלתי. היא פרצה בבכי וביקשה שיחבק אותה ולהפתעתנו הוא נענה והם עמדו חבוקים ודומעים דקות ארוכות. הם חזרו למשרד וביקשו את חדר הישיבות ובמשך שעתיים ישבו ודיברו.
בשלב הזה הייתי בטוחה שלסיפור הזה יהיה סוף טוב, שהחיבוק המיס את הכאב והכעס ושהם יצאו מחדר הישיבות כשהם מסכימים ביניהם על הכל, לאחר שעשו כמה ויתורים הדדיים שהרי את הפערים ביניהם אפשר לסגור בעשר דקות בטח אחרי שנתיים של הליכים. אז זהו שלא. חוץ מבעניין הילדים הם לא הצליחו להסכים על כלום.
-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~
3. תרומת זרע
שילוב של בררנות יתר, הערכה עצמית גבוהה מדי ואופי נוקשה הביאו לכך שבגיל 37 היא עדיין לא מצאה אהבה על אף היותה חכמה ונאה. היא רצתה ילדים אבל לא הסכימה להביא ילד לעולם בלי אבא. באינטרנט היא הכירה גבר נשוי. אמנם מבוגר ממנה אך היא זיהתה גנים טובים וכסף ופצחה עימו ברומן לוהט רווי יצרים. הוא לא היה קל לפיצוח והתעקש להגן על עצמו, אבל בוויקאנד מתוכנן היטב בפריז הם השתכרו והיא שכנעה אותו שהם חייבים לחוות את זה בטבע, והוא היה שיכור וחרמן ולא נזהר.
אחרי חודשיים היא סיפרה לו שהיא בהריון והוא כמעט יצא מדעתו. גנבת לי זרע ותכננת הכל מראש קלט מיד, זה היה בפארק ההוא בפריז. היא אמנם הכחישה אך הנידה קלות בראשה והוא ידע שהוא צודק וידע שאין שום דבר שהוא יכול לעשות.
כשהילד נולד היא פנתה אליו וביקשה הסדר כספי. לא היתה לו שום כוונה לשלם לה והיא איימה שתגיש תביעה ותספר לאשתו. הוא אמר לה שיחשוב על פיתרון אבל יומיים אחר כך הגיע שליח ומסר לו מעטפה בדיוק בשעת ארוחת הערב המשפחתית…במעטפה היתה בקשה לישוב סכסוך, מכתב מעורך דין וטופס בקשה בהסכמה לבדיקת אבהות חתום על ידה וממתין לחתימתו.
היא נדהמה לשמוע מעורך הדין שלה שהוא שלח בפקס בקשה חתומה, כלומר שהוא מסכים לבדיקת רקמות. היא יצרה איתו קשר והוא אמר לה שישמח להכיר את הילד. היא לא התלהבה להכניס אותו לחייה. אני אספר לאשתך שבה ואיימה.
אשתי יודעת היא הופתעה לשמוע.
הופתעה כתבתי כי היא לא שיערה בנפשה מה עתיד להתרחש. מאחר שאי אפשר לתאר כאן את כל פרטי המקרה, אומר רק שלאחר תקופת התגוששות משפטית סבירה וכשמלאו לילד שנתיים היא קיבלה תביעה למשמורת משותפת. האב ואשתו מעוניינים ליטול חלק שווה בגידול הילד נטען בכתב התביעה. השופט לא ראה סיבה שלא לאפשר זאת. היא מצאה את עצמה בסיטואציה בה האב ואשתו מגדלים את הילד חצי מהזמן, המזונות זעומים, והיא סובלת מכל דקה.
השבוע היא הגיעה אלי להתייעצות, מנסה למצוא מוצא מהסבך אליו נקלעה. הצעת לוותר לו על המזונות ? שאלתי. מזמן. השיבה. הוא הסתכל לה בעיניים ואמר ״טו לייט דארלינג, רצית אבא לילד״…והיא קיבלה אבא. פעיל. תובעני. דורש עדכון על כל אקמול שנותנים לילד. מגיע עם אשתו למסיבות בגן. מסתכל לה בעיניים ומחייך.
אני מצטערת על הרגע שלא הלכתי לבנק הזרע היא בכתה.
מוסר השכל :
כפיית אבהות על אדם שאינו מעוניין בכך, גם אם את לא רוצה ממנו כלום, היא מעשה קשה ביותר, ומשנה חיים לשניכם. לקארמה, כידוע, שיטות משל עצמה, והיא עשויה להפתיע בדרכים לא צפויות. את רוצה ילד שידע מי אביו? בנק הזרע האירופאי מאפשר לילד להכיר את התורם כשהוא מגיע לגיל 18. זה עשוי להיות פיתרון טוב הרבה יותר מכפיית אבהות על מי שאינו מעוניין בכך.
