1. עוד חוזר הניגון
הטרגדיה היתה שאשתו הצעירה נמצאה ללא רוח חיים בביתם לאחר ששמה קץ לחייה. אף אחד לא יודע מה בדיוק קרה שם אבל האגדה מספרת שהיא נכנסה לדיכאון אחרי שתפסה את בעלה מנהל רומן עם חברת נעורים. כמובן שאף אחד לא מדבר על זה והסוד נלחש בתקופת השבעה על ידי חברתה הטובה למכרה שסיפרה על זה לחברה אחרת שלחשה על כך במספרה וככה יצא שכולם ידעו אבל אך אחד לא דיבר על כך. הרי לא באמת ניתן להאשים מישהו בהחלטת אדם אחר לשים קץ לחייו.
חודש לאחר השבעה האלמן וידידת הנעורים טסו יחד לניו יורק, הקשר התהדק ובסופו של דבר הסתיים. יש אומרים שהקשר הטרי לא היה חזק דיו כדי לשאת את משקל הטרגדיה שנחתה עליו, או שאולי היה זה בכלל האשם שכירסם בקורי הקשר העדינים, אך כל אחד מהם יצא לדרך חדשה. שלוש שנים לאחר הטרגדיה הוא נישא מחדש והפעם הקים משפחה. את ההיסטוריה המשפחתית שלו הוא הדחיק ורק כמה אלבומים שהונחו במדף העליון של הארון שמרו בין דפיהם את עברו הסוער.
כך חלף לו עשור. שתי בנות מקסימות נולדו לו ולאשתו שהודתה יום יום על מזלה הטוב ועל האהבה הענקית שלהם. הוא היה בעל מדהים ואוהב, החבר הכי טוב שלה, ואבא מהסרטים. פשוט מושלם. מדי.
יום אחד הילדה בת הארבע שיחקה עם האייפד והאימייל שלו נפתח ויחד עימו נפתחה תיבת הפנדורה. הילדה קראה לאמה שתעזור לה להכנס שוב למשחק והאמא ראתה וקראה והבינה. היא חיפשה את השם של זו ששולחת לבעלה מכתבי אהבה לוהטים ומשהו בפנים שניבטו מתמונת הפרופיל שלה בפייסבוק היה מוכר לה. היא הביאה סולם ועלתה עליו והגיעה למדף העליון ופתחה את האלבום מניו יורק וראתה את מה שמיד ידעה. זו שוב היא. ידידת הנעורים שבגרה והפכה לאשה נאה.
היא מספרת שהרגישה בבת אחת גם את צערה וגם את צערה של האשה הראשונה, והצער הכפול היכה בה בבטן הרכה. דמעות שטפו אותה ולא חדלו גם כשניסתה לחזור לעצמה בשביל הילדה שלא הבינה מה קרה ולמה אמא נעלמה וחזרה בוכה. קיבלתי מכה היא אמרה והילדה ביקשה שתראה היכן כדי שתתן לה נשיקת קסם שמעבירה כל מכה, ומתיקותה רק העצימה את המרירות שהתרוצצה לה בגוף. בסופו של דבר אספה עצמה וכשחזר לא אמרה לו מילה.
בלילה היא נשארה ערה למרות שרצתה להירדם ולשכוח מהכל וקיוותה להתעורר ולגלות שזה היה חלום רע. היא החליטה לא לומר כלום ולהתעלם כי הבינה שאם תפוצץ את הפרשה נישואיה יסתיימו. על בגידה אפשר לסלוח אמרה לעצמה, והוא נותר אותו בעל מהמם שהיה תמיד.
בבוקר משהו לא הניח לה. קול טורדני בראשה שלח אותה לאייפד. היא פתחה את המייל שלו ושלחה לעצמה את כל מכתבי האהבה, קראה אותם שוב ושוב והבינה שזו לא סתם בגידה. זה סיפור אהבה שנכבש במשך שנים והתפרץ בעוצמה. כשהוא חזר הביתה הוא ידע שהיא יודעת. ללא כוונה מודעת אך אולי שלא במקרה, היא לא מחקה מהג׳ימייל שלו את משלוח המכתבים לעצמה. השיחה היתה בלתי נמנעת.
הוא הודה בהכל ובמקום לבקש שתסלח ושינסו לתקן כמו שקיוותה ביקש שילכו לגישור ויתגרשו יפה. לזה היא לא היתה מוכנה. תלחם עלינו היא ביקשה, והוא סירב. באכזריות אמר לה שכבר שנים שהוא לא אוהב אותה, שיש לו אהבה חדשה-ישנה ושהוא רוצה להתקדם הלאה. אתם בטח מבינים כמה היה לה קשה.
בסופו של דבר הם הלכו לגישור. הוא לא לקח אחריות על נסיבות הגירושין, דרש להתחלק בכל הרכוש בחלקים שווים, למכור מיידית את הדירה, משמורת משותפת על הבנות וכמובן אפס מזונות. העובדה שהוא משתכר 30,000 ש״ח נטו במשרה בכירה בהיי טק ושהיא מזכירה שמשכורתה 7,000 ש״ח בחודש לא היתה רלוונטית בעיניו, למרות שהמגשרת ניסתה להעמידו על טעותו.
אז הגשנו בקשה לישוב סכסוך ושלחנו לו מכתב והשבוע התקיימה פגישת משא ומתן הוא הגיע עם עורך דינו הצעיר שתמך נחרצות בדרישותיו. הסברתי לו שהוא מנסה לכפות הסכם שהוא יותר מה – 100% שלו ולכן אין סיכוי שנגיע להסכם והוא למעשה שולח אותנו בנחרצותו להליך משפטי. שניהם הביטו בי במבט תוהה לא מבינים למה.
בואו נפרק כל רכיב ונבדוק את המצב המשפטי הצעתי – מה הסיכוי של העמדה שלכם להתקבל ומה הסיכוי של העמדה שלנו להתקבל. הסכם אמור לקנות סיכון וליצור וודאות באופן שמנסה לשער את התוצאה המשפטית של הליך לו התקיים. פערי ההכנסות ביניהם כמו גם גילן של הבנות אינם צופים תוצאה של אפס מזונות. למעשה הסיכוי שהוא לא יחוייב במזונות אפסי. פערי ההכנסות גם מעלים את הסיכוי לחלוקה לא שיוויונית של הרכוש ועוד לא דיברנו על הסיכון שהוא יחוייב בכתובה עליה חתם לפני עשור כשהיה בטוח שהפעם זה לנצח.
הם המשיכו לבהות בי. עורך הדין הצעיר והנחרץ קם על רגליו ואמר, פגישתנו הסתיימה. על פניו של הבעל ראיתי מבט לא משוכנע, אך הוא קם הצטרף לעורך דינו ואמר לאשה, בהצלחה לך. תודה שהגעתם עוד הספקתי לומר לפני שדלת חדר הישיבות נטרקה.
בערב בבית הוא כבר היה פחות נחרץ. בואי נחזור לגישור הוא אמר, הבנתי את ענין הסיכוי סיכון שעורכת הדין הביץ׳ שלך הסבירה, עורך הדין שלי טוען שהוא ינצח אותה בבית המשפט, אבל אני מעדיף שננסה להגיע להסכם.
2. כמה מילים על לקיחת אחריות
הבעל בסיפור הקודם הוא לא היחיד שסירב לקחת אחריות. נתקלתי השבוע בעוד כמה מקרים של סירוב מוחלט לקחת אחריות. בואו נבהיר – כדי לקצר את הדרך בגירושין, מומלץ לקחת אחריות. לקחת אחריות על ההחלטה שלכם לסרב להסכם, גם אם הוא הסכם טוב כי אתם עדיין לא בשלים רגשית; לקחת אחריות על כך שלא ערכתם הסכם ממון לפני שהטמעתם את כספי הירושה שלכם בתוך הרכוש המשותף; לקחת אחריות על כך שהיה לך נוח לעבוד בחצי משרה ולא פיתחת לעצמך קריירה; לקחת אחריות על היחסים הזוגיים שלכם, הם נמצאים בדיוק בנקודה הזו כי לא הייתם קשובים מספיק, לא השקעתם, לקחתם את הנישואין שלכם כמובנים מאליהם ואפילו על כך שנישאתם לאדם הלא נכון למרות שעשיתם הכל כדי להצליח בנישואין.
האקט הזה של לקיחת אחריות בדרך כלל מוריד אוטומטית את רמת המירמור, הרי הרבה יותר קל להאשים מישהו אחר, ועל עצמנו אנחנו פחות נוטים לכעוס. למעשה כששני הצדדים לוקחים אחריות על המקום בו הם נמצאים הסיכוי לסיים את הליך הגירושין בהסכם מהיר עולה משמעותית. ומה קורה אם רק אחד הצדדים לוקח אחריות והשני בטוח שהוא קורבן של החיים, של התעללות, של השופט או של עורכת הדין (הביץ׳) ? עדיין הסיכוי להגיע להסכם גבוה יותר מאשר כששני הצדדים בוחרים להאשים את כל העולם, אך הדרך בהחלט תהא ארוכה יותר, יקרה יותר וכואבת יותר.
ואם כבר באחריות עסקינן, בואו נדבר על אחריות לילדים. לרוב האנשים, גם אלו שנמצאים בעמדת הקורבן ולא מסוגלים לקחת אחריות על חייהם, יש מינימום של אחריות לילדיהם. אחריות טבעית שטבועה לנו בדנא מיום היוולדנו ויוצאת לאויר העולם כשאנו הופכים להורים, בדרך כלל עוד לפני הלידה עצמה. השבוע קיבלתי תזכורת עצובה לכך שאחריות הורית אינה תמיד מובנת מאליה.
3. ילדים של החיים
רוני הגיע אלי נחוש למצוא פתרון למצב. סיפר לי שחי שנים בזוגיות עם יוסי, שבמהלך שנותיהם כבני זוג הם הביאו לעולם שני ילדים, בהליך פונדקאות. הראשון, שחר, נולד ליוסי והוא היום בן 8 והשני, עדי, נולד שנתיים אחר כך וביולוגית הוא בנו של רוני.
שני הילדים אומצו על ידי רוני ויוסי וגדלו כאחים. כשהם נפרדו הם הגיעו להסכמות שכל אחד מבני הזוג יגדל את ילדו הביולוגי וישהה גם עם הילד השני בסוג של אחריות הורית משותפת. עדי, בנו של רוני, היה מאז היוולדו ילד מאתגר. מאד. לא תמיד נולדים לנו ילדים בהזמנה, אמר רוני, וסיפר שלאחר שהביאו את עדי ארצה והתחילו הקשיים הם נהגו לשמוע באוטו את שלום חנוך ולשיר עימו בקולי קולות – את יודעת אמא, כולנו ילדים של החיים.
שחר לעומת זאת היה ילד נוח ומוצלח וסבל לא אחת מהשהות המאתגרת עם אחיו. לאט לאט החל יוסי להימנע מלקחת את עדי להסדרי שהות, מסיר מעצמו אחריות, לא באופן בוטה, ומבלי לצאת בהכרזות. פעם לא חש בטוב, ופעם היה פרוייקט מורכב בעבודה, או שנתפס לו הגב, או שיכול לקחת אותו לשעה בלבד, עד שהימנעותנו הפכה לעובדה כואבת בשטח. עדי הרגיש דחוי וביחס ישיר לכך גבר הקושי בלשהות עימו.
ואז החל יוסי למנוע משחר להגיע אליהם. באותה שיטה. תחילה בתירוצים ולאחר מכן במופגן. הוא לא צריך לסבול מעדי כתב לרוני בהודעת סמס וניתק ביניהם את הקשר. כבר חודש וחצי שהאחים לא התראו, שיוסי לא אפשר לשחר לפגוש את רוני ואת עדי אחיו, וכבר שלושה חודשים שיוסי לא פגש את עדי. יש לו אפס חמלה ואפס רגשות לעדי, אמר רוני בכאב. זה כואב לעדי שמרטיב בלילות את מיטתו גם בדמעות, וקשה מנשוא לרוני שגידל את שחר מיום היוולדו. כואב לי שהוא הסיר אחריות מעדי אמר רוני בדמעות, אני מבין שאי אפשר להכריח הורה לאהוב את ילדו, אבל אני לא מוכן לוותר על שחר אהבתי אותו מיום היוולדו, ולכן אני כאן.
לא ברור לי איך יסתיים הסיפור הזה, אני יכולה רק לשער, אך נדמה לי שיוסי יווכח בקרוב שלא עורכת הדין אלא הקארמה – איז א ביץ.
