מְסֹאָב – מֻשְׁחָת, מְתֹעָב, לָקוּי, "מְלֻכְלָךְ", "רָקוּב"
1.שליטה מסאבת
הוא דווקא היה אבא טוב לפני שהם התגרשו, אהב את הילדים, מרכיב אותם על כתפיו הרחבות בימי שבת בבוקר, מקריא להם סיפור לפני השינה ומתגולל עימם על השטיח כמו ילד. כשהם התגרשו הילדים היו קטנטנים והוא נשאר אב מעורב. מעורב מדי.
בטח מתרוממות כמה גבות למקרא המילים ״מעורב מדי״, שהרי אחת מאמות המידה לפיהן אנו מודדים הורות טובה, ככל שהיא בכלל ניתנת למדידה, היא מידת מעורבותו של ההורה בחיי ילדו, עד כמה הוא נוטל בהם חלק, עד כמה הוא מגלה עניין ועד כמה הוא נגיש להם, תכף תבינו מדוע אמרתי ״מעורב מדי״.
אחד מהסעיפים האינהרנטיים בהסכם הגירושין קובע שההורים ישתפו זאת את זו ויקבלו יחדיו החלטות מהותיות בחיי ילדיהם. סעיף משפטי שמקבע את הזכות ההורית הטבעית למעורבות בחיי הילדים. אלא שבאותו הסכם גירושין עליו חתמו לאחר הליך גישור נקבעו גם מזונות ילדים, תשלום שעובר מחשבונו לחשבונה ומבטא את השתתפותו במימון הוצאות הילדים כשהם מצויים עם אימם, ואת השתתפותו בהוצאותיהם המיוחדות – הוצאות בריאות, גנים, צהרונים, חוגים, שיעורים פרטיים וכיוצ״ב.
לפני למעלה מעשור, סעיף המזונות היה סעיף חובה בהסכם, וגם בהליך הגישור אליו פנו היה ברור ומובן מאליו שהוא צריך לשלם לה מזונות, והויכוח התנהל סביב גובהם. עצם הרעיון של תשלום מזונות קומם אותו והוא ביקש לצמצם את השתתפותו הכספית למינימום האפשרי. היא הסכימה, והסכימה גם לקחת על עצמה חלק ניכר מההוצאות המיוחדות של הילדים, ואפילו הסכימה לסעיף שקובע שבעוד מספר שנים ידונו מחדש בגובה המזונות. היא ידעה שכל מה שקשור לכסף לוחץ אצלו על עצב חשוף שמקורו בילדות לא פשוטה במשפחה דלת אמצעים, ולא עשתה ענין גדול מהמזונות.
למרות זאת, לאחר הגירושין, מדי חודש כשעבר סכום המזונות מחשבון הבנק שלו לשלה, הוא סבל. סבל פיזי ונפשי, שנתן בו אותותיו וחרט תסכול עמוק בנפשו. שניהם קיימו את ההסכם בדקדקנות גם בסעיף המזונות וגם בסעיף השיתוף בהחלטות. היא שיתפה אותו בכל דבר ועניין והוא הביע דעתו על כל דבר ועניין. נשמע לגיטימי סך הכל לא? עם השנים הוא הבין שזכותו לקבל החלטות בעניין הילדים מקנה לו שליטה ומאפשרת לו לשלוט גם בגובה ההוצאות.
הוא מעולם לא הודה שהשיקול הוא כספי. זה לא הסתדר עם תדמית האבא הטוב והמעורב שהוא טיפח בדקדקנות. ככל שהילדים גדלו המצב החמיר. כך הוא סירב לאפשר לבתו כשהיתה בת 14 להירשם לחדר כושר למרות שהיתה זקוקה לשגרת אימונים כדי להפחית במשקל. הוא לא הודה שיש כאן שיקול כספי וטען שאימוני משקולות עלולים לפגוע בגדילה, גם תחנוני הילדה וההסבר שיש שם חוגים ושכל החברות שלה נרשמו, לא הועילו. כשהילדה קיבלה מנוי במתנה ליומולדת מסבא וסבתא, הוא העלים עין ואיפשר בשתיקה. הוא התנגד למתן ריטאלין לילד בטענה שהיא מסממת אותו ובאותה נשימה התנגד לטיפול באומנויות בטענה שאינו מאמין בשיטה, התנגד לחוג סוסים טיפולי בטענה שזה מסוכן, התנגד לכך שהילדה תרכיב עדשות מגע בטענה שזה לא בריא, ושיא השיאים הגיע כשדרש להגביל את טיפולי הלייזר להסרת שיער של בתו המתבגרת לאזורים ספציפיים וביתר האזורים הסביר שאימה יכולה למרוט לה שיער בשעווה. מעורב מדי או לא? את מרבית ההוצאות החריגות מימנה האם בעצמה או שמימנו הוריה, למעט במקרים שהוא הביע התנגדות עקרונית והיא נותרה חסרת אונים מול הילדים.
הוא הגיש תביעה לביטול המזונות והיא היתה מוכנה לכל הסכם ובלבד שישחרר את השליטה ויקל על חיי הילדים, אבל הוא התמכר לשליטה וסירב לכל הצעה, מצד אחד לא מוכן לשחרר שליטה ומצד שני לא מוכן לשלם. אז ניהלנו את ההליך עד סופו ולאחר שהשופטת נחשפה לכל הפרטים והבינה את מערך הכוחות, יכולות ההורים, גובה המזונות ואחוז מימון ההוצאות בפועל על ידי כל אחד מההורים היא דחתה את התביעה בפסק דין מנומק. הוא ערער והשבוע התקיים דיון מקדמי בערעור.
השופטת בבית המשפט המחוזי המליצה לו בחום להגיע להסכמות, הזכירה לו שהוא הפקיד ערבון של 20,000 ש״ח, ואיימה שישלם הוצאות אם התיק יגיע לדיון בפני הרכב של שלושה שופטים מחוזיים. הוא סירב להצעה לשלם סכום קבוע ללא הוצאות מיוחדות וטען שהוא דורש שמדי שבוע ישלח לו דו״ח הוצאות. נתתי כמה דוגמאות בקשר לחודרנותו ושליטתו, ואז הוא ביקש להשיב לי והסביר לשופטת שהצעתה תגרום לכך שהוא ידרוש מהאם לרכוש טמפונים לבת ולשלוח אלי. I rest my case מלמלתי והשופטת הביטה בו בשאט נפש וקבעה את הערעור לדיון בפני הרכב של שלושה שופטים.
-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-
2. משא ומתן מסאב
את סיפור פרידתם סיפרתי כאן בעבר, ולא נכנס אליו שוב. למרות שבפרידתם היתה מעורבת בגידה, תלונת שוא במשטרה, איומים, גידופים, ותסכול עמוק הם נמנעו ממאבק משפטי וניהלו משא ומתן מאוד מאוד ארוך לקראת הסכם גירושין. תוך כדי ולמרות הכל הם החליטו לחזור (בשביל הילדים) ורצו הסכם שלום בית ולחילופין גירושין, ואז שוב להיפרד וכך שוב ושוב ושוב. חודשים ארוכים חלפו והם הגיעו לטיוטה כמעט אחרונה והוא המתין להערותיה. היא פנתה לעורך דין – מסואב (יסלח לי אלוהים) שבמקום להעביר הערות ענייניות לטיוטת ההסכם שעמדה על הפרק שכנע אותה להגיש תביעות. מופרכות. הגשנו מטעמו כתבי הגנה וכשהיא קראה אותם היא הבינה שלא רק שההליך המשפטי לא ייטיב עימה, היא איבדה הישגים משמעותיים שהשיגה במהלך המשא ומתן הארוך. שבוע לפני הדיון היא פיטרה את עורך הדין המסואב ושכרה עורכת דין מעולה שאמרה לה את האמת וקבעה עימנו פגישה על מנת לנהל משא ומתן. היא באמת רוצה הסכם הסבירה את התפנית בעלילה. אנחנו תמיד בעד הסכמים ולכן שיתפנו פעולה והגשנו בקשה מוסכמת לדחיית הדיון.
שופטים ברוב רובם של המקרים מאפשרים לבני זוג לנהל משא ומתן ואם יש צורך בדחיית דיונים לשם כך, הם ישמחו לעזור. לא השופט הזה. הוא דחה את הבקשה לדחיית דיון ודחה בקשה מנומקת נוספת בה הסברנו שכבר נקבעה פגישת משא ומתן ושני הצדדים מבקשים להגיע להסכם ולא לנהל הליך משפטי, הדיון יתקיים במועדו קבע כבודו, הבקשה נדחית. הופתענו.
השבוע הגענו לדיון. אם הייתם רוצים להגיע להסכם כבר הייתם מגיעים, פתח ואמר כבודו. אני לא מאמין במשא ומתן שנמשך שנה וחצי, הוא מסאב אתכם ומרגיל אתכם להיות במצב ביניים של משא ומתן. וכעת כשהתרגלתם למצב הביניים המסאב – אתם לא מוכנים לצאת ממנו, ולא מסוגלים להגיע להחלטות. הסתאבתם. אם זה תלוי בי אני נותן לכם 7 ימים. תתייצבו כאן בדיוק בעוד שבוע עם הסכם חתום. יש לי דיון אחר בעוד שבוע אמרתי לאחר בדיקה ביומן. אין שום בעיה השתיק אותי השופט החרוץ תגיעו לכאן ב 7:30 בבוקר. שתקתי. היא בחו״ל בנסיעה עסקית אין אפשרות להגיע לדיון בעוד 7 ימים הסבירה עורכת הדין שלה. השופט הנהן באדישות ואמר – עניין של סדרי עדיפות. את רוצה להגיע להסכם ללא הלחץ שאני מפעיל עליך ? תמחקי את התביעות שהגשת וקחי את הזמן לנהל משא ומתן כמה שאת רוצה. אני לא אתן יד לסיאוב הזה. מחקה.
-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-
3. הליך מסאב
כבר שנתיים שהם בהליך משפטי, אחרי שהיה הסכם חתום והיא חזרה בה, אמא שלה עשתה סצינה מטורפת במקום עבודתו, מיררה לבת זוגו את החיים עד שנפרדה ממנו ואיימה עליו ועל כל מי שבסביבתו בכל דרך אפשרית. בסופו של דבר היא לא הותירה לו ברירה והוא הגיש תביעה לפירוק שיתוף בדירה. היא מצידה הגישה כל תביעה אפשרית נגדו כולל תביעה של הוריה ל״החזר הלוואה״. קלאסיקה.
כמובן שאחרי שהיא שרפה את כל הגשרים הוא לא הסכים להגיע להסכם החתום ממנו חזרה והיא לא הסכימה לקבל פחות ממה שקיבלה קודם בהסכם וכך התנהל לו הליך משפטי.
השופטת היתה עניינית אך לא ניסתה לעזור להם להגיע להסכמות, סירבה לאפשר את מכירת הדירה בשלב מקדמי של ההליך והמתינה לתסקיר שקבע את הסדרי השהות שממילא התנהלו בפועל, ולחוות דעת מומחה שעלתה הון וקבעה ששווי העסק שלו הוא אפס. עגול.
עוד לפני הדיון יצרתי קשר עם עורך הדין שלה וביקשתי שנפעל למכירת הדירה. אבדוק עם מרשתי הוא השיב, והיא כמובן סירבה למכירה שמה מבטחה בהליך המשפטי הארוך ובעובדה שבינתיים הוא משלם את מחצית המשכנתא ושוכר דירה למגוריו בעוד שהיא גרה שם עם החבר החדש שלה ומשלמת רק חצי משכנתא.
אז הגשנו תביעה לדמי שימוש ראויים ועתרנו לחייבה במחצית משכר הדירה שניתן לקבל על הדירה מאז שהוא עזב והיא נותרה להתגורר בה. מדובר בסכום משמעותי יחסית שככל הנראה הלחיץ אותה והצליח לחלץ אותו מההליך המסאב. בדיון שהתקיים השבוע היא הסכימה מרצונה למכירת הדירה.
-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-
מוסר השכל :
כדי לצאת לעצמאות רגשית, מנטלית, אישית או כלכלית שחררו מחייכם את מה שמסאב אתכם. את אותם הרגלים, רגשות, מערכות יחסים או תהליכים שנתקעתם בתוכם, ובמקום לקדם אתכם הם מסאבים אתכם, משחיתים את מידותיכם, ומרגילים אתכם להיות בינוניים, שליליים, תקועים ו/או לקויים.
