1. החוטפת
למשרדי פסעה יפיפייה בלונדינית שגררה באלגנטיות עגלת תינוקת בתוכה שכבה תינוקת עגלגלה ובלונדינית בת 8 חודשים שנראתה כאילו שלפו אותה מפירסומת.
באנגלית משובחת עם מבטא גרמני כבד היא הציגה עצמה כאינגה, גרמניה שהגיעה לארץ לפני כחודש ושוהה אצל חברה שהכירה בטיול לתאילנד לפני 6 שנים ומאז הן נשארו בקשר דרך הפייסבוק.
סיפרה שניהלה במשך 4 שנים מערכת יחסים עם בחור גרמני אותו פגשה במסיבה, שהם נפרדו עוד טרם הלידה בשל אופיו האלים ומאז הם מנהלים הליכים משפטיים בעניין התינוקת. ׳הוא אלים גם כלפיה׳ טענה, אבל ׳אין לי דרך להוכיח את זה.׳ בכל פעם שהוא מחזיר אותה כואבת לה הבטן שעתיים. השופטת בבית המשפט בהמבורג לא התרשמה מהמצוקה הנטענת של התינוקת, ואיפשרה לאביה לשהות עימה פעמיים בשבוע למשך 3 שעות.
מאחר שהתינוקת סבלה, לדברי אינגה, מהשהיה עם האב, היא הפרה מעת לעת את הסדרי השהיה, טוענת שהתינוקת חולה או פשוט נעלמת איתה מהבית. השופטת הגרמניה (she is a bitch) גילתה אפס סבלנות להפרות החוזרות ונשנות וחייבה אותה לשלם לאב 400 יורו על כל הפרה של הסדרי הראיה.
זה כבר היה יותר מדי עבורה. היא הרגישה שדוחפים אותה עם הגב לקיר ומצמידים אקדח לתינוקת והחליטה שאין לה מה להפסיד. היא מכרה את כל חפציה, הודיעה על התפטרותה מעבודה, משכה את כספי הפיצויים ואת כל חסכונותיה, מחקה את חשבון הפייסבוק שלה, זרקה את הסים הגרמני לפח וקנתה כרטיס טיסה לשבוע לתל אביב. לא היתה לה כל כוונה לשוב.
׳כאן הוא לא ימצא אותי׳ היא טענה. בשל הרקע המשפחתי שלה, לגביו בחרה שלא להרחיב מילים (והבנתי לבד), המקום האחרון שהוא יכול לדמיין שהיא נמצאת בו הוא מדינת ישראל.
את חטפת את התינוקת הודעתי לה, ובסופו של דבר גם אם יתנהלו כאן הליכים ארוכים ויקרים ותגיעי עד בית המשפט העליון, את תצטרכי להחזיר אותה לגרמניה.
כאן התחילה שיחה ארוכה במסגרתה היא ניסתה למצוא עילות להישארותה כאן ואני ניסיתי להסביר לה שהדרך הנכונה היא לשוב לגרמניה ולהגיש תביעת הגירה ולא לחטוף לכאן תינוקת, מנסה להבין את המבנה הנפשי של מי שמוכנה לוותר על כל חייה הקודמים, להתנתק ממשפחתה ולגדל לבד תינוקת, רק כדי להרחיקה מאביה.
אין לי לאן לחזור היא אמרה בסופו של דבר. גם אין לי מה להפסיד. אני אתגייר ואעבור לגור בירושלים אצל החרדים איימה, והוא בחיים לא ימצא אותי.
2. המנכרת
יצגתי אותה בגירושין לפני שנים ספורות. היו אלו גירושין לא פשוטים, בעיקר בגלל אופיו הנוקשה של בעלה שהיה מבוגר ממנה בשנים רבות, התנהלותו הכוחנית והמרושעת והתעקשותו הקטנונית לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשות מופרכות, כולל בקשות לחלוקת סט הצלחות והתכשיטים שקיבלה מהוריה.
ביתם בת ה – 14 קיימה עימו קשר בהתאם להסדרי השהיה שנקבעו בהחלטת בית המשפט, קשר מאולץ משהו, שנבע גם מבחירתו להתגורר בעיר הסמוכה וגם מהתנהלותו הנוקשה שלא איפשרה לה מרחב מחיה.
ואז אימה טסה לחו״ל לשבוע והשאירה אותה עם הדודה האהובה עליה, אחותה התאומה של האם. הוא דרש מהילדה לשהות אצלו כשאמה לא בארץ וכשהילדה סירבה ואמרה לו שנשארת עם דודתה, הוא פנה לרווחה ואיים שפונה גם לבית המשפט.
כשהאמא שבה לארץ הילדה ניתקה עימו כל קשר, מסרבת להגיע אליו, מתעלמת משיחותיו וחוסמת אותו בכל מדיה אפשרית.
הוא הגיש בקשה לבית המשפט לענייני משפחה לסעד דחוף בשל ניכור הורי. היא סברה שזו בקשה לא משמעותית ופנתה לעו״ד צעירה מהישוב בו היא מתגוררת שתייצג אותה. עורכת הדין עשתה עבודה מצויינת וניסתה לטעון את כל הטענות האפשריות. היא לא לקחה בחשבון שגם לשופט שמטפל בתיקי ניכור הורי בתל אביב יש אפס סבלנות.
פסק הדין שהוכתב לפרוטוקול היה ארוך וכואב וחייב אותם לפנות לאבחון וטיפול מיידי, רומז שהמשך הניכור ההורי הוא עבירה פלילית. הפסיכולוגית שמינה בית המשפט (לדבריה – היא חתיכת כלבה) קבעה שמדובר בניכור הורי חד משמעי והמליצה על טיפול משותף ועל הקפאת ההליכים המשפטיים עד לסיום הטיפול.
בשלב הזה היא ביקשה שאייצג אותה. סירבתי. את חייבת לשתף פעולה עם הטיפול אחרת דברים יתדרדרו עוד יותר. יש המלצה על הקפאת ההליך המשפטי במהלך הטיפול, ואם הטיפול יצליח לא יהיה צורך בעורכי דין הבהרתי. ׳אבל הילדה לא רוצה לראות אותו׳ היא אמרה. ט-י-פ-ו-ל עניתי. תשתפי פעולה עם הטיפול, זה טוב לך וזה טוב לילדה ואולי זה טוב גם עבורו והיא תרוויח קשר משמעותי עם אבא שלה.
3. וזו שאינה מפסיקה לנקום
כשהיא הבינה סופית שהוא לא יחתום על הסכם הגירושין הנדיב מדי שלא לומר סחטני היא יצאה למלחמת חורמה. בכל הערכאות, בכל האמצעים ובכל המדיות. אבל זה אינו הסיפור. הסיפור הוא על עורך הדין שלה, שמתנהל באולם בכוחניות, באלימות, בצעקות, צרחות ואיומים אישיים וזוכה מאיתנו לחיוך בתגובה. כך היה בבית המשפט לענייני משפחה, כך היה בבית הדין הרבני והשבוע התנהל דיון בבית משפט השלום אליו הגיעה – בהחלטה שלנו מראש – רק עורכת דין אחת ממשרדי – עו״ד שלי יהב (המלכה).
הם היו שלושה נגדה – עורך הדין הראשי, הוותיק, חמוש בחליפה של בוס ותיק יוקרתי, אוחז בגאווה את 30 שנות נסיונו, עורך הדין הצעיר ממשרדן, והלקוחה שלהם, אשת עסקים אסרטיבית. שלי עמדה מולם לבדה.
מדובר בהליך משני להליך הגירושין שבא לעולם כחלק מתוכנית הנקמה, ולא היה מקום לנהלו כלל. הצרחות במהלך הדיון הרקיעו שחקים. את עורכת דין צעירה, את לא מכירה את החוק צרח בחמת זעם עורך הדין הוותיק. את ביזיון צרחה הלקוחה שלו. שלי חייכה והמשיכה לטעון בלהט.
ואז הגיעה ההחלטה. 5 עמודים הכתיב השופט לפרוטוקול מקבל את כל הטיעונים הסדורים שהניחה בפניו שלי, שממש ממש לא התרגשה מהצרחות, קובע שלא היה מקום להגיש את התביעה ומעכב את ניהולה עד תום הליך הגירושין.
שח מט.
*****
חברה שלי הלכה השבוע על גחלים בסדנה של טוני רובינס. לכאורה תרגיל בכאילו של פאקירים הודים שהולכים על גחלים, בפועל היא עוד לא יודעת אבל שריר החוסן המנטלי שלה קפץ מדרגה. ואת החוסן הזה שולפים כשצריך. השבוע הייתי צריכה לשלוף כל יום עוד חוסן ממאגרי החוסן שלי שצמחו גם על הגחלים של טוני רובינס ובדרך הארוכה לפיסגת הקילימנג׳רו, כדי להמשיך בחיים לצד העצב הכבד ולהיות שם בשביל הילדים, והמשרד והלקוחות והמטלות והדיונים וההסכמים… וכשהרגשתי שחלקים ממני נקרעים אספתי את עצמי כל בוקר מחדש, ובניתי עוד שכבה של חוסן, ודיברתי איתו בלב, ובכיתי על הכתף של דן, וניגבתי את הדמעות, ואיפרתי את העיניים, והמשכתי.
