ביום שבת 30.3.19 בשעה 09:40 נגמרו לנו החיים, החיים כמו שהכרנו אותם אלו שבהם אתה נוכח כמו סלע איתן, שקיומך מובן מאליו כמו שמובנת מאליה זריחת השמש וכמו שברור לנו שכדור הארץ ימשיך להסתובב על צירו. החיים האלו הסתיימו כשהמספר של אריאל הלר הופיע לי על הצג והתחילו לי רעידות בכל הגוף כשצעקתי לילדים להתארגן כי נפלת מהאופניים ואתה לא מרגיש טוב. הלב ידע וגרם לגוף לרעוד כמו עלה נידף ברוח. גם הלב של אופיר ידע הרבה לפנינו כשקרא לה לחזור ארצה שבועיים לפני הזמן. ׳הלב שלי אמר לי לחזור׳ היא אמרה ואני חשבתי שהיא התגעגעה אלינו, לא יכולתי לדמיין שהלב שלה ידע את שהנפש מסרבת לתפוס. גם הלב שלך ידע כשאמרת לתמר באזכרה של סבתא עליזה לפני חודש וחצי ששם בגבעת ברנר צור מחצבתך אתה רוצה להיקבר. לא היתה לך סיבה לדבר על זה ובטח לא יכולת להעלות על דעתך שזה יקרה עוד חודש וקצת אבל הלב שלך כנראה ידע. הלב הרחב, הטוב, שנשפך לך דרך העיניים החומות הכי טובות שראיתי בחיים, הלב החזק שלך, האמיץ שמרוב שהיה חזק לא נתן לך להרגיש את כאב חסימת העורקים.
ואולי דווקא הרגשת ולא נתת לזה מקום. ׳במלחמה אנשים רצו בלי רגליים׳ נהגת לומר, והתכוונת לכך שהגוף חזק ויכול ושאין מקום לוויתורים והנחות. ראיתי את הסלפי ששירלי שמעוני צילמה חצי שעה לפני. היה לך פרצוף של אני לא מרגיש טוב אבל במלחמה אנשים רצו בלי רגליים, יעבור לי.
אני יודעת לזהות את הניואנסים של הפנים שלך כמו שידעתי לזהות מנוסח הווטסאפ שלך אם אתה מתבאס ממשהו שעשיתי או אמרתי, מתבאס לא כועס כי לכעוס לא ידעת. אני הייתי הכועסת ואתה היית המכיל ועכשיו נשאר לי לכעוס על אלוהים שלא הבין כמה עדיין צריך אותך כאן, וקצת עליך שלא הקשבת מספיק ללב, למרות שאני יודעת שלא העלת על דעתך שבשבת בצהריים כבר לא תהיה איתנו. שבשבת בצהריים החיים יגמרו ונצטרך לבנות אותם מחדש בלעדיך, ולא יהיה לנו מושג מאיפה מתחילים.
אני עצובה וכואבת את מותך הטראגי, הבלתי נתפס והכה מוקדם, פחות מחודשיים לפני החתונה, בשלב כל כך מוקדם בחיי ילדיך, כשלא הספקת לממש עוד מלא תוכניות, אבל שמחה בשבילך שטיילת ובילית וראית עולם, שמחה שהספקת לחיות חיים מלאים, לאהוב אהבות גדולות מהחיים, לגדל ילדים, לראות אותם נולדים וללוות אותם עד בגרותם, לעבוד בעבודה הכי מעניינת בעולם, הכי מתאימה לך, להיות המאמן הכי אהוב זה שידע לתת מילה טובה לכל אחד ולגרום לו להרגיש שהוא תותח.
אני לא חושבת שהיה לך מושג כמה אהוב היית, בכמה אנשים נגעת וכמה זעזוע גרם מותך. אני יודעת שאתה איתנו הרגשתי אותך כל הזמן, ישבנו עליך שבעה כולנו, אסף ואופיר וקטיה ודן ואני ותמר ורועי ומור ושקד ושרון ומיכל. כולנו ישבנו עליך שבעה עסוקים במאות האנשים שבאו לנחם אותנו ועטפו אותנו ודאגו והביעו תנחומים וצער ותדהמה והסיחו דעתנו מהמציאות המרה בלעדיך.
אבל כשכולם הלכו ונשארנו לבד העצב כיסה את הבית כמו שמיכה צמר שחורה ועבה, מקשה על הנשימה, מערפל את העיניים. כל לילה נתתי לאסף שני אדוויל להקל על כאב הלב ויכולתי לשמוע אותך מדבר לי בתוך הלב ונותן לי תשובות לכל השאלות. כבר ביום הראשון כששאלתי אותך בלילה בלב איך ממשיכים בחיים אמרת לי לחזור לשגרה, כשאסף שאל איפה הוא יכול לעבוד עליתי רגע למעלה ושאלתי אותך בלב ונתת לי ישר תשובה וראיתי את הפנים שלו נרגעים וניגבתי לו את הדמעות ואמרתי לו שאתה כאן איתנו כל הזמן וגם בתוך הלב. לילדים שלנו יש קו של עצב בפנים, קו שלא היה שם קודם וילווה אותם תמיד. תשמור עלינו מלמעלה בונקלה, תן לנו את הכוח להתחיל את החיים מחדש בלעדיך, כי אנחנו כאן אבודים.
עשור למותה ❤️
אתמול לפני עשר שנים הלכה לעולמה אמא שלנו צילה וולפנר ז״ל, עשר שנים מאז בכל חודש נפגשנו, שלומיק נעמי ואני – שלושת ילדיה לזכרה. תהיו מאוחדים היא אמרה ואנחנו צייתנו ולא פספסנו ולו מפגש אחד. עד אתמול שהיינו אמורים להפגש באזכרה במלואת עשר שנים למותה ובמקום זה ישבנו שבעה על ניב. הכאב הטרי מעמעמם ומכהה את הכאב הישן שהלך וכהה עם השנים.
כבר עשר שנים שאנחנו יודעים מה היא היתה אומרת על כל דבר, מילותיה שנאמרו באוזנינו נחרטו לנו בלב ונשארו שם לתמיד, מלוות אותנו כמו מצפן פנימי ומשפיעות על חיינו בכל כך הרבה מובנים.
לזכרה 3 דברים שלמדתי ממנה:
1. קודם כל תהיו בני אדם – היא היתה חוזרת ואומרת לנו. יותר חשוב מלהיות חכמה ויפה ומוצלחת, תהיי בנאדם. לפני הכל תהיי בנאדם. בנאדם ערכי ומוסרי היא התכוונה, בנאדם טוב שלא עושה רע בשביל לפגוע. זה נטמע בי והפך ברבות השנים לקארמה איז א ביץ, שמשמעותו הראשונית וגלגולו המוקדם היה במשפט האהוב על אימי – קודם כל תהיו בני אדם.
2.אם אין לך ראש יהיו לך רגליים – אמרה לי כששלחה אותי לבצע משימות והן לא בוצעו במדוייק. בכיתה ד כשנשלחתי לקנות בסופר מצרכים ושכחתי חצי רשימה נשלחתי שוב מלווה במשפט אם אין לך ראש יהיו לך רגליים. ככה למדתי שהראש יותר חשוב ושכדאי מאוד לבצע משימות כמו שצריך פן אשלח לבצען שוב. המשפט הזה בגלגולו המוקדם לימד אותי משמעת עצמית, דיוק וחריצות ובגלגולו המאוחר שולח עורכות דין לבצע חיפוש משפטי מחדש גם אם הלקוח לחוץ לקבל את הטיוטה, או לכתוב מחדש פרק בתביעה. אם אין לך ראש יהיו לך רגליים.
3. היא כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמה – היתה אומרת כשעשיתי דברים שהיו בעיניה נועזים מדי או מיותרים או נועזים ומיותרים. אם זה היה תלוי בה היינו נשארים תחת השגחתה הצמודה ולא מרחיקים לכת או חלילה מתנסים בסוג כלשהו של אקסטרים. למרות זאת המשפט הזה נאמר בספק השתאות ספק ביקורת נוקבת על התנהלות אמיצה ומיותרת שעמדה בניגוד מוחלט לפחדנות עליה חונכנו וגודלנו. ואז היא מתה ובמותה שחררה את הכבלים וכבל מתוח שמשתחרר מעיף אותך רחוק. למעמקי האוקיינוס ההודי לצלול עם כרישים ולפסגת הקילימנגרו, לחיות בעוצמה וללא פחד, לאפשר לעצמנו ולילדינו לנגוס בחיים בביסים גדולים כי הם קצרים ובלתי צפויים, וכשאנחנו נפגשים לומר, בחצי קריצה, מתגרים בה שהיא כבר לא כאן – על זה אמא היתה אומרת – היא כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמה.
נוחו על משכבכם בשלום ניב ואמא, אהבתם כל כך אחד את השני, היא את טוב ליבך ואת היותך מענטש אמיתי ואתה את חום אהבתה אליך ודאגתה האימהית, אני בטוחה שנפגשתם שם למעלה.
