1. השלם גדול מסך חלקיו
אחרי 28 שנות נישואין לא נותר דבר מהאהבה שהיתה שם בהתחלה. שנים של מריבות, חיכוכים, משחקי כוח, שתיקות ומילים מרושעות שנזרקו לחלל האויר ונותרו תלויות בו, צילקו את הלב של שניהם עד שנאטם לחלוטין. הם חיו אחד לצד השני באדישות מוחלטת, אך ניהלו משפחה למופת, עם ארוחות שישי מושקעות בהן אירחו את כל הילדים, החתנים, הכלות והנכדים. כלכלית, כך אמרה, הוא ״לא מחסיר ממני כלום״, וכלפי חוץ הוא היה בעל ואב מסור.
ההבדל היחיד ביניהם היה הצורך שלו במגע וסקס לעומת העדר כל חשק מצידה. הוא לא הבין מה הקשר בין היחסים הרגשיים ביניהם לבין סקס והיא לא הצליחה להבין איך הוא יכול לצפות שהיא תסכים לשכב איתו כשהם מנותקים רגשית.
אחרי 5 שנים של אפס מגע ביניהם הוא עזב את הבית, אבל שב והגיע מדי שישי לארוחות הערב המשפחתיות, והמשיך לממן את הבית, בעודו תר אחרי חום אהבה וסקס בשדות זרים.
שנתיים לאחר מכן הוא חזר. הוא לא חזר אליה כי היא היתה אדישה לחלוטין ללכתו או לבואו ונותרה עיקשת בסירובה לאפשר לו מגע, הוא חזר למשפחה.
היא הגיעה השבוע ליעוץ לאחר שבטעות ״נפל לו מהתיק״ מסמך בנקאי שהעיד שהוא מנהל חשבון בנק נסתר שלא היה ידוע לה ומופקדים בו נכון למועד המסמך הבנקאי 3 מליון ₪. היא שבה והבהירה שהיא אינה מעוניינת לפרק את המשפחה, רק רוצה לוודא שהוא לא מבריח כספים.
לא הכסף הטריד אותי אלא השאלה למה בגיל 52 היא מוותרת במודע על אהבה, על סקס ועל זוגיות נורמלית ? היא הסבירה שהיא בחרה במשפחה. שהיתרונות והבטחון שהתא המשפחתי העניק לה חזקים יותר מהצורך שלה באהבה ובסקס ושהיא הדחיקה כל רצון לאינטימיות עד שזה כלל אינו קיים אצלה. שהשלם המשפחתי גדול מכלל חלקיו ומקנה שקט ובטחון ולכן משמעותי עבורה יותר, וכנראה שגם עבורו – עובדה שהוא חזר הביתה.
עד הכסף. אם הוא מבריח כספים היא רוצה עכשיו את חלקה בכל הרכוש המשפחתי, ומצידה – שילך שוב.
-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~
2. כשההורים שלו מנהלים את הגירושין
הוא הגיע ממשפחה עשירה מאוד. הוריו סייעו להם מאוד ברכישת ביתם, הזמינו אותם לחופשות רבות, רכשו להם ריהוט, שני רכבי יוקרה ושילמו לו משכורת עתק בגין עבודתו בחברת הענק המשפחתית.
אלא שהכסף – כידוע – אינו קונה אושר, והיחסים ביניהם הלכו והתדרדרו עם השנים. לא פעם הוא אמר לה שהוא לא סובל אותה, לא יכול להסתכל עליה ומת להתגרש ממנה, ועוד אמירות שפר שמתייחסות להעדר כל הערכה, אהבה וכבוד כלפיה. היא נעלבה בכל פעם מחדש עד עמקי נשמתה, אך גם היא סברה שהשלם גדול מסך חלקיו והבליגה כדי לא לפגוע בילדים. בסופו של דבר, ולאחר שעברה טיפול, על אף שלא רצתה לפרק את המשפחה, הבינה שהיא קורבן לאלימות רגשית, ובחרה להתגרש ממנו.
היוזמה שלה להתגרש, יחד עם התביעות שהגישה לאחר שהוא איים ש״יפתח תיק ברבנות״ ו״יקח לה הכל״, והוסיפו שמן למדורה, הוציאו אותו למלחמת חייו, חמוש בצדקתו, משוכנע שהכל מותר.
אז קודם כל הוא לקח לבת שלו את אימה. הסית אותה וטפטף באוזניה טיפות רעל קטלניות שחיסלו את יחסיה עם אימה ועם כל משפחתה. בעיני הנערה האם ומשפחתה הפכו לצד הרע והשחור, והאב המסכן שנתבע על לא עוול בכפו הפך למלאך הגואל שלה. תוסיפו לזה את המכונית שנרכשה על ידי הסב העשיר חצי שנה לפני שהיא קיבלה רישיון והמתינה לה עם הניילונים ושיחות משפחתיות בלתי פוסקות שנסבו סביב עוולות האם, וקבלו כרוניקה של ניכור הורי. על כך יבוא סיפור נפרד ותבוא גם תביעה נזיקית.
בנוסף ובמקביל עורכת הדין ששכר תחילה וככל הנראה התנגדה למהלכים משפטיים חסרי הגיון וסיכוי, פוטרה ותחתיה נשכרו מספר עורכי דין, אותם כינה הסב באוזני ״הפרלמנט״ שלו (בו יושב ושותק חבר ילדות של אביה), ״כלבי מלחמה שלא רואים ממטר״.
מטר של תביעות הוגשו כנגד האם והוריה, כולל תביעה נגד אביה בענין מכשיר טלפון ותביעה נגדה ונגד הבן להחזר ״הלוואה״ של מליון שח בגין כספים שהוריו נתנו לבני הזוג כשרכשו את הבית. לתביעה צירף הסב גם את אשתו שישבה מבוהלת ונחקרה על ידי בחמלה, והתעקש לנהל את ההליך עד תום.
כאיש עסקים מצליח הוא סבר כנראה שהוא יודע להיחקר על דוכן העדים, או שמראש עורכי הדין לא הכינו אותו לחקירה, אבל להיחקר הוא לא ידע ובתשובותיו מוטט ביהירות את כל גירסתו, והודה (ביננו, שאלתי אותו, אם היא לא היתה רוצה להתגרש לא היית תובע נכון?) שהתביעה באה לעולם רק בגלל רצונה של כלתו, בעזות מצח שאין שניה לה, להתגרש מבנו הנסיך. כלומר אותה ״הלוואה״ נוצרה למעשה בליבו עם ההחלטה להתגרש…
השבוע הגיע פסק הדין. התביעה נגד הכלה נדחתה, הבן הנסיך לעומת זאת, שלא טרח להגיש כתב הגנה, חוייב לשלם לאביו מליון ש״ח.
-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~
3. שאלה של סטנדרט
״לא יכול להיות שהם יתנהגו כמו ביריונים ואנחנו נגיש הכל בזמן״ אמר לי שחר, הלקוח הנזעם. אותו לקוח, איש מקסים, מבריק ונעים הליכות נדהם לראות שעורך הדין של אשתו לא עומד במועדים שנקבעו בבית המשפט ומאחר בכל פעם מחדש מלהגיש מסמכים במועד. עוד נדהם שחר לגלות, שלמרות שבית המשפט קובע מועד בו צריך להגיש תגובה, לא קורה כלום לצד שכנגד אם התגובה אינה מוגשת בזמן, ואין על כך כל קנס או עונש.
״אני רוצה שגם אנחנו נתנהג כמו בריונים לא כמו חנונים״ הוא אמר. זה לא יקרה עניתי.
לנו יש סטנדרטים ואנחנו לא נוריד אותם, ואחת הסיבות ששכרת את שירותינו היא הסטנדרט בו אנחנו מתנהלים.
איחור בהגשת מסמכים לבית המשפט הוא סטנדרט נמוך של עריכת דין, כך גם טיעון מתלהם, התפרצות בדיונים, הופעה מרושלת, שגיאות הגהה ו/או כתיב, חוסר הכנה לדיון, דיבור מזלזל לצד שכנגד, נסיון להשפיל, חקירת עד בצעקות, איומים ומשחקי אגו.
סטנדרט נמוך של עריכת דין ניכר בניהול התיק כולו ובא לידי ביטוי בתוצאה הסופית, הסברתי לשחר, אז בוא נישאר בסטנדרט שלנו.
-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~
בונוס – הלב שלי חזר למקום ❤️
בצ’ט המשפחתי היא שלחה ביום רביעי כרטיס טיסה מבנגקוק להודו ואמרה לי לא לדאוג בקשר לסוג המטוס ובכלל מהודו. אני אפסיק לדאוג שאראה אותך בארץ עניתי בפולניותי.
לילה טוב אמא אני אוהבת אותך ומתגעגעת היא כתבה לי ברביעי בשש בערב ומשהו בהודעה הזו הציף אצלי חרדות אמורפיות.
למחרת בחמש בבוקר סימסתי לה, היא לא היתה זמינה והחבר שלה ענה לי שהיא ישנה והכל בסדר. בשש וחצי היא השיבה לי בוקר טוב וסיפרה שהיא מתרגשת לטוס להודו, שהם לקחו מלון בפושקאר ושב 20.3 הם ישתתפו בחגיגות ההולי שנחשבות למדהימות, ובמהלכן חוגגים וזורקים אבקות צבע. ואני כבר ראיתי אותה בדימיוני צבועה באבקות צבע אדומות עם טיקה וסארי הודי.
בשמונה הערתי את אסף לקראת טקס קבלת תעודת הבגרות החברתית, טקס שבגללו הודעתי שאגיע למשרד רק ב 11 וביטלתי פגישות ביומן. הוא ביקש ארוחת בוקר, ובעודי עומדת במטבח הדלת נפתחה. דן ״חזר מאימון״ והביא איתו הפתעה.
אופיר נכנסה הביתה עם סנדלי השורש והמוצ׳ילה.
הלם. תחושה של סרט לא מציאותי. דמעות. שמחה. חרדה ולחץ. הכל היכה בי בחצי השניה שראיתי אותה פוסעת בסלואו מושן לתוך זרועותי.
אופיר את כאן? למה חזרת? מה קרה? מה עם הודו? איך יכול להיות שלפני שעה דיברת איתי מתאילנד. ואיפה ניב החבר שלך?
לא אמא. הייתי כבר בארץ במטוס. ויתרתי על הודו כי הלב שלי קרא לי לחזור הביתה והפסקתי להתרגש, לא אמא אין שום טקס בבית הספר, הכל קונספירציה בינלאומית שנתפרה בין כולם והוסתרה ממני ומאביה, שהגיע אלינו רבע שעה לאחר מכן עם חולצה לבנה ל״טקס״ וכשהיא פתחה לו את הדלת הוא נדהם והניף אותה בזרועותיו כשעיניו מוצפות דמעות.
אין ספק שהצליחו להפתיע אותנו. אין ספק שהלב שלי לא הצליח להכיל את האושר, אין ספק שחזרתי לנשום לרווחה. היא כאן איתי שוב בריאה ושלמה.
