1. הסיפור על הרילוקיישן שהסתבך והגיע עד בג״ץ
הם עשו רילוקיישן לאוסטרליה לפני כמה שנים, ואז האריכו שהותם בשנתיים והנה חלפו 8 שנים מאז שעזבו את הארץ. הכל היה נפלא עד שהתרחשה ״תאונת עבודה״ והוא התאהב באשה שהכיר במקום עבודתו. כשהיא גילתה את הרומן הוא פתח נגדה בהליך גירושין מהגיהינום.
וביתר פירוט – נידה אותה מהקהילה, הוציא צו למניעת יציאת ארבעת ילדיהם מאוסטרליה, הגיש תביעת משמורת בבית המשפט האזרחי באוסטרליה, תביעת גירושין בבית הדין הרבני בסידני (בית דין פרטי שההתדיינות בו היא בהסכמה בלבד), ותביעה למכירת הדירה באמצעות כונסי נכסים בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב.
ואז הגיע השוס – כשהיא הגיעה לחגוג את ליל הסדר עם משפחתה הוא הגיש תביעת גירושין וביקש – וגם קיבל – צו לעיכוב יציאתה מהארץ ! היא כאן והילדים באוסטרליה.
בשלב הזה היא שכרה את שירותי. התייצבנו לדיון בבית הדין הרבני ואמרנו שנסכים להתגרש ובלבד שהוא ישלם כתובה ופיצויים ויתכבד ויתייצב בתל אביב לדיון בתביעתו. ביטלו את צו עיכוב היציאה נגדה וקבעו דיון. הוא לא התייצב לדיון ומחק את תביעת הגירושין שהוא עצמו הגיש.
לא אמרנו נואש. הגשנו תביעת גירושין וכתובה מטעמה ועיקלנו 360,000 ש״ח מתוך חלקו בדירה שבדיוק נמכרה – להבטחת הכתובה והפיצויים. הוא עדיין סירב להתייצב לדיון בארץ אבל הגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול וטען שאין סמכות לבית הדין הרבני בארץ לדון בכתובה. נשמע מוזר נכון? בדיון עצמו הדיינים הסבירו לו שהטענה בענין הסמכות לא הגיונית וגם לא הועלתה קודם בבית הדין הרבני בתל אביב.
פסק הדין שלהם היה שונה באופן מפתיע – הסמכות לדון בגירושין נתונה לבית הדין הרבני בתל אביב והסמכות לדון בכתובה – נתונה לבית הדין הרבני הפרטי בסידני אוסטרליה. עם זה לא יכולנו להשלים. ערכאה משפטית במדינת ישראל כופה על אזרחית ישראלית להתדיין בבית דין פרטי שאינו כפוף לדין כלשהו ושנזקקת הסכמתה כדי להתדיין בפניו !
הגשנו בקשה למתן צו על תנאי בבג״ץ. מראש הסברתי ללקוחה שבג״ץ ממעט מאוד להתערב בהחלטות בית הדין הרבני והסיכוי להתערבותו נמוך. נמוך מאוד. כצפוי לא קיבלנו מיידית צו על תנאי אך בית הדין הרבני נדרש להגיב ואז להגיב שוב והשבוע התקיים דיון.
דיון בבג״ץ הוא תמיד דיון מרגש. ההיכל עצמו מבחוץ ומבפנים מעורר יראת כבוד ומשדר עוצמה. חייבת להודות שלא התרגשתי בכלל אבל התכוננתי היטב בזכות העבודה המשפטית המעולה שעשתה טלי. טלי, לעומת זאת, התרגשה ברמות של כלה, וגיטי גם. עניתי לכל השאלות, טענתי בלהט, וכעבור עשרים דקות קיבלנו צו על תנאי. חשתי בשידור חוזר אם כי בעוצמה מוחלשת את תחושת ההישג שפיעמה בי כשהגעתי לפיסגת הקילימנג׳רו וחיוך הניצחון עלה על פני ברגע שיצאתי מהאולם ולא ירד כל אותו יום. והחיוך של טלי וגיטי? תראו בעצמכם.
הלקוחה על אף ההישג המשפטי, עדיין נלחמת על חייה במקום הכי רחוק מהבית.
מוסר ההשכל מכל הסיפור הזה לא קשור לבג״ץ. הוא קשור לרילוקיישן. בדרך כלל היציאה לרילוקיישן בחו״ל היא סוג של הגשמת חלום. לחיות במדינה אחרת לכמה שנים, להינות מחיים בינלאומיים, לצבור חוויות חיים ולא מעט כסף, לפתוח פתח להזדמנויות חדשות ומרגשות. גן עדן.
וכשאתם בדרך לגן עדן אתם לא יכולים לחשוב על הגיהינום. יציאה לרילוקיישן בלי עריכת הסכם ממון מסודר המקנה לכל אחד מהצדדים את הזכות לשוב ארצה לעת פירוד וקובע שמרכז חיי הילדים היה וישאר בארץ, משולה ליציאה לטפס על הקילימנגרו בלי לעשות ביטוח חיים. ביג מיסטייק. גן-העדן יכול להפוך לגיהינום ואתם יכולים למצוא את עצמכם כלואים בו עם ילדיכם, הכי רחוק מהבית. ראו הוזהרתם ותזהירו בבקשה כל מי שמספר לכם בעיניים נוצצות על הרילוקיישן שלו.
-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~
2. גברים הזהרו מנשים מתוסכלות
אחרי 12 שנות נישואין וארבעה ילדים קטנטנים היא חשבה שיש לה זכות לשים לו רצועה על הצוואר ולנהל לו את החיים ביד רמה. הוא לא איפשר לה והתמרד, לא נתן לה לנהל לו את החיים ולהכתיב לו מתי לחזור הביתה ומה לקנות בסופר. זה לא שהוא לא נטל חלק בגידול הילדים ובטיפול בבית, הוא רק לא הסכים להתנהל תחת פקודות.
ההתנגשות הזו בין תפיסת עולמה לבין אופיו הלא כנוע הפכה אותה לממורמרת תמידית. כשהתיסכול הגדיש את הסאה היא לקתה בהתקפי עצבים קשים שלוו בצרחות, קללות ואיומי גירושין. באחת המריבות סביב שעת חזרתו הביתה, היא דרשה שיגיע הביתה מוקדם, הטונים שלה עלו בעוד שהוא נותר אדיש ושקט ושאל אותה ברוגע ״איפה כתוב שאני צריך להיות בבית בשש?״
הר הגעש התפרץ ובצרחות מחרישות אוזניים כשהילדים הקטנים ברקע היא צווחת ״אני אראה לך איפה זה כתוב, איפה זה כתוב? על הקבר שלך זה יהיה כתוב״…
משהו בה נשבר במריבה הזו והיא היתנתה את המשך הנישואין בטיפול זוגי. להתגרש ממש ממש לא התאים לו, אז הוא נאלץ להסכים. טיפול זוגי טוב יכול היה להציל להם את הנישואין אבל אחרי פגישה אחת עם מטפלת זוגית מומלצת הוא לא היה מוכן לשמוע על המשך הטיפול הזוגי. ״את חושבת שתנהלי אותי דרך המטפלת הזוגית?״ שאל וביטל את הפגישה הבאה.
תיסכול הוא סכנה ברורה ומיידית לחיי הנישואין ויכול לפגוע בהם באינספור דרכים. אצלה זה היה קל – היא בחורה יפה וברגע שמישהו זרק לה מילת חיזור, התפתח שם רומן לוהט שהקל את תסמיני התסכול והמירמור שלה. טיפש הוא לא וכשהוא קלט שהיא נרגעה הוא הבין שנכנס גורם מאזן (תרתי משמע) למשוואה. הוא שאל והיא הכחישה הוא דרש לראות את הנייד שלה והיא סירבה, ובסוף הוא פרץ בבכי וביקש שיחזרו לטיפול הזוגי.
לא חזרה.
השבוע הגיע אליו חיים השליח עם כתב התביעה.
-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~
3. סיפור – אמיתי לגמרי – ואופטימי לסיום
לפני שבוע ויומיים התיק של רם הסתיים בהסכם. הסוף היה מפתיע, לא צפוי, והוכיח שכל תיק מגיע בסופו של דבר להסכם, גם אם ההליכים עצמם היו ארוכי שנים, עקובים מדם, התפרשו על שתי יבשות, והגיעו עד לבית המשפט העליון בכל אחת מהמדינות. ככה זה כשחוטפים לך תינוקת ואתה נלחם על האבהות שלך. הסיפור עצמו כבר סופר כאן בעבר, ונדמה היה שכל אחת מהתביעות שהוגשו בסבב הזה של הלחימה, היתה סוג של רעידת-משנה לרעידת האדמה הגדולה שכבר התרחשה לפני כמעט חמש שנים. עד שהגיע הרגע ששני הצדדים בשלו לחתום על הסכם הפסקת אש, וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ.
כשרם, שמתגורר בפריז, שכר את שירותי, נוכחתי לדעת שהמאבק המשפטי גוזל ממנו כל טיפת אנרגיה, ולכן למרות טוב מראהו, טוב ליבו ושכלו החד, הוא אינו פנוי לזוגיות. רם היה מאושר שההליכים הסתיימו והאושר הזה קרן ממנו והמיס לו קרחונים מהלב.
בלי שום קשר, קארין יצרה איתי קשר לפני 10 ימים, חמש שנים לאחר שהיתה אצלי לראשונה. זכרתי אותה מצוין בזכות יופיה, חוכמתה, נעימותה והקמצן ממנו נפרדה והתיש את שתינו. היא התייעצה בשאלה משפטית כלשהי, ועל הדרך סיפרה שהיא מתגוררת בז׳נבה כבר כמה שנים, עובדת בעבודה מספקת, ומקדישה את כל זמנה לבתה בת ה – 5, כך שמאז שנפרדה מהקמצן היא בגפה.
במחשבה שניה, זה לא יכול להיות מקרי שקארין יצרה איתי קשר דווקא עכשיו. רם כנראה זימן אותה לחייו, עוד לפני שידע מה עתיד לקרות.
יום אחרי שהוא חתם על ההסכם, רם וקארין נפגשו במקרה וירטואלית בעמוד הפייסבוק שלי, והאש ניצתה. וירטואלית. שניהם מתגוררים בחו״ל, שניהם יפים, שניהם חכמים, שניהם לא היו בזוגיות חמש שנים ולשניהם ילדות בנות חמש וקצת. לא יכולתי לחשוב על שידוך יותר מושלם, אבל הקרדיט כולו שייך לצוקי, אני לא עשיתי כלום. אתמול הוא טס לפגוש בה בז׳נבה. הם גילו שמעבר לכל ההתאמות היא נפרדה מהקמצן בדיוק ביום שבו חטפו לו את התינוקת לפני קצת יותר מחמש שנים.
הזיקוקים עפו עד פאריז. תאחלו להם בהצלחה ♥️.
