1, הכלה מסיביר
היא היתה יפיפיה בת 20, עיניים תכולות, שיער זהוב ארוך וחלק ועור חרסינה שירשה מאימה וסבתה. בעיירה שכוחת האל בה התגוררה בצפון סיביר היא היתה אחת הראשונות שנחשפו למסתרי האינטרנט. שם במרחבי הגלישה הווירטואלית היא הכירה אותו, ווירטואלית הם התאהבו. הצעיר הישראלי הנחוש, שהבטיח לה שיטוס עד אליה ויקח אותה על הסוס הלבן היישר למולדתו החמימה והמתקדמת שנות דור מהכפר הסיבירי בו נולדה, קיים – להפתעתה – את הבטחתו, ויום אחד התייצב על מפתן בית הוריה.
לקח קצת זמן עד שכל העניינים סודרו ובסופו של דבר היא הגיעה עימו לארץ, נישאה לו, התגיירה, ילדה לו ילדה יפיפיה תכולת עיניים, למדה עברית, למדה מחשבים, למדה שיווק, ואפילו גילתה כשרון ריצה. בגיל 30, ותודות לנחישותה הסובייטית כמו גם כשרונה וחכמתה, היא אחזה בקריירת היי טק מוצלחת וגמעה עשרות קילומטרים בשבוע באימונים למרתונים ברחבי העולם. אבל בתוכה פנימה היא היתה עדיין הילדה מהכפר בסיביר והוא היה בעיניה האביר על הסוס הלבן, לו היא חייבת תודה על שגאל אותה מחיים דחוקים בסיביר והביא אותה לחיות לצידו. משכך היא קיבלה, בשתיקה, בהבנה, ובהכנעה, גם את אופיו האובססיבי, שתלטנותו, אדנותו כלפיה, ודרישותיו לשרתו כשהוא מגיע הביתה ולהיות מוכנה תמיד עם ארוחת ערב טובה, בית מבריק וסקס סוער.
בשלב כלשהו, לא ברור מתי, במהלך החיים המשותפים, הוא התחיל לבגוד בה. בתחילה היא רק חשדה, ולא העזה לשאול, ובהמשך כבר ראתה הודעות שהוא תירץ בתחילה ואחר כך גער בה שלא תחטט, ואז הוא התחיל לצאת בשעות הערב המאוחרות, מוותר על סקס עימה לטובת מישהי אחרת, עד שבסוף הודיע לה שהוא רוצה להתגרש.
הליך הגירושין לא היה קל, והוציא ממנו את ״מיטב״ תכונותיו בראשן האובססיביות הקשה, ובסופו של דבר לאחר קרבות הגענו להסכם גירושין הקובע את חלוקת הרכוש, משמורת משותפת על הילדה וסכום מזונות לא גבוה במיוחד. היא נשארה לגור בארץ, ללא משפחה, עם מעט מאוד חברות, כשבתה במרכז עולמה וקריירת ההיי טק שלה מאפשרת לה לתחזק רמת חיים נאותה לה ולבתה.
במשך השנים שחלפו הוא הוציא לה את הנשמה כמיטב יכולתו והיא התמודדה כמיטב יכולתה. ואז הגיעה התביעה הבלתי נמנעת לביטול מזונות. שש שנים לאחר הגירושין היא שבה למשרדי וסיפרה שהוא התחתן עם מי שהיתה המאהבת שלו, שנולדו להם עוד שתי בנות ושהם עברו לגור בכפר סבא לפני שנתים. לילדה שהייתה אז בת 11 הוא הורה להגיע להסדרי השהיה עימו מתל אביב לכפר סבא ברכבת, ולשוב למחרת בבוקר ברכבת ובאופניים חשמליים בזמן לבית הספר.
שנתים שהיא חשה שמשהו לא בסדר. שנתים שהילדה משלמת מחירים כבדים – החל מעייפות וכלה בהעדרה מארועים חברתיים בסופי שבוע שהיא אצלו, ויתור על חוג למחוננים שהתקיים ביום שלו ולא הסתדר עם לוח הזמנים של רכבת ישראל, והטלטלות לבדה ברכבות גם בחום וגם בימי גשם סוערים.
איך נתת לזה לקרות ? שאלתי בתדהמה.
לא ידעתי שאני יכולה להגיד לא, היא אמרה והשפילה מבטה.
המשפט הזה, לא ידעתי שאני יכולה להגיד לא, העלה דמעות בעיני. בשש מילים היא ביטאה את חוסר האונים, הבדידות, תחושת התלישות והנחיתות של הילדה מכפר בסיביר שאמנם מתפקדת נפלא, אבל לא שייכת לכאן עד הסוף, אין לה עם מי להתייעץ, אין יד מכוונת והיא אינה מודעת לכוחה.
יחד עם כתב ההגנה לתביעה שהגיש הוא קיבל השבוע גם תביעה שעניינה צמצום הסדרי השהיה, מינוי מומחה, ומינוי אפוטרופוס לדין לקטינה.
2. התרגיל
היא החליטה להתגרש לאחר סדנת ניקוי רעלים בצפון הארץ. סדנה אחת מיני סדנאות רבות ופסטיבלים רוחניים אותם פקדה בשנים האחרונות. כשהיא שבה מהסדנה עם הבעת שלווה על פניה ובשורת גירושין בפיה, הוא נדהם. בגיל 50, עם שני ילדים גדולים, הוא סבר שזה הזמן להתחיל להינות מהחיים ולא היתה לו כל כוונה לפרק את המשפחה, אבל היא היתה נחושה והוא הבין שלא יוכל לכפות עצמו עליה.
כבר באותה שיחה היא הודיעה לו שאינה מוותרת על כלום, ושהיא רוצה מחצית מכל הרכוש, כולל הפנסיה שלו, המניות והאופציות העתידיות, וכן מזונות אשה וכתובה (!)… הסתבר שהיא כבר שכרה עורכת דין, קיבלה הנחיות, שלא נאמר אשליות, ואפילו טרחה להגיש בקשה לישוב סכסוך, ורק אז הודיעה לו שהחליטה להתגרש.
כשהוא בא לייעוץ שאלתי אותו בעדינות אם יכול להיות שהנחישות להתגרש נובעת מקשר עם מישהו אחר. הוא נדהם מהשאלה ולא העלה על דעתו אפשרות כזו. האינדיקציה הראשונה לבגידה היא הטלפון. אם הטלפון שלה צמוד אליה, מוגן בקוד סודי שרק היא יודעת ולעולם אינו נותר בבית ללא השגחה – ובכן, יש סיכוי שיש לה מה להסתיר. הוא נאלץ להודות שאכן מזה כחצי שנה שהיא אובססיבית על הטלפון שלה, ולא מותירה אותו שניה אחת ללא השגחה.
יחד עם זאת, הוא לא היה בטוח, ולכן היסס באם לשכור חוקר פרטי, למרות שהבין שהוא זקוק לראיות לבגידה בגלל דרישותיה לקבלת מזונות אשה וכתובה…הצעתי לו לומר לה שהוא יודע הכל ולראות את התגובה. אמנם, אם היא תחשוב שהוא יודע היא תהיה יותר זהירה, אבל חוקר פרטי טוב יודע להתגבר גם על זהירות יתר…
כצפוי, היא קפצה כנשוכת נחש כשהוא סינן לעברה שהוא יודע הכל, ואמרה שהיא לא יודעת על מה הוא מדבר, ושאין לו הוכחות. זה הספיק. לפני שבוע הגיע הדו״ח של החוקר הפרטי. אכן יש רומן סוער עם המדריך ליוגה מאחת הסדנאות, שהוא לא פחות ולא יותר, הגיס של עורכת הדין שהלעיטה אותה באשליות לעניין הכתובה והמזונות.
את פגישת המשא ומתן שהתקיימה השבוע פתחנו בחלוקת עותקים של הדו״ח לה ולעורכת הדין שלה. תחילה הוא רצה לשמור את הדו״ח להליך המשפטי אבל הבהרתי לו שאם נחשוף אותו כבר עכשיו נעלה בצורה ניכרת את סיכויי סגירת התיק בהסכם עוד השבוע. זה אכן קרה. הדו״ח פעל כמו קסם, או כמו סיכה שמוציאה את האויר מבלון נפוח מדי, וכבר באותה פגישה הגענו להסכם מעולה. לא רוצה להתרברב, אבל קיבלתי עוד סחלב לאוסף…
3. בשבחי בית הדין הרבני
הם היו נשואים שנה וחצי וכשנפרדו החלה מלחמת עולם. אמיתית. אלימות, משטרה, צווי הרחקה, הודעות נאצה, תביעת מזונות, תביעות משמורת הדדיות, תסקיר סעד, מחלוקת על כל עניין ועניין ובתווך עומד תינוק קטן, שמטלטל בין אימו לאביו. שניהם אוהבים אותו מאוד, ושונאים את ההורה השני. מאוד. אומרים שהגבול בין אהבה לשנאה הוא דק מאוד, ונראה שבמקרה הזה אבק המלחמה הסתיר להם הכל והם נלחמו כשני סמוראים.
לאחר שניתנה החלטה אחת יותר מדי דווקא נגדה, היא שכרה את שירותי משרדנו. ביקשה אסטרטגיה חדשה שתוביל לסיום ההליך בהסכם. רכוש משותף לא היה להם, אבל כתובה כן. חצי מליון ש״ח. מצאנו אותו מככב באתרי הכרויות והגשנו תביעת גירושין בבית הדין הרבני לה צורף הפרופיל שלו באתר ההכרויות והעתק של הכתובה. יחד עם התביעה הוגשה בקשה לצו עיקול על דירתו שנרכשה לפני הנישואין. התביעה וצו העיקול נמסרו לו, אך הוא היה שאנן ואמר לה שאין סיכוי שהיא תקבל אפילו 200 ₪ על הכתובה, שהילד יעבור למשמורתו ושהיא תשלם לו מזונות. אותם איומים שאיים מהרגע שנפרדו.
הדיון בבית המשפט לענייני משפחה התקיים לפני שבוע. הוא ארך 10 דקות. השופטת כעסה עליהם ועלינו עורכות הדין שלא הצלחנו להגיע להסכם, היא לא ניסתה לעזור להם להגיע להסכמות, וקבעה את התיק לדיון הוכחות בעוד חצי שנה.
השבוע נקבע דיון בבית הדין הרבני בתל-אביב. לפעמים גם באמצע הכאוס צריך טיפת מזל. כשנוכחתי לדעת בפני איזה הרכב דיינים נקבע התיק, הודעתי לה בפגישת ההכנה לדיון שיש סיכוי טוב שהתיק יסתיים כבר בדיון הראשון. היא היתה קטנת אמונה. חששה מהדיון בפני שלושה דיינים חרדים חמורי סבר, חששה מהקלטות שלו אותה צורחת עליו באחת המריבות שהוציאה את שניהם מכלל שפיות, ובכלל המעמד הלחיץ אותה מאוד.
אני דווקא הייתי רגועה. בתחילת הדיון הכניסו הדיינים את שתי עורכות הדין ושאלו אותי אם הלקוחה שלי תוותר על כתובתה כנגד גט עוד היום. הבהרתי שאין שום סיכוי שהיא תוותר על הכתובה כנגד גט, אבל אני בהחלט מוכנה להגיע להסדר כולל. הם הבינו את המסר וניגשו למלאכה. במשך שעה הם דיברו עם כל אחד מהצדדים בנפרד, בנועם, בסבלנות, ברוגע, הכניסו את זה והוציאו את זו, וחוזר חלילה, ואיכשהו כעבור שעה התיק הסתיים בהסכם כולל.
בבת אחת הם הסכימו על המשמורת, המזונות, מקום החינוך, ויתור על כתובה וסגירת חשבון הבנק. מלחמת העולם באה לקיצה. מההלם היא מיררה בבכי ואפילו סירבה בהתחלה, ובסוף כשציטטתי לה את השיר של ריטה – היא הבינה. המלחמה נגמרה.
יום אחד זה יקרה
בלי שנרגיש, משהו ישתנה
משהו ירגע בנו, משהו יגע בנו
ולא יהיה ממה לחשוש…
