1. כנראה ברווז
דיון הוכחות של 6 שעות היה לי השבוע ולדיון כזה מתכוננים היטב ועורכים חקירות על כל מסמך שצורף אבל גם על אלו שלא צורפו. הבעל מבקש להיות שותף בדירות ששייכות לאשתו ואינן חלק מהרכוש המשותף. הדיון התחיל עם לחץ כבד של השופט להתפשר, ועם התנצלות שלי על כך שפשרה אם תהיה, תהיה בהמשך, אחרי החקירות.
ראיות להוכיח את טענותיו לא היו לו לתובע, אבל הוא בנה תיק. איך בונים תיק? קודם כל מקליטים. כשצד אחד לא מעלה על דעתו מה בכוונתך להוציא ממנו ומה מטרת השיחה ובמיוחד לא יודע שהוא מוקלט, קל מאוד להוציא ממנו משהו קרוב למה אתה רוצה. במיוחד כאשר אתה מקליט שיחות של שעות, ובמיוחד כשאתה מקליט אשה שלא רוצה ולא משלימה עם עזיבתך. ובעוד אתה עורך עימה שיחה כלכלית קרה כשבת זוגך החדשה ממתינה לך, היא שופכת את דמה בנסיון לשכנע אותך שאפשר להתחיל מחדש, ולשם כך אפילו מבטיחה לך הבטחות כלכליות. בינגו. זה מה שרצית להוציא. סוף הקלטה.
אבל אז אתה נחקר בחקירה נגדית ומסתבר שבלהט השיחה אמרת אמת על נסיבות רכישת הדירה, סיפרת שלא היית קשור להחלטה לקנות אותה, שהיא הציבה עובדה בשטח ואפילו חזרת לא פעם על כך שבכלל לא רצית לחיות בדירה הזו ולא היתה לך ברירה. עכשיו לך תתמודד עם התשובות שלך בחקירה חמש דקות קודם לכן בהן תיארת איך בחרתם יחד את הדירה וקיבלתם החלטה משותפת לרכוש אותה. וכשהשופט מעיר שהגירסה שלך בתצהיר קרסה, זה רגע של נחת.
שלב שני בבניית תיק – הפקת ראיות שנויות במחלוקות כמו הסכמי שכירות. לטענת האשה הוא מעולם לא עסק בהשכרת הדירות ולא היה קשור לכך. אלא שלתצהירו הוא צירף 8 חוזי שכירות בהם הוא מופיע כמשכיר הדירות. לכאורה ראיית זהב. ואז לצערו נכנסנו לעומק ההסכמים. הוא לא עשה עבודה יסודית עם ההסכמים האלו והניח כנראה שאף אחד לא יקרא אותם. ביג מיסטייק. קודם כל הוא לא הצליח להביא ולו הסכם אחד חתום. אחר כך עברנו על שמות המשכירים. הוא עשה קופיפייסט ולא תיקן תעודות זהות כך ששני שוכרים שונים נשאו אותה תעודת זהות ואותה כתובת, תאריכי החוזים לא תאמו את תאריך חתימתם ולא היו קשורים לכלום, וחוזים זהים נשאו תאריכים שונים. כשהתחיל ויכוח על אותנטיות המסמכים השופט נאלץ להסכים שאם זה נראה כמו ברווז, מגעגע כמו ברווז והולך כמו ברווז – זה כנראה ברווז.
שלב שלישי בבניית תיק – העלאת טענות בלי לצרף את האסמכתאות הנכונות. הוא טען שהדירות שופצו מכספים שיצאו מהחשבון המשותף אך לא טרח להביא ולו דף חשבון אחד של החשבון המשותף, וחשב שלא נשים לב. אז שמנו לב גם למה שלא צורף וכשהוא התבקש לתמוך את טענותיו בראיות כלשהן, הוא אמר את המשפט האלמותי ״אין לי בשלב זה״. אבל זה שלב הבאת הראיות אמר לו השופט. עוד רגע של נחת.
הפינאלה של היום המענג הזה היה בסיום חקירת אחת מהעדות מטעמו שענתה לי בחביבות על כל השאלות, ולבסוף ביקשה לשאול שאלה מחוץ לפרוטוקול – את עבדת בעבר בחקירות בשב״כ שאלה אותי ברצינות. כמובן, השבתי, חקרתי פלסטינאים במעברים. ישר ידעתי השיבה בשיא הרצינות.
אני לא יודעת איך יסתיים התיק, אבל אני מהיום הזה נהניתי.
-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~
2. הירושה
ראובן היה כבר בן 72 כשחלה בסרטן. אב לארבעה בנים, שלושה מהם מנישואיו הראשונים ובן זקונים מאשתו השניה, הצעירה ממנו ב – 20 שנה. כשהתגלתה המחלה הארורה היה לו ברור שהוא חייב לערוך צוואה, ולדאוג לחלוקת נכסיו לאחר פטירתו. הרבה רכוש היה לו לראובן, נכסים וכספים והוא התייעץ ארוכות עם רואה החשבון שלו ועם עורך הדין שלו, והפך בדבר והרהר בדבר וקצת חשש שצוואה תחיש את קיצו. עוד בטרם חתם על הצוואה הגיעה ההתדרדרות במצבו והוא אושפז בבית החולים ולאיש לא היה נעים לשאול אם הצוואה נחתמה או לא. בסופו של דבר הוא הלך לעולמו, מבלי שחתם על הצוואה.
כבר בשבעה נשלפו הסכינים. ילדיו, שאף עבדו עימו בעסק, איתרו את הסכם הממון שלו עם אשתו השניה ובאנחת רווחה גילו שההסכם קובע הפרדה רכושית מוחלטת. כלומר כל מה שרשום על שם ראובן שייך לו, ולאשתו הצעירה לא מגיע כלום מרכושו.
הם הודיעו לה כבר בשבעה שהיא צריכה לפנות את דירת הפנטהאוז הענקית בה התגוררו, והיתה שייכת לו עוד מתקופת נישואיו הראשונים, תוך שהם מזכירים לה איך שכנע את אימם להותיר הכל בידיו, וגירש אותה בתמורה לנזיד עדשים. עוד הזכירו איך גייס עורכת הדין לוחמנית ואיך אימם שלא הצליחה להתמודד עם ההליך הקשה, פשוט ויתרה כמעט על הכל, רומזים שגם היא אחראית לכך בגלל הרומן שניהלה עם אביהם לאחר שעזב את אימם.
האלמנה הצעירה נעלבה עד עמקי נשמתה. אתם זורקים אותי ואת אחיכם הצעיר לרחוב ? זה מה שאבא שלכם היה רוצה? איך אתם לא מתביישים?! זעקה את כאבה. אם היה רוצה לתת לך היה עושה צוואה הם ציינו, אטומים לכאבה, משוכנעים בצידקם. היא כמעט בטוחה שאחד מהם אף לחש לה קארמה איז א ביץ.
האלמנה ביקשה שימתינו עד תום השלושים ואז ינסו להסיעו להבנות, אך נתקלה במבטים אטומים. ימי השבעה שנותרו חלפו במתח רב, והיא סיפרה איך בנוסף לכאב על מות אהובה, היא כאבה את אכזריות בניו שלא הראו דבר מיחסם כלפיה בארוחות שישי שאירחה אצלה מדי שבועיים כשאביהם רב הממון והעוצמה עוד היה בחיים.
השבוע היא הגיעה אלי לבדוק את זכויותיה. משוכנעת שבשל הסכם הממון היא אינה זכאית לדבר, וסבורה שאולי דרך חלקו של בנה בירושה תוכל לדאוג לעצמה לקורת גג, היא נדהמה לשמוע שהיא עתידה להיות בקרוב היורשת של מחצית מרכושו.
לא היה פשוט להסביר לה מה ההבדל בין הסכם הממון לירושה. גם אתם לא לגמרי מבינים איך היא יורשת אם לפי הסכם הממון לא מגיע לה כלום ? אז ככה, הסכם ממון בלי צוואה הוא רק חצי עבודה. הסכם ממון מגדיר את היקף העיזבון, כלומר מה היקף הנכסים שהיו שייכים לראובן המנוח. לפי הסכם הממון כל מה שרשום על שם ראובן שייך רק לו ולא לאשתו, כך שעזבונו של ראובן מכיל את כל הנכסים שהיו רשומים על שמו.
ומי יורש את הנכסים האלו לאחר פטירתו של ראובן? או, כאן נכנס למשחק חוק הירושה. אם ראובן היה עורך צוואה היה עזבונו עובר ליורשים שהגדיר בצוואתו. אך ראובן כאמור לא הספיק או חשש לערוך צוואה, ולכן נכסיו מתחלקים בין היורשים לפי חוק, כלומר בין אשתו וארבעת ילדיו. אשתו הצעירה זכאית למחצית מכלל נכסיו, כיורשת, ובמחצית השניה מתחלקים בחלקים שווים ארבעת ילדיו, כך שלכל אחד מהם 12.5% מעזבונו.
הגשנו עבורה בקשה לצו ירושה שהועברה כמובן לילדיו הבוגרים של ראובן. כשהם הבינו שלאשה הצעירה ולבנה 62.5% מהעיזבון הם נהיו חיוורים. הפעם הם דיברו אחרת. ביקשו ממנה שתוותר להם על הבית, הסבירו שיש להם זכרונות ילדות ממנו, ושיש גם נכסים נוספים וביקשו להגיע להסכם. כשהיא הזכירה להם את השבעה הם התנצלו, ואמרו בצביעות רבה שתמיד אהבו וכיבדו אותה, שבים ומבקשים להגיע להסדר שייטיב עימם.
מוסר השכל : גם אם אתם בטוחים שאתם צודקים משפטית, גם אם אתם בטוחים שאתם הצד החזק, המציאות יכולה להפתיע אתכם, ולכן – כמו שאמא שלי היתה אומרת, קודם כל תהיו בני אדם.
-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~
3. השלישיה
9 שנים הם נשואים, ובחמשת השנים הראשונות ניסו להביא ילדים לעולם, תחילה בדרך הטבעית ובהמשך בטיפולים לא פשוטים, שבאו לסיומם בדמעות של אושר כשנודע לה שהיא בהריון. באולטסאונד הראשון האושר הפך לתדהמה כשהיא הבינה שהיא נושאת ברחמה שלישיה. הוא ממש לא אהב את הרעיון והפעיל עליה לחץ לדלל עוברים, הוא רצה ילד אחד וגם בזה לא היה בטוח.
היא אהבה אותו אהבת נפש והיתה מוכנה לעשות הכל עבורו, חוץ מלהפיל את ילדיה. כאקט של מחאה הוא לא שיתף פעולה עם ההריון. לא ליווה אותה לבדיקות, לא התעניין, לא העביר יד על בטנה התופחת, וכשהיה עליה לשכב בשמירת הריון היה ברור שבבית לא תקבל עזרה והיא שהתה אצל אחותה. למרות התנהגותו אהבתה אליו לא פחתה, לא התעמעמה ולא השתנתה והיא היתה בטוחה שהוא מתנהג כך כי הוא פגוע מהחלטתה להמשיך את ההריון בעל כורחו ובניגוד לרצונו…
לאחר הלידה הוא הצטלם עם התינוקות והעלה לפייסבוק תמונה – הרגע המאושר בחיי, והיא חשבה שהנה הכל עומד להשתנות, אך התבדתה. הוא לא באמת נטל חלק בגידולם והיא התמודדה לבדה עם גידול השלישיה המדהימה שלה. תיארה איך הצליחה לרחוץ שלושה תינוקות בלי עזרה – אחד על מנשא גב, אחד במנשא קדמי וכל פעם אחד אחר באמבטיה, כשהיא שרה להם בספרדית עד לסיום טקס הרחיצה את שיר ילדותה שנהגה לשיר להם עוד כשהיו ברחמה. ובכל אותה עת הוא צופה בכדורגל עם בירה ביד ואפילו לא מעיף מבט. היא המשיכה לאהוב אותו אהבת נפש והוא המשיך להתנהג בניתוק רגשי, וכך זה נמשך עד שהילדים הגיעו לגיל 3.
מאחר שעל סקס הוא לא ויתר אף פעם, גם כשהיתה בהריון וגם לאחר הלידה, התרחקותו הפיזית ממנה הדליקה אצלה נורה אדומה, והיא החליטה לבדוק. בלי להכנס לפרטים כיצד, היא גילתה שהוא בוגד בה לא עם אשה אחת אלא עם עוד ארבע חמש נשים, והכל במקביל, באוטו, בדירות מסתור, במלונות שמשכירים חדרים לפי שעה, ולפעמים במשרד עצמו. היא הזדעזעה עד עמקי נשמתה וכשהבינה את כל התמונה, פקע מיתר אהבתה ומשהו בה כבה.
הוא קיבל את הודעתה על הגירושין בתדהמה. היה בטוח שגם אם היא תתפוס אותו בוגד אהבתה הרבה אליו תנצח, ועל כזו אהבה הוא ממש לא התכוון לוותר. טו לייט היא אמרה. אהבתה הפכה לסלידה כה עמוקה עד שהיא הודיעה לו שאם הוא לא עוזב את הבית היא לוקחת את שלושת הילדים והולכת. אני אדרוש משמורת משותפת הוא אמר. היא גיחכה. משמורת משותפת על ילדים שאתה בקושי זוכר את שמם…? ארזה מזוודה ועזבה את הבית, וככה עם כל השלישיה, עברה לגור אצל אחותה. במקביל היא הגישה תביעת גירושין כרוכה בבית הדין הרבני, עותרת לקבלת כתובתה בסך 800,000 ₪, משמורת משותפת ומזונות לילדים. השבוע הם הגיעו להסכם. זה לא היה פשוט אבל כשהוא הבין מה היא יודעת, הוא הבין שמוטב לו להגיע להסכם מכבד.
