בעקבות ארועים פנימיים ומשעשעים שהתרחשו במשרד, כולם תולדת הנחת הנחות מוטעות לחלוטין ולכבוד שנת 2019 קיבלה כל אחת מעובדות המשרד את הספר ארבע ההסכמות של דון מיגואל רואיס.

רואיס נולד למשפחה של מרפאים והתחנך באזור הכפרי של מקסיקו על ידי אם מרפאה וסב שמאן. המשפחה ציפתה לכך שמיגואל יאמץ את מורשת הריפוי המשפחתית בת מאות השנים, אך הוא לא בדיוק זרם עם הציפיות המשפחתיות והלך דווקא על לימודי רפואה, והפך לרופא כירורג מנתח.

האגדה מספרת שבשעה מאוחרת באחד הלילות בשלהי שנת 1970, הוא נרדם על ההגה בשעת נהיגה ומכוניתו התנגשה במהירות בקיר בטון. דון מיגואל זוכר שהיה מחוץ לגופו הגשמי כאשר משך את שני חבריו למקום מבטחים. מזועזע מן החוויה, החל בחקירה-עצמית אינטנסיבית. הוא התמסר לרכישת בקיאות בחכמה העתיקה של האבות הקדמונים, ולמד אצל שמאן רב-עוצמה במדבר מקסיקו. סבו, שכבר נפטר, המשיך ללמד אותו בחלומותיו.

הספר ארבע ההסכמות ראה אור כבר ב-1997, אבל ההצלחה הגדולה הגיעה רק ארבע שנים מאוחר יותר, כשאלן דג'נרס נתקלה בו וסיפרה עליו לאופרה ווינפרי, שקראה והתלהבה אף היא. אופרה, שרכשה 500 עותקים אותם חילקה לחבריה הסלבריטאים, היללה ושיבחה את הספר בתוכנית הטלוויזיה שלה. כך נהפך רואיס לכוכב, והספר שלו היה לרב-מכר עולמי שנמכר במהלך השנים במיליוני עותקים.

כעורכת דין אני יכולה להעיד שרואיס צודק בתפיסה שהחיים של כולנו מתנהלים באמצעות אלפי הסכמים שעשינו עם עצמנו ועם הסובבים אותנו. כל דבר שאנחנו יודעים ופועלים על פיו, הוא בעצם 'הסכם' שלנו עם עצמנו, ולמרבה הצער חלק נכבד מאותם הסכמים שלנו עם עצמנו גורמים לנו סבל רב, במיוחד כאשר אנחנו לא מודעים ליכולתנו לשחררם מחיינו.

רואיס מציע לנו לאמץ ארבעה הסכמים חדשים, שיחליפו את מערכת ההסכמים הישנים, ויעזור לנו לחיות חיי שמחה והגשמה.

קבלו נא את ארבע ההסכמות והרלוונטיות שלהן מהשבוע האחרון.

ההסכמה הראשונה – Be impeccable with your words – שמרו על טוהר המילה

למילים, וגם למחשבות שנלחשות לנו בראש, יש כוח ויש תדר. למילים יש את הכוח ליצור ולהחריב. כשאנחנו חושבים או מתבטאים באופן שלילי אנו מחלישים את עצמנו ופוגעים בעצמנו באמצעות האנרגיה השלילית שאנו עצמנו יוצרים. ועוד לא אמרנו כלום על כל אותם מקרים שאנו פוגעים בעצמנו מבקרים את עצמנו או משמיצים את עצמנו במחשבות וגם במילים.

רמי היה טיפוס שלילי ורואה שחורות. מתוך שנים של מודעות גבוהה היה לי קשה פיזית לשמוע אותו מתלונן על כל העולם – על אשתו שעזבה אותו, על המאהב שבחרה לעצמה, על השופטת שדווקא היתה מאוד אמפתית למקרה שלו, עלינו למרות שהשקענו במקרה שלו את הלב והנשמה, ועל מערכת המשפט כולה, שהיתה בעיניו מושחתת ולא אמינה. כשקיבלתי את פסק הדין שלו הייתי צריכה לקרוא אותו פעמיים כדי להבין שאכן כל תחזיותיו השחורות התגשמו והשופטת דחתה לחלוטין את גירסתו וקיבלה באופן תמוה את גירסת הצד שכנגד שנעדרה כל בסיס ראייתי ומשפטי.

אמרתי לך הוא מרמר, אני ממש לא מופתע.

אני דווקא הופתעתי מאוד. שכנעתי אותו להגיש ערעור. המקרה שלו היה כל כך חזק משפטית שלא האמנתי שפסק הדין של השופטת יעבור את ערכאת הערעור. הדיון הראשון בבית המשפט המחוזי היה קדם ערעור והשופט שישב בו הביע דעתו בעד סיכויי הערעור תוך שהוא מעביר ביקורת נוקבת על פסק הדין וממליץ בחום לצד שכנגד להגיע איתנו לפשרה. בעוד שאנחנו יצאנו מהדיון אופטימיות ובהרגשה טובה רמי היה ממורמר כהרגלו ואמר שהוא לא מאמין לאף מילה של השופט ושמערכת המשפט מושחתת ורקובה. לקראת הדיון עצמו הזמנתי אותו לפגישה ניסיתי להסביר לו שהמילים והמחשבות שלו מזיקות, והמלצתי לו לנסות לאמץ גישה חיובית ואופטימית יותר, אולי בטעות זה יצליח… הוא בהה בי בחוסר סבלנות ומרמר את משפטיו הקבועים. הבנתי שמדובר במקרה אבוד. ברור שעל אף קדם הערעור הנפלא הדיון בערעור היה קשה מאד, ולמרות שהצלחנו לשנות את פסק הדין ב 20%, רמי הפך אצלנו במשרד לשם קוד ללקוחות שלא שומרים על טוהר המילה ומחריבים במו פיהם את הסיכוי לנצח עבורם, גם אם משפטית מצבם מעולה.

ההסכמה השניה : Don’t take anything personally – אל תיקחו שום דבר באופן אישי

אנשים פועלים ומתנהלים מתוך עולמם הפנימי, וכל מה שהם אומרים או עושים הוא השלכה מכך וחלק מהם ולא מאיתנו. לכן, לא משנה מה נאמר לנו או נעשה כלפינו, אל לנו לקחת שום דבר באופן אישי. אם נצליח לאמץ הסכמה זו, נחסוך מעצמנו הרבה מאוד כאב וסבל.

שני הגיעה אלי שעתיים אחרי ישיבת המשרד בה שוחחנו על ארבע ההסכמות. היא הייתה נסערת מהסכם הממון שנשלח אליה מעורך הדין של הורי בעלה, שהיו עתידים לעזור להם בסכום משמעותי לקראת בניית בית חלומותיהם. היא נפגעה מהסכם הממון עד עמקי נשמתה והפגיעה הזו יצרה סדק ביחסיה עם בעלה, שאוהב אותה מאוד וכעס על הוריו ששלחו את הסכם הממון החד צדדי שפגע כל כך באשתו. ההורים הזדרזו לחזור בהם והציעו ששני תציע הסכם שמקובל עליה והם ידאגו לתקנו. הצעתי לשני הסדר שיאפשר את בניית הבית ויקנה להורים החזר השקעתם במקרה של פירוד, ובעיקר הצעתי לה לא לקחת את ההסכם שנשלח אליה באופן אישי. היא סיפרה שלא הפסיקה לבכות מגודל העלבון בעיקר בגלל שעד כה היתה בטוחה שהם מאוד אוהבים אותה. סיפרה שאחיו הגדול התגרש לפני שנתיים ואשתו קיבלה מחצית מכל הרכוש כולל כספים רבים שההורים העבירו לאח עצמו. הסברתי לה שההורים פועלים מתוך חווית הגירושין של בנם הבכור, שהעובדה שביקשו ששני עצמה תציע הסכם שמקובל עליה, מעידה שהם אוהבים אותה ושהיא חשובה להם, ושאם תהיה כנה עם עצמה היא תודה שאם היא היתה מעבירה לבנה מליון וחצי שקל גם היא היתה רוצה להבטיח את הכסף בהסכם ממון. היא יצאה להתקשר לבעלה ולעדכן אותו בפרטי ההסכם המוצע, סיפרה שלראשונה השבוע הצליחה לנשום עמוק ולחייך, והודתה שאפילו דבר כל כך אישי כמו הסכם ממון לא חייבים לקחת באופן אישי…

ההסכמה השלישית : Don’t make assumptions- אל תניחו הנחות

ההסכמה שיכולה לשנות את חיינו. אם במקום להניח הנחות ועל בסיסן לבנות תיאוריות, לעשות סרטים, ולהגיע למריבות, פשוט נשאל בבירור מה הכוונה, מה התוכניות או מדוע אדם פועל כמו שהוא פועל, נוכל להפחית משמעותית את כמות הדרמה והסבל בחיינו. תקשורת ברורה, ישירה ועניינית יכולה לחסוך משברים רבים גם אישיים וגם עיסקיים.

לנו כעורכות דין קשה שלא להניח הנחות. למעשה אנחנו מומחיות בבניית תיאוריות שלמות לגבי הצד שכנגד, המוטיבציות שלו, דרכי הפעולה שהוא מתכנן, האסטרטגיה שלו, ועד כמה הוא מוכן לקרב. בחקירה נגדית למשל היכולת להניח הנחות היא אומנות בפני עצמה כי לכל שאלה אנו מניחות כמה תשובות אפשריות. בכלל אפשר לומר ששכללנו את היכולת להניח הנחות לכדי אומנות של ממש שעוזרת לנו לנהל את התיק ביד רמה.

אבל החיים הם לא תיק גירושין ואל מול הקרובים לנו אנחנו לא חייבים להניח הנחות, אפשר פשוט לשלוח שאלה. אפילו בווטסאפ.

אני ובארי חברים טובים עוד מהאוניברסיטה. שלחתי לו תיק מרוכב בתחום התמחותו, והוא הודה לי ושלח משלוח של קינוחים מדהימים, עם מילה אחת ״תודה״. השארתי את הקינוחים לבנות בחדר הישיבות ונכנסתי לפגישה בלי שהספקתי להסביר מדוע נשלח. נאוה לקחה את הפתק המצורף והכניסה אותו לחדרי ובכך יצרה מיסתורין. ביג מיסטייק. הסתבר שהספקולציות התחילו בשלב הזה. ימים ספורים לאחר המשלוח נקבעה פגישה במשרדי בעניין אחר לגמרי – בארי רוצה לרכוש משרד לעצמו וביקש להתייעץ איתי בנושא זה. בגלל שהמשרד חדש וזה היה הביקור הראשון שלו הצגתי לפניו את המשרד ומן הסתם את עורכות הדין שהיו בו.

לאחר אותה פגישה יצאתי לדיון בבית המשפט בראשון לציון והסתבר שהמשרד היה כמרקחה. עורכות הדין המדהימות שלי, אלופות בהנחת הנחות, חיבור עובדות ורקימת תיאוריות – היו בטוחות שעומד להיות כאן מיזוג משרדים אסטרטגי. המשרד היה כמרקחה. הן שכנעו אחת את השניה, הלחיצו אחת את השניה ולבסוף הגיעו למסקנה בטוחה. זהו. זה סגור. הן אמרו זו לזו. הן לא אהבו את הרעיון בלשון המעטה, ושלי וטלי אפילו איבדו את החשק להמשיך לעבוד…ורק ענבל פשוט שלחה לי ווטסאפ – ״המשרד שלנו עומד להתמזג עם המשרד של בארי ?״

נדהמתי מהשאלה. התשובה הספונטנית שלי היתה ״מה זו ההזיה הזו?״. אנחת הרווחה הווירטואלית הגיעה מהמשרד ברחוב הארבעה בתל אביב עד למסדרונות בית המשפט בראשון לציון.

זה היה כל כך רחוק מהמציאות, והתברר שהן הניחו כל כך הרבה הנחות במקום לשאול אותי בפשטות, שלא יכולנו להפסיק לצחוק ולדון בזה.

מכאן הגיע הרעיון לחלק לעורכות הדין במשרד את הספר ולהציע להן לאמץ את ארבעת ההסכמות כמוטו לקראת שנת 2019, או פשוט לעשות כמיטב יכולתן בעניין זה…

ההסכמה הרביעית : Always do your best- עשו תמיד כמיטב יכולתכם

לא קל לישם את שלושת ההסכמות הראשונות וההסכמה הרביעית מאפשרת לישם אותם, כמיטב יכולתנו. בכל רגע נתון, בכל סיטואציה, עשו תמיד הכי טוב שאתם יכולים. הכי טוב שלכם יהיה הרבה יותר טוב כשאתם מרגישים מעולה, ופחות טוב כשרע לכם, אך אם תשתדלו תמיד תמיד לעשות את הכי טוב שאתם יכולים תצמצמו את הרע והגדילו את אחוז הטוב בחייכם.

"עשו אך ורק כמיטב יכולתכם, בכל מצב בחיים", אומר רואיס, "לא משנה אם אתם חולים או עייפים, אם תעשו כמיטב יכולתכם לא תהיה לכם סיבה לשפוט את עצמכם וכך לא תסבלו מרגשות אשמה, ותימנעו מסבל והלקאה עצמית".

אז שתהיה לנו 2019 מדהימה, שנשמור על טוהר המילה, לא ניקח דברים באופן אישי, נשאל במקום להניח הנחות ונעשה בכל רגע את הכי טוב שאנחנו יכולים ❤️.