1. לפרוץ גבולות לדעת שאפשר
זו הסיסמא של עמותת אתגרים, עמותה שפועלת יום יום שעה שעה כדי לעזור לילדים, לבני נוער ולמבוגרים עם מגבלות, לפרוץ את הגבולות של עצמם, להאמין ברוח האדם ולדעת שאפשר להגיע רחוק למרות המגבלות . השבוע התקיים ארוע ההתרמה השנתי של אתגרים, עמותה מדהימה שהפכה לאחת השותפות המרכזיות שלנו בקרן פרידמן,
כשאבנר בלקנאי מנכ״ל אתגרים ביקש ממני לשאת דברים בארוע הזה הסכמתי מיד עוד לפני שהבנתי שזה עומד להתרחש על בימת היכל התרבות מול 2000 איש. התרגשתי מאוד גם מהמעמד וגם מהחשיפה של הפעילות החברתית שלנו ומהזכות לעמוד בראש הקדש ציבורי משמעותי כל כך – קרן אלחנן ושולמית פרידמן. משפט הסיום של דברי – “אנו בקרן פרידמן נשמח לפרוץ אתכם גבולות ולדעת שגם אם קשה – אפשר”, נחרט לי במוח וליווה אותי כל השבוע.
ולאורו של אותו משפט שמתי לב השבוע להרבה פריצות גבול, חלקן מעולות אך חלקן הפוכות, כאלו שאסור שיקרו, כאלו שקורות כי אף אחד לא עוצר אותן, והן הורסות כל חלקה טובה. כך ראיתי בני זוג במשא ומתן רווי אמוציות לקראת הסכם גירושין שמכנים אחד את השני ״פח אשפה״, וכך ראיתי אב שקורא לאם ילדיו –
אָנֵסֶת
ולא זו לא טעות כתיב.
הם מעולם לא נישאו ואחרי שנולדה הילדה הוא יצא לחלוטין מאיזון נפשי ודי מהר היא הודיעה לו שזה נגמר ביניהם. מאז הוא שונא אותה שנאת מוות, וכחלק מכך מנהל מלחמת עולם על הילדה, וברור שהוא הגיש תביעה למשמורת משותפת. פקידת הסעד שמונתה קיבלה ממנה את ההודעות שהוא שלח אליה, ובניגוד אלי, לגמרי לא התרגשה.
אז ככה : בסמס אחד הוא כתב לה ״יבותרו גופות הורייך ״
בסמס אחר כתב : ״מוכנה למוות בהפתעה.”
עוד סמס הכיל את השורה : ״מה השעה ? מתי בא לך לסיים את החיים?״
וזה רק קומץ נבחר ממשפטים הזויים ומפחידים שהוא נהג לשלוח לה כדבר שבשגרה.
למה ? כמו כל דבר בחיים, הוא עשה את זה כי הוא חשב שהוא יכול, כי הוא פרץ כל גבול אפשרי, והוא ימשיך לפרוץ עד שייעצר או עד שמשהו או מישהו יעצור אותו.
-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~
2. הקשר הגורדי
לפני 7 שנה, כשהם היו כבר בני 65 ואחרי למעלה מ 40 שנות נישואין היא החליטה שאי אפשר עוד להמשיך. הוא לא ממש רצה להתגרש והיא נאלצה לנקוט הליכים שבסופם נקבע שהמשק שלהם בצפון הארץ ימכר ואפילו מונתה כונסת נכסים למכירתו. הוא סיכל כל אפשרות מכירה של המשק, ולאט לאט הפך אותו לפחות ופחות סחיר, מגדל בו עזובה ועורם בו גרוטאות כך ששוויו ירד והוא הפך לפחות ופחות אטרקטיבי. בינתיים חלפו השנים, הם המשיכו לחיות באותו בית כשני זרים, והיא קיבלה בשתיקה את המציאות, ממתינה ליום שבו המשק ימכר והיא תוכל לעבור לדירה משלה הרחק ממנו.
במקביל הוא המשיך לגדל עגבניות שרי ולנסות לשווק אותן, אבל כמו חקלאים רבים הוא נזקק לאשראים גדולים בבנקים, ומצבו הכלכלי הלך והתדרדר עד שהבנקים עצרו את פעילותו העסקית. הוא לא הצליח לשלם לפועלים והעסק נחנק, ואז הגיעו מסמכים מלשכת ההוצאה לפועל והוא כינס את שני בניו ושיתף אותם בצונאמי הכלכלי שעתיד לשטוף את המשק ולגרוף אחריו את כל הרכוש.
התחושה הכללית היתה של מי ששטים בטיטאניק דקה אחרי שהיא כבר פגעה בקרחון, עורכי הדין כבר התייאשו מזמן, ולא נראתה כל סירת הצלה באופק.
ואז הגיע שפר. הם פנו אליו כדי שינסה למצוא פתרון לחובות מול הבנקים וינסה למנוע את התרחיש האפוקליפטי הצפוי. שבועיים הוא ישב על המספרים ועל דפי הבנק ומסמכי המשפחה, שבועיים הוא הלך לישון עם הבעיה וקיווה להתעורר עם פתרון ואז זה הבריק לו בראש.
הוא רקח פתרון רב מערכתי והצליח לרקום הסכם בין הבנים לשני ההורים, לעורכי דינם ולכונסת הנכסים. פתרון שמשאיר לילדים את המשק, וכנגד הם מצילים את העסק, מגיעים להסדר עם הבנק, לוקחים על עצמם את חובות האב, משאירים לו הכנסה וקורת גג במשק ורוכשים דירה קטנה לאם. פתרון שהצליח לפרום את הקשר הסבוך שאיש לא הצליח להתיר כבר 7 שנים.
כשהם היו אצלי השבוע כדי לערוך שורת הסכמים אמרתי לשפר שהוא גאון. הוא נבוך קלות והסמיק והסביר שלפעמים כדי לפתור בעיה צריך להתרחק ממנה, להסתכל עליה מלמעלה ואז להתיר אותה באבחת חרב, ממש כמו את הקשר הגורדי.
-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~
3. קנאת אחים
סכסוכי ירושה. זה קורה גם במשפחות הכי טובות, אך יותר שכיח כשהיחסים במשפחה מעולם לא היו טובים, כשהילדים מסוכסכים ביניהם, כשיש קנאת אחים בלתי פתורה שלא טופלה מעולם ורובצת בנשמה. וכך בגיל 50 יוצאת הילדה בת ה – 8 להחזיר לעצמה את הכבוד האבוד, כי היא חשה שמגיע לה פיצוי כי אהבו יותר את אחיה. הקושי שלה היה עם האמא, שהעדיפה את אחיה באופן מופגן, ולבת מעולם לא דאגה, סומכת עליה שתסתדר בחיים. והיא אכן למדה להסתדר, למדה לשרוד משברים, אבל בפנים נותרה הילדה בת ה – 8 שנשארה לבד בבית עם אחיה בן ה – 5 וכשההורים חזרו ומצאו אותם בוכים ופוחדים ניגשו לחבקו ולהרגיע אותו בעוד שעליה כעסו שהיא בוכה כמו תינוקת.
כשהאמא הלכה לעולמה האב נותר עם כל הרכוש, וככל שהוא הלך והזדקן היא הלכה והשתלטה לו על החיים. תחילה הכניס אותה כמיופת כוח לחשבון, כדי שתוכל ״לעזור״ לו. לאחר מכן היא לקחה אותו לעורך הדין שלה, שערך עבורו צוואה מותיר לה את החלק הארי ברכוש, כדי לפצותה על מעללי ילדותה, אותם דאגה לשחזר באוזניו כמעט מדי יום.
הבן ראה מה קורה אך היה חסר אונים כי האב היה צלול וידע לומר לבן שצריך לפצות את אחותו על קשיי ילדותה… נסיונותיו של הבן להסביר לאב שהבת רווקה ללא ילדים ובמצב כלכלי מעולה ושהוא במצוקה כלכלית, עם חובות ומשכנתא ואב לשלושת הנכדים, נפלו על אוזניים ערלות.
יום אחד הגיע הבן לבקר ומצא את אביו נסער, סיפר שהבת ביקשה עזרה של 20,000 ₪ כדי לרכוש רכב, אך כשהגיעו דפי הבנק הוא ראה שהיא שילמה ליבואן המכוניות 150,000 ₪ מחשבונו. כשאמר לה שהיא ביקשה רק 20,000 היא הכחישה ואמרה לאב שהוא לא זוכר. הבן הבין שכדאי להקליט את השיחה ושאל את אביו אם יש לו עותק של הצוואה. האב שלף את הצוואה אותה ראה הבן לראשונה ונוכח לדעת שעורך הדין של אחותו מינה את עצמו להיות מנהל עזבונו של האב ואף קבע בצוואה שכר טרחה של 3% מגובה העיזבון. הוא שאל את אביו אם הסבירו לו את משמעות הסעיף והאם הוא מבין שמדובר בשכר טרחה של מאות אלפי שקלים. האב אמר שהבת – שהיתה איתו בחדר ואמרה לעורך הדין מה לכתוב – הבטיחה שזה בסדר ועורך הדין הסביר שככה מקובל והוא לא הבין שהוא יכול להתנגד לכך ולא ידע על איזה סכום מדובר.
השבוע הוגשה בקשה למינוי אפוטרופוס לאב. הליך מקדים לסכסוך הירושה שהחל כבר עתה כשהאב עודנו חי.
