1. לא פותחת
כבר בפינת ההמתנה ראיתי אשה שניכר עליה שאינה מודעת ליופיה, דקיקה, עם שיער שחור חלק וארוך, עור ועיניים בצבע זית, לבושה בפשטות בלי טיפת איפור ועם כתפיים שחוחות ומבט עייף בעיניים.
סיפרה שנישאה בת 19 לחבר הראשון שלה, הבחור הכי יפה וחזק בשכונה, שהיה כבר בן 25 וחשש שתתאהב באחר בצבא. בגיל 45 היא כבר היתה אמא לשלושה ילדים גדולים, עם ותק של 20 שנה כמנהלת חשבונות במפעל גדול, ונישואין שהחליטה לפרק.
תיארה מסכת חיים לא פשוטה, של גבר כוחני, קבלן חשמל שעובד פיזית כל היום וכשמגיע הביתה דורש ארוחה חמה, סקס כל יום, ובית מבריק. והיא עמדה בכל המטלות, תמיד. במקביל עבדה ולא החסירה יום אחד מעבודתה, גידלה 3 ילדים מוצלחים, והקפידה על גיזרתה ומראה כי הוא אהב אותה רזה והעיר על כל חצי קילו שהעלתה.
להעיר הוא אהב, על המשקל, על קציצות לא מספיק מתובלות (אל תבשלי לי כמו אשכנזיה!), על בית לא מספיק מסודר או על ציון לא טוב של הילד. ראה בה אחראית להכל, כולל להצלחת הילדים בלימודים. ואם ניסתה לענות לו, לבקש עזרה או להעיר….טוב היא למדה מהר שזה רעיון רע מאוד.
הוא לא דיבר איתה שבוע, עשה טרור – קללות, צעקות, מדי פעם מכות, לקח לה את כרטיס האשראי (שהיה על שמו) ולא קנה אוכל הביתה, והיא למדה שכדאי להיות בסדר איתו ולדאוג שיהיה מרוצה. זה לא שהוא החמיא או משהו, בחיים לא אמר לה שהיא יפה, אבל היא הסתפקה בשביעות רצונו ובשקט בבית.
אז מה הביא אותה אלי אחרי כל כך הרבה שנים ? קודם כל היא התאהבה. בהתחלה הכחישה ואחר כך נפתחה וסיפרה על לקוח במפעל שהתחיל להחמיא לה ולשלוח לה מתנות קטנות ולחזר אחריה, שלושה דברים שבעלה מעולם לא עשה – לא החמיא, לא קנה מתנה ולא חיזר. בנוסף סיפרה שפתחה לראשונה את המעטפה עם תלוש השכר שלה ונדהמה לראות שמשתכרת 12,000 ₪.
הסתבר שלפני 15 שנה הוא פתח את תלוש המשכורת שלה, השליך אותו בבוז ואמר לה ״בשביל זה שלחתי אותך ללמוד הנהלת חשבונות ?! בושה״. מאז היא לא פתחה את תלוש השכר בכלל. מעולם. התלושים נערמו חודש אחרי חודש במעטפות סגורות במגירת המסמכים הגדולה ונשכחו. היא היתה משוכנעת שהיא מרוויחה מקסימום 4500 ₪, ולא העלתה על דעתה שעם השנים הלכה משכורתה ועלתה, שהיא מוערכת במקום עבודתה ושיש לה יכולת קיום עצמאית.
הפער הזה בין מה שחשבה על עצמה לבין המציאות, בו הבחינה לראשונה כשפתחה את תלוש המשכורת, הרעיש את עולמה ואיתגר אותה לבחון את חייה מחדש. פתאום היא הבינה שזו לא גזירת גורל, שהיא יכולה להיות אהובה, ומוחמאת ומחוזרת, שאינה תלויה כלכלית בגבר הכוחני עימו היא חיה, ושלשאיפותיה ורצונותיה יש מקום בעולם. הבינה שיש מספיק רכוש, שעם מחציתו ומשכורתה היא יכולה לחיות חיים שקטים וטובים והיתה נחושה להתגרש אם כי מבוהלת מתגובותיו.
הוא כמובן לא היה מוכן לשמוע על גירושין והודיע לה שהיא יכולה לקחת את חפציה ולעזוב כי הוא לא מתכוון ללכת לשום מקום. סירב לשמוע על גישור והודיע לה שיבקש שלום בית. את מכתב ההזמנה לגישור קרע לשליח בפרצוף.
השבוע הוא קיבל תביעה לפירוק שיתוף בכל הרכוש המשותף. הוא עוד לא יודע, אבל אין לו טענת הגנה כנגד פירוק השיתוף ובעוד כמה חודשים הוא יאלץ להגיע להסכם כדי למנוע מכונס נכסים למכור הכל…
מוסר השכל : אל תקחו את הנישואין שלכם כמובנים מאליהם. אם תחשבו שהכל מותר, שאפשר לנהוג במי שחי לצדכם כמו שלא הייתם מתנהגים לאף אחד אחר, קחו בחשבון שיום אחד מי שחשבתם שתלוי בכם/אוהב אתכם ולעולם לא יעזוב, יכול לקום וללכת.
-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~
2. הצוואה
6 אחים הם היו, שני אחים בכורים וארבע אחיות. הבנים תמיד היו מועדפים על הוריהם והבנות תמיד טיפלו בהם. ככה זה אצלנו המרוקאים היא סיפרה בדמעות, קודם כל הבנים, העדפה מובחנת, ברורה, לא מתנצלת.
לפני 15 שנים עשו ההורים צוואות הדדיות הורישו הכל זה לזו, ולאחר מכן – לשני הבנים הם הורישו את כל נכסי הנדלן בשווי של 5 מליוני דולרים ולארבע הבנות את חשבונות הבנק שהיה בהם כמיליון ₪ לכל אחת מהן. כל הילדים קיבלו עותקים מהצוואות ואותה העדפת בנים עימה חיו כל חייהן נראתה לבנות טבעית ותקינה והן לא העזו לומר מילה.
האב הלך לעולמו ראשון והאם ירשה הכל. הבנות כמובן טיפלו בה ככל שהזדקנה, אירחו אותה בביתן, ניקו את ביתה בישלו לה ודאגו לכל מחסורה. הבנים ביקרו פעם בשבוע ביום שישי בצהריים, באו לאכול את הקוסקוס של אמא כפי שהורגלו במשך שנים, קוסקוס שהבנות בישלו כבר שנים.
לפני שלוש שנים התגלעה מריבה לגבי ראש השנה. האח הבכור שטס לתאילנד בחג סבר שהבת הגדולה צריכה לארח את האם בחג אצלה ולא לקחת אותה לארוחת ערב במשפחת בעלה האשכנזי, כי אמא לא אוהבת את האוכל שלהם. הם התחילו לריב והאחות אמרה לו מי אתה שתתן לי הוראות?! חוץ מלאכול קוסקוס שאני מבשלת כל שישי כלום אתה לא עושה בשבילה. אפילו הבעל האשכנזי שלי סוחב לה קניות מהסופר כל שבוע.
חמתו של האח בערה בו. מי אני את אומרת ?! אני אראה לך מי אני, אני אדאג שאת לא תקבלי כלום בירושה. כלום. חכי חכי. מאז הם לא החליפו מילה.
בלי כוונה השיחה הזו הוקלטה ונשמרה. מסתבר שהטלפון הנייד שלה מקליט את כל השיחות והבן שלה גיבה לה אותו במחשב אחרי שכבר איבדה מכשיר אחד.
לפני שלושה חודשים האם הלכה לעולמה. לא עבר חודש והאחיות קיבלו מכתב מעו״ד שמודיע להן על צוואתה החדשה של האם, צוואה שנישלה את הבת הגדולה והותירה לה 10,000 שח בלבד בשל חוסר טיפול בה והתנהגות לא ראויה (!). הצוואה נערכה בין ראש השנה ליום כיפור של אותה שנה בה התחילה המריבה בין האחים.
אני לא כועסת על אמא אמרה לי הבת, אחי הבכור היה כמו אלוהים בשבילה והיא לא היתה מעזה להמרות את פיו אחרי שאבא נפטר והוא הפך לראש המשפחה.
השבוע הוגשה התנגדות לצוואה אליה צורף תמלול השיחה.
מוסר השכל : קארמה איז א ביץ, נסיון לנקום באמצעות נישול אחיך מירושת הוריהם, בדרך כלל לא ישתלם, ואם ישתלם, קארמה תמתין מעבר לפינה.
-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~
3. הפוקוס הלא נכון
כבר ארבע שנים שהם בהליכי גירושין שהתחילו אחרי מריבה סוערת שבמהלכה הוזמנה משטרה והוא הורחק מהבית. הוא לא סלח לה על כך ומעולם לא שב, למרות שהיא התחננה שישוב. עם שלושה ילדים קטנטנים ומשכורת זעומה היא ממש לא היתה מעוניינת להתגרש, אבל לא היה עם מי לדבר והם התחילו בהליכי גירושין לא פשוטים, במהלכם כל אחד מהם החליף לא מעט עורכי דין שהגישו עוד ועוד בקשות רובן סבבו סביב הילדים.
היא רצתה למזער ככל הניתן את שהותו עימם והוא רצה עוד ועוד ולא השלים עם הנסיון לצמצם את אבהותו. היא טענה שהוא חסר אחריות, אלים, שהילדים לא מוגנים ולכן צריכים לפגוש באביהם תחת השגחה במרכז קשר. השופט שכבר לא ידע מה לעדות מינה לילדים אפוטרופוס לדין ושלח את שני ההורים לבדיקת מסוגלות הורית.
הבדיקה שגם בעניינה הייתה סאגה שלמה שכללה נסיונות של שני הצדדים לפסול כל מומחה שמונה, אבחנה אצלה חוסר נפרדות מהילדים ואצלו אישיות לא לגמרי בשלה עם תפיסה דו מימדית של המציאות, אבל בסיכומו של דבר נקבע ששניהם הורים מסוגלים והומלץ שהילדים יהיו במשמורת משותפת. היא לא קיבלה את ההמלצה ודרשה לזמן לחקירה את עורכי הבדיקה.
התיק נקבע להוכחות בכל התביעות. השבוע היא הגיעה אלי לפגישת יעוץ וביקשה לבנות אסטרטגיה. המלצתי לה להרפות מעניין הילדים הסברתי לה שכל תשומת הלב השיפוטית בתיק מופנית לנסיונותיה לצמצם את אבהותו, שיש סיכוי קלוש לטענותיה לאחר בדיקת המסוגלות ההורית ושהשופט עשוי לפתח אנטי כלפיה. ובינתיים שכל הזרקורים מופנים אל ההתכתשות על הילדים – הוא מרוקן בשקט בשקט את העסק המשפחתי, לא משתף פעולה עם המומחה שהשופט מינה להעריך את שווי העסק ועם האקטואר שמונה לבצע איזון משאבים ביניהם, וכל הנושא הרכושי שדווקא הוא המשמעותי והמורכב ביותר נדחק לקרן זוית, ויש לשנות את הפוקוס בתיק ולהפנות את הזרקור לתיק הרכושי.
מוסר השכל : choose your battles- גם בהליך גירושין קשה מאד להילחם בכל החזיתות ויש לבצע בכל שלב הערכת מצב ולבחור בחוכמה לאן להפנות את תשומת הלב השיפוטית. אם הצד שכנגד בוחר להפנות את הזרקור לאן שנוח לו, תהיו מודעים לכך ותקנו את המעוות
