1. כרוניקה של משא ומתן
חצי שנה לא קיבלנו החלטה למזונות זמניים. אחרי חצי שנה התקבלה החלטה ללא דיון, הוא ניסה לערער עליה ונדחה והסתמך על הדיון שהתנהל השבוע כדי להפחית את המזונות. משוכנע בצידקת טענותיו לפיהן היא מרוויחה יותר ממנו.
היא עזבה את הבית עם 4 ילדים תאומים בני 3, בת 6 ובת 9 והוא נותר לגור בדירה המשותפת רחבת הידיים. כסף לדירת 5 חדרים לא היה לה והיא העדיפה לצמצם את המרחב הנדלני שלה ל 3.5 חדרים, כי המשך המגורים עימו צמצם לה את הנשמה, ועדיף דירה מצומצמת מנשמה מכווצת.
כמו שאתם יודעים, או שלא, הסיבה המרכזית בגינה מתנהלים הליכים משפטיים בגירושין היא רגשית. אין גישור שלא יכול להצליח, יש מי שטועה לסבור שצריך את הדרך הארוכה, העקובה מדם, כדי לרפא את נשמתו. אז הוא סירב להגיע להסכם למרות שהיא ממש התחננה לסיים את זה, מסרב לשלם מזונות, ומעלה דרישות רכושיות שבליבו פנימה הוא יודע שהן חסרות סיכוי. אם היתה יכולה היתה מוותרת לחלוטין על המזונות, אבל הכנסתה אינה מאפשרת לה לעשות ויתור כזה, והוא ממילא הבהיר שגם אם היא מוותרת על המזונות ההליך המשפטי ימשיך להתנהל סביב תביעותיו הרכושיות שאפשר לתמצתן כך – שלך – שלי ושלי – שלי.
השבוע היינו כאמור בדיון הראשון, הוא סירב להצעת השופט ללכת לגישור ודרש דיון מיידי בסכום המזונות הזמניים שנפסקו לו, סכום שבזמנים אחרים נחשב כמגוחך והיום – בעקבות השינוי הפסיקתי ביחס למזונות – נחשב מכובד. במשך שעה ניסה השופט ללחוץ על פניה לגישור ללא תנאים מוקדמים ובטרם יתקיים דיון בענין המזונות – והוא סירב, דרש להפחית את המזונות באופן מיידי או לדון בכך כאן ועכשיו. בסופו של דבר הוא קיבל מה שרצה והשופט קבע שיתנהלו מיידית חקירות בעניין המזונות.
במשך 45 דקות היא נחקרה על כל שקל הכנסה שלה כשעורך דינו מנסה להציגה כמליונרית משיעורים פרטיים.
ואז הוא נחקר. לא יודעת למה הוא הזיע כל החקירה, דווקא הייתי נחמדה. עברנו יחד בנעימות על דפי החשבון העסקי שלו ששרוי ביתרת זכות של עשרות אלפי שקלים כמעט בכל נקודת זמן לאורך שנים. הוא לא הצליח להסביר מדוע לא צירף אישור מרואה חשבון על גובה המחזור העסקי שלו ואילו הוצאות הוא דורש אבל ידע לומר מצוין מה נחשב כהוצאה מוכרת ומה לא.
כשהוא הודה שהחשבון מבטא את כל התנהלותו העסקית והפרטית גם יחד ושמהחשבון הזה פרנס את המשפחה כולה ובכל זאת נותר ביתרת זכות של עשרות אלפי שקלים, השופט הפסיק את החקירה.
אחרי ששמעתי וראיתי – אני ממליץ לכם ללכת לגישור בלי תנאים מקדימים, אני מציע שוב שאתן החלטה בבקשתכם להפחית את המזונות רק אם לא תצליחו להגיע להסכם. הפעם הוא שתק 15 שניות ונאלץ להסכים.
מוסר השכל :
- לעולם אל תפרשו את שאיפת הצד שכנגד להסכמות כסימן לחולשה, לעיתים קרובות זהו דווקא סימן לחוזק.
2. הליכים משפטיים אינם מזור למצוקה נפשית וניהולם על בסיס רגשי בלבד בדרך כלל לא יועיל. נסו טיפול פסיכולוגי במקום.
3. מי שגר בבית זכוכית שלא יזרוק אבנים, או במילים אחרות אם אתה מרוויח עשרות אלפי שקלים בחודש, והיא מורה, אל תתאהב בטענות של עצמך שהיא מרוויחה יותר ממך.
~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*
2. כוחו של הפייסבוק
השבוע קיבלנו פסק דין מבית הדין הרבני. פסק הדין דוחה את תביעת האשה לכתובה ופיצויים בסך של 700,000 ₪ וקובע מועד לסידור גט אחרי 5 שנות סבל משפטי.
אותה אשה, על אף שהגישה תביעה לחלוקת רכוש בבית המשפט לענייני משפחה בה דרשה 80% מכל הרכוש, הגישה גם תביעת גירושין לבית הדין הרבני ודרשה כתובה ופיצויים בסך של 700,000 ₪, זאת כשגובה הכתובה האמיתי הוא 10,000 ₪ בלבד. וכל זה למה? כי היא זרקה את בעלה מהבית אחרי שמצאה ראיות לכאורה לכך שהוא בוגד בה, ועל כך לדעתה הוא צריך לשלם. ביוקר. מאלו שנשבעות לנקום ולנטור, שבטוחות שהליך משפטי הוא תשובה לכאב הלב ושמסרבות לכל הצעות הפשרה (הנדיבות) שהוצעו להן בבית המשפט ובבית הדין הרבני ומתעקשות שיקוב הדין את ההר.
אז ניהלנו הליך הוכחות בבית הדין הרבני. פרופיל הפייסבוק שלכם לעולם אינו אטום. גם אם חסמתם את האקס וכל מי שקשור אליו, קחו בחשבון שרואים כל מה שאתם עושים. אז חקרתי אותה ארוכות על כל פוסט מצב רוח טוב, דאחקות וטיזינג שלה בפייסבוק, ועל אף היא טענה שהכל בצחוק, כששלושה דיינים ארוכי זקן וחומרי סבר נחשפים לכך, זה לא מצחיק אותם. והם לקחו את זה קשה את הפוסטים שלה וציטטו אותם בפסק הדין: ״ב"כ הבעל חקרה את התובעת בנוגע לתכתובות פייסבוק בהן כתבה התובעת כי "יש חיים טובים אחרי, חה, חה, חה", מסרה לחברה שלה שהיא מרגישה נפלא שהיא במקום אחר לגמרי ושהחיים יפים מאוד, ועוד.״ ובמקום אחר: ש. אז למה את כותבת לו כל אחד מקבל את הזין ? ת. זה בהומור, הם לוקחים את הדברים ומוציאים מהקשרם…״
סך הכל פוסטים לגיטימיים של מי שמנסה להתגבר על משבר גירושין…אז מה לא לגיטימי? לא לגיטימי להתעקש לנהל הליך ארוך בבית הדין הרבני כאשה חסודה שמבקשת כתובה ופיצויים כהלכתם, גם אם אומרים לך מראש שלא תקבלי כתובה בנוסף לחלקך בזכויותיו הסוציאליות, או בלשון הדיינים – שאין כפל מבצעים.
מוסר השכל :
1. לעולם אל תפרשי את שאיפת הצד שכנגד להסכמות כסימן לחולשה, את עלולה לפספס הזדמנות שלא תחזור.
2. הליכים משפטיים אינם עונש על בגידה או על רצון להתגרש. טיפול נפשי שיעצים אתכם וילמד אתכם לסלוח, לשחרר ולהתקדם הלאה – עדיף, ויותר זול תאמינו לי.
3. מי שגרה בבית זכוכית שלא תזרוק אבנים, או במילים אחרות אם את אשה חילונית שמתחזקת חיי חברה פעילים לפחות אינטרנטית וממילא זכאית לסכומים משמעותיים בבית המשפט לענייני משפחה, אל תנהלי הליך סרק בבית הדין הרבני.
~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*
3. כוחה של צוואה
בגיל 30 הוא כבר רכש דירה, לא חשוב איך אבל היתה לו דירה על שמו. וחברה יפיפיה שגרה איתו. היו לו גם כמה שונאים ויום אחד הוא קיבל איום על חייו. כזה שלוקחים ברצינות. והוא התיישב וערך צוואה בכתב ידו שמוריש הכל להוריו והפציר בהם לכסות את חובותיו. את הצוואה הוא נתן לאימו ששמרה אותה במעטפה בין המצעים מאחורה בארון בחדר שינה ושכחה ממנה.
חלף לו עשור, מהחברה ההיא הוא נפרד מזמן, היו לו חברות רבות אחריה, עוד דירות רבות שנרכשו לא חשוב איך ולא מעט שונאים. בגיל 40 החברה האחרונה הרתה. הוא דווקא שמח וחשב שהגיע הזמן להיות אבא. התינוקת נולדה והוא היה קשור אליה בכל נימי נפשו. עם האמא הוא ניהל מערכת יחסים מורכבת, און אנד אוף, בשיטת הסטנדרט הכפול, מצפה ממנה לנאמנות מוחלטת במיוחד כאם בתו, אך מרשה לעצמו לבקר במקומות אחרים. שבוע איתה, יומיים נעלם ואסור לשאול לאן.
עוד עשור חלף לו והילדה שהיתה כבר בת 10 ידעה לנהל את אביה שקרא לה הנסיכה או היורשת והיה מוכן להוריד את הירח עבורה. היה לה הכל – האייפון הכי משוכלל, בגדים מכיכר המדינה, טיסות בעולם, לפטופ חדיש וחדר של נסיכה מהצפון העשיר של תל אביב למרות שהיא התגוררה עם אימה בדירה שכורה בבת ים.
יום אחד הוא נעלם. לחודש. ואז הגיעה הבשורה המרה. הוא נמצא מת בדירה בלונדון, אומרים שמהתקף לב, ואף אחד לא באמת רוצה לבדוק.
הנסיכה הקסומה איבדה את אביה והסבתא נשבעה לדאוג לה במקומו, עד שהיא נזכרה באותה צוואה ישנה מגיל 30 בה הוא הוריש לה הכל. ויש לה עוד 3 ילדים ועשרה נכדים, וצריך לדאוג לכולם לא רק לנסיכה המפונקת.
השבוע הוגשה התנגדות לאותה צוואה.
מוסר השכל :
אם יש לכם ילדים ואתם לא נשואים – תערכו צוואה, תדאגו לילדים, אף פעם אין לדעת מה ילד יום.
