1. ככה נוצרים גיבורים
״הסיפור הזה שעברתי שינה לי את האישיות״ הוא אמר בסוף הפגישה. הפכתי להיות בלתי שביר, עמיד לכל טלטלה, הכל קטן עלי. הוא עובד בחברת ניהול פרוייקטים גלובלית ובכל פעם שיש משבר או פרוייקט קשה מאד לניהול ברחבי הגלובוס, הוא נשלח לטפל בבעיה, סוג של גיבור-על לפרוייקטים מסובכים.
בגיל 45 הוא חולק את חייו בין ישראל לבין אנגליה, אליה נחטף בנו כשהיה תינוק. החטיפה הזו הצריכה ניהול הליכים משפטיים יקרים ומורכבים כאן ובלונדון בכל הערכאות המשפטיות והוא נלחם על הקשר עם בנו שהיום כבר בן 8 במשך שנים ארוכות וממשיך להילחם עליו עד היום.
באישון לילה היא הלכה למשטרה והתלוננה שהוא אלים ובעודו נחקר עלתה על מטוס וחזרה לאנגליה, מולדתה. כשבמשטרה התרשמו שהוא הכי רחוק בעולם מגבר אלים הוא שוחרר וחזר לבית ריק. לקח לו כמה ימים להבין שהיא חטפה לו את התינוק וחזרה לאנגליה והוא טס לשם והתחיל הליך. משפטית זה נקרא הליך להשבת קטין חטוף. בפועל זו מלחמת עולם על החיים של התינוק שלך ועל האבהות שלך. והוא נלחם כמו אריה. שרד הכפשות אישיות בלתי נסבלות – הפכו אותו למופרע, לחולה נפש, עשו שימוש בעברו הצבאי כדי לטעון שהוא מסוכן, שתל אביב מסוכנת, שהתינוק יגדל וישלח להרוג ערבים ועוד ועוד. במישור הפרטי היא עמדה עם סטופר שלא יחרוג בדקה מהזמן שהוקצב לו לשהות עם התינוק ועשתה כל מה שהיא יכולה כדי למרר את חייו.
המאבק הזה, שעלה הון עתק ודרש ממנו מחיר אישי כבד, חישל אותו ושינה לו את האישיות באופן בלתי הפיך. זה מה שמשברים עושים לך הוא הסביר, הם מחשלים אותך והופכים אותך לבלתי פגיע. כל פעם שקשה בעבודה אני נזכר במה שעברתי והכל מתגמד. אם שרדתי את זה, אני יכול הכל. כנראה שככה נוצרים גיבורים.
בסוף הוא ניצח וכל הערכאות המשפטיות באנגליה קבעו שהיא חטפה את התינוק וצריכה להחזירו לישראל, ואחרי שנה וחצי של מלחמת עולם היא נאלצה לחזור. התינוק היה כבר ילד בן יותר משנתיים והיא בחרה להתגורר איתו בכרמיאל. למה דווקא בכרמיאל? כדי שיהיה רחוק ככל האפשר מאביו התל אביבי.
אז אחרי שהוא סיים את המאבק ההוא הוא התחיל להתמודד עם נסיעות של שעתיים לכל כיוון כדי להיות עם הילד שלו ועם אמא שעושה כל מה שהיא יכולה כדי למדר אותו מהחיים של הילד. הילד, העתק קטנטן שלו, היה קשור אליו בכל נימי נפשו, כאילו הבין בדרך מסתורית כמה אביו נלחם עליו, ולמרות שהאמא באמת ניסתה לחבל ככל האפשר בקשר הזה, לזכותה יאמר שלא הצליחה.
2. פרופורציות בחיים (1)
ואז כשהוא חשב שהשאיר את פרק המאבקים המשפטיים מאחוריו היא הגישה לבית המשפט לענייני משפחה תביעת הגירה ודרשה להגר עם הילד לאנגליה. כשהוא הבין שהוא עומד להתחיל מחדש את המאבק הוא כמעט נשבר.
הפעם כבר ידעתי מה מחכה לי, וכמעט ויתרתי ואמרתי לה יאללה סעי, הוא תיאר. אבל הוא לא עשוי מחומרים שבירים וידע שאין סיכוי שיוותר על בנו ולכן שינס מותניים ויצא למלחמה חדשה.
גם המלחמה הזו הגיעה עד בית המשפט העליון – בעוד בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעת ההגירה שלה על רקע החטיפה הקודמת, בית המשפט המחוזי החליט להתעלם מהחטיפה ולהאמין להסדר שהציעה. היא טענה ליכולת כלכלית גבוהה והציעה להטיס את הילד לכאן פעם בחודש ולרכוש עבורו 10 כרטיסי טיסה לאנגליה כדי שיבקר את בנו, וסיפרה שמשפחתה העשירה תוכל לעזור לה במימון ושממתינה לה משרה בכירה בשוק ההון בלונדון. למרות שהוא זעק שאסור להאמין לה ושהיא תנתק אותו מבנו, המחוזי קיבל את הצעתה ואישר לה להגר בכפוף לתוכנית שמירת קשר רחבה. ערעור לעליון נדחה והוא הבין שזהו – הבן שלו עובר לחיות בלונדון.
לא עברו 24 שעות והיא עלתה עם הילד על המטוס ונעלמה ללונדון. 4 חודשים היא לא הביאה את הילד לכאן, בניגוד מוחלט להצהרותיה ולפסק הדין שאישר לה את ההגירה, טענה ששברה את הרגל. שוב הוא פנה לבית המשפט צירף צילומים שלה חוגגת בלונדון והפעם היא חוייבה בתשלום 10,000 ₪ על כל הפרה של תוכנית ההגירה. זה כבר יישר אותה והיא התחילה לשלוח את הילד לכאן מדי חודש.
אז למדתי מהן פרופורציות הוא אמר – אם קודם התלוננתי על המרחק בין תל אביב לכרמיאל, עכשיו אני נאלץ להתמודד עם המרחק בין תל אביב ללונדון. מאז אני לא מתלונן על כלום ומעריך את מה שיש.
3. פרופורציות בחיים (2)
בעוד הגיבור הזה יוצא, נכנס לקוח אחר. הם היו יכולים להיות חברים טובים אם היו מכירים, אבל הם רק חלפו אחד על פני השני בדרך אלי למשרד. השני בתחילת דרכו, עדיין לא למוד סבל, לא מבין מה יכול לקרות.
הוא נשוי לאוסטרלית יפיפיה שהתאהבה בו בגסט האוס שכוח אל בנפאל ומאז לא נפרדו לדקה. הם חיו קצת שם ועברו לכאן עם שתי בנותיהן הקטנות. החיים בארץ לא האירו לה פנים, היא לא הצליחה להבין את דקויות השפה, לא יכלה לסבול את המנטליות וגם משפחתו החמה והעוטפת לא היתה כוס התה שלה כהגדרתה. הקשיים האלו כרסמו בנישואיהם עד שהיה ברור לשניהם שזהו, זה נגמר.
היא הודיעה שרוצה לחזור לאוסטרליה עם הבנות, שאין לה מה לחפש פה ושאין לה כסף להמשיך לחיות כאן. מצד שני הבינה את משמעות המעבר עבורו וגילתה נכונות להישאר כאן אם ישאיר לה את הדירה, את האוטו, את מרבית הסכום שבחשבון הבנק שלהם וישלם לה מזונות נדיבים שיאפשרו לה חיים נוחים. הוא חשב שהיא יצאה מדעתה ולא היה מוכן לשמוע על הסכם כזה.
כשהוא הגיע לפגישת אסטרטגיה לגבי התיק שלו סיפרתי לו על הגיבור מהסיפור הקודם. עלויות הייצוג המשפטי בארץ ובחו״ל היו גבוהות מכל הרכוש שחולק, ועוד לא דיברנו על הסבל, ועל הפרופורציות, ולא שקלנו מה המשמעות של חצי דירה ומזונות נדיבים אל מול האפשרות שהבנות שלו יחיו באוסטרליה…ראיתי איך נופל לו שק של אסימונים. הוא ביקש לפגוש את גיבורנו והם ישבו במשך שעתיים ודיברו.
השבוע נחתם הסכם שריפד אותה כלכלית והשאיר אותה בארץ עם הבנות. בינתיים לפחות.
שנה טובה חברים – שלא נתלונן השנה על כלום, שנזכור שתמיד יכול להיות יותר גרוע והכי חשוב שניקח הכל בפרופורציות.
