1. דילמת האסיר
מה קרה? שאלתי כשראיתי אותה אצלי במשרד. בפייסבוק נראה שהכל מצוין. ״לא הכל״ חייכה חיוך מריר והתיישבה באנחה בכסאה. נראה לי שאני צריכה להתגרש.
כשביקשתי פרטים היא סיפרה על חיים נורמטיביים, אולי נורמטיביים מדי…שניהם עובדים בתחום הביטוח, גרים בפאתי גוש דן, גידלו 3 בנות מוצלחות, ההורים משני הצדדים עזרו לסלק את המשכנתא ולפני כמה שנים הם עברו לדירה גדולה יותר, מיני פנטהאוז. פעם בשבועיים בערך הם עושים סקס, פעם בחודש יוצאים עם חברים ופעמיים בשנה טסים לחו״ל – פעם אחת עם הבנות ועוד סופשבוע זוגי באירופה, בדרך כלל ביום הנישואין.
האהבה נגמרה לי היא אמרה בקול נמוך. לא נשאר כלום ביננו, חוץ מהבנות שכבר לא צריכות אותנו, והשגרה, השגרה שמחזיקה את קליפת הנישואין מכוח האינרציה. סיפרה ששגרת הנישואין משעממת אותה עד מוות, ושמאסה בנורמטיביות של נישואיה וכמהה לאהבה מסעירה. הוא בחור טוב, אוהב אותי – לדעתי כמו אח, לא רוצה להפרד, אבל מבין שנגמר לי ואמר שיקבל כל החלטה שלי.
אני מכירה הרבה מאוד נשים שהתגרשו והיו מתחלפות בשמחה עם השגרה שלך, ואת מוכנה לוותר עליה? הקשיתי. עוד כמה חפירות והסתבר שלפני שנתיים חוותה התאהבות אינטרנטית אפלטונית לחלוטין – אך משמעותית – שהסעירה את נשמתה וגרמה לה להפליג בחלומותיה למחוזות רחוקים.
הבנתי. היא טעמה מפרי עץ הדעת. אחרי שנים ארוכות של שממה רגשית היא חוותה התאהבות מסעירה, ועכשיו היא רוצה עוד מההרגשה הממכרת הזו ומתקשה לקבל את שגרת חייה.
מצד שני – היא בדילמה – לא בטוחה שתמצא אהבה
מסעירה כמו שהיא רוצה, ולא בטוחה שהיא מעדיפה להשאר לבד על פני חיי המשפחה המשעממים.
מיפינו את האפשרויות :
אם היה לה רע מאוד – היא היתה מתגרשת בטוח
אם הוא היה יוזם – היתה מתגרשת ולא עומדת בדרכו
אם היתה יודעת שתמצא אהבה מסעירה – היתה מתגרשת
אם היתה יודעת שהיא תישאר לבד – אולי לא היתה מתגרשת ואולי עדיף לבד, לא יודעת.
כל הדרכים מובילות לגירושין חוץ מהפחד מבדידות. אז מה יותר חזק השאיפה לאושר או הפחד מבדידות ?
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
2. איש גדול קטן
שניהם רופאים בסוף שנות הארבעים לחייהם, הם הכירו במהלך לימודי הרפואה באיטליה, התאהבו ומאז הם ביחד. כשסיימו את לימודי הרפואה – היא בהצטיינות והוא בהצלחה – הם שבו לארץ.
ארבעה ילדים נולדו להם מאז שנישאו, ומטבע הדברים היא בחרה קריירה מתאימה לאם, ועבדה כרופאת ילדים במשרה חלקית בקופת חולים, מקדישה עיתותיה לגידול הילדים, ורואה בכך את שליחות חייה.
הוא לעומתה עשה חיל וניתח הן בבית חולים והן באופן פרטי, צובר שם ומוניטין ולא מעט כסף. למעשה היום אחרי 20 שנות נישואין הכנסתו עולה על שלה פי כמה וכמה.
בניגוד לאשה מהסיפור הקודם, היא הגיעה נחושה להתגרש. היה לה רע. מאוד רע. סיפרה שהוא עסוק בלהפגין שליטה ובלהקטין אותה, מול הילדים אבל לא רק מולם, עושה כל מה שהוא יכול כדי להנמיך את רוחה ולהפחית את תחושת הערך העצמית שלה.
לא הצלחתי להבין למה. למרות הצטיינותה בלימודים היא ויתרה ממילא על התפתחות הקריירה שלה ואיפשרה לו מרחב פעולה לא מוגבל, מגבה אותו ודואגת לטפח משפחה שהיתה מקור גאוותו, ותמונותיה הפוטוגניות הוצגו לראווה על שולחנו.
ואז היא סיפרה שלמרות הצלחתו הוא סבל תמיד מערך עצמי נמוך. היה לו קשה כבר בלימודים שציוניה גבוהים משלו. עם השנים הוא הוסיף למשקלו 30 קילו שאמנם התפרסו על קומתו הגבוהה אך שיוו לו מראה גמלוני ולא מחמיא. גם התקרחותו בטרם עת לא הוסיפה לביטחונו העצמי. היא לעומתו היתה יפיפיה טבעית, תמירה, רזה, ועם עור פנים מושלם ללא טיפת איפור. ניכר עליה שהיא לא מתאמצת להיות יפה ולא לגמרי מודעת ליופייה, במיוחד כשהוא היה עסוק כל כך בהקטנתה והשפלתה.
עוד הסתבר שהוא לא אהב את רמת השתכרותה וסבר שהיא עצלה ולא שאפתנית, אך כשרצתה לצאת להשתלמויות הערים קשיים ודרש שתדאג לסידור לילדים כי הוא לא מתכוון לשנות את משמרותיו, וממילא לא יצא מזה כלום, רמז ברוע, והיא שתקה וויתרה.
כשהיא באה אלי היא היתה נחושה לפתוח בהליך עוד לפני שהודיעה לו בכלל שהיא מתכוונת להתגרש ממנו. לאחר שאמרה שאין לו שמץ של מושג על תוכניותיה ושהיא מתנהגת רגיל לחלוטין בבית, כלומר בכניעות הנדרשת ממנה, שאלתי אם לא כדאי לשוחח עימו קודם על רצונה להתגרש.
״הוא התעלל בי רגשית במשך 20 שנה, הקטין אותי כדי להאדיר את עצמו, לא יכול היה למצוא בתוכו טיפת גדלות נפש כדי לפרגן לי, מגיע לו לקבל את זה כמו פטיש 5 קילו על הראש״, כך החליטה להפיק את גירושיה.
כשחיים השליח הביא לו את המעטפה הוא סרב תחילה לקבלה והיה בטוח שמדובר בטעות. כשהיא הגיעה הביתה הוא לא אמר לה מילה למרות שנראה כמי שעולמו חרב עליו, הוא הביט בה בעיניים אדומות ואמר משפט אחד – מי יקח אותך? היא חייכה חיוך קטן ושתקה.
מוסר השכל :
זה אמנם נדיר, אבל אם תתאמצו להקטין את האדם שחולק עמכם את חייכם, כדי שישאר עמכם ולא ימצא משהו טוב יותר, או כדי שתרגישו טוב יותר עם עצמכם, או בגלל אישיות פתולוגית מסוג כלשהו – דעו לכם שזה יכול להיגמר בבום, בלי התראה מוקדמת. ואם התריאו בפניכם בעבר, מומלץ להקשיב ולא להתעלם.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
3. נשק ההתעלמות
בימים אלו נשים רבות מקבלות מכתבים מעורכי דין המזמינים אותן לנהל מו״מ בענין גובה המזונות שנקבעו ביניהם בהסכם בעבר. למכתבים אלו מצורפת בדרך כלל בקשה לישוב סכסוך והזמנה לפגישת מהו״ת.
זה לא שעורכי דין נחמדים כל כך ומזמינים למשא ומתן לפני שהם פותחים במלחמה, זה פשוט החוק שמחייב לנסות לדבר במשך חודשיים לפני שנותנים למישהו אחר לנהל לך את החיים ולקבוע איך הם יראו – כלומר לעורכי דין ושופטים.
אני יודעת שמכתב כזה מערער אותך לגמרי והדבר האחרון שאת מוכנה לשמוע עליו הוא שמישהו יפגע בסכום המזונות שאת מקבלת בשנים האחרונות. אבל המצב המשפטי השתנה והיום יש סיכוי שיבדקו מחדש את גובה המזונות. לא בטוח שיפחיתו אבל גם לא בטוח שלא. הסיכון קיים.
התגובה הראשונית שלך היא להתעלם : לא קיבלת את המכתב. הארוע הזה לא התרחש. ואם תתעלמי מספיק חזק הוא בטח יבין שאת לא מסכימה להפחית את המזונות – ויעלם.
אז זהו שלא.
דעי לך שככל שתתעלמי חזק יותר (יש מי שמכנה זאת פאסיב – אגרסיב), כך הוא יבין שאין עם מי לדבר ויזדרז להגיש תביעה. ויום אחד חיים השליח יגיע אליך עם מעטפה ובתוכה תהיה מונחת תביעה. את תהיי חייבת לשכור שירותי עו״ד, וזה יעלה לך. ואז תעשי את החישוב כמה חודשי מזונות שילמת זה עתה כשכר טרחה, ותביני שאולי היה כדאי לדבר קודם לכן.
אז חיסכי לעצמך את המהומה והעלויות ונהלי משא ומתן קודם לכן. לשניכם יש אינטרס לפתור את העניין בטוב במקום להתנהל בבתי משפט והתעלמות לא תפתור כלום.
ועוד דבר – הדרך הכי קלה להתמודד עם בעיה שניצבת בפניכם היא להתעלם ממנה. לא לחזור לשיחת
טלפון או הודעה מעיקה, לא ללכת לרופא לבדוק דברים שאתם יודעים שחייבים לבדוק, לא להתייחס למצוקה זוגית או להצעה לפנות לטיפול, לא להתייחס למצוקת הנער המתבגר שמסתגר בחדרו, לזרוק לפח דרישת תשלום קנס, אתם יודעים למה אני מתכוונת. אלא שהבעיה לא תעלם אלא מן הסתם תחמיר. סגלו לעצמכם הרגל לא להתעלם מבעיות אלא לטפל בהן, הן לא תפתרנה מעצמן ולא תעלמנה אם תתעלמו.
