1. סיפורה של תמונה
אחרי 17 שנות נישואין אפשר לומר עליהם שהם מנהלים מפעל, בקפדנות גרמנית, בשותפות גורל של מי שרואים בשלושת ילדיהם נכס יקר ומניב ובידיעה המוחלטת שהם בחיים לא יפרקו את התא המשפחתי הזה, כדי לא לפגוע בילדים. לכאורה.
אלא שיש תפנית בעלילה.
הוא גיבה את הטלפון הנייד על המחשב הביתי ובמקרה היא חיטטה. בין אלפי התמונות שעברו מהנייד למחשב צדה את עיניה תמונה של גוף מוכר בתנוחה שאינה משתמעת לשני פנים. היא לא ממש הופתעה כך הודתה בפני, כי כבר 4 שנים שהוא לא נוגע בה ושהיא עושה את עצמה שזה לא מפריע לה ושהכל נורמלי. עוד הסתבר שאת התמונה היא מצאה כבר לפני חצי שנה ולא סיפרה עליה לאף אחד, רק שמרה אותה ומדי פעם הציצה בה בהחבא.
אז למה באת עכשיו ?שאלתי.
היה זה בעלה שהתחיל לבטא חוסר שביעות רצון מחיי הנישואין וימים ספורים קודם לפגישה יזם בכוח מריבה במהלכה הטיח בה שאולי כדאי להתגרש.
היא כבר היתה אצל עורכת דין שייעצה לה להזדרז ולהגיש בקשה ליישוב סכסוך בבית המשפט לענייני משפחה כדי שהוא לא יקדים ויפנה לבית הדין הרבני. היא לא היתה בטוחה שזה המעשה הנכון ובאה להתייעץ.
כששאלתי למה המתינה חצי שנה עם התמונה התמלאו עיניה דמעות והיא הסבירה שהיא אוהבת אותו, שהוא חלק ממנה ושהיא מלאת אימה מרעיון הגירושין למרות שהיא מבינה שלא נשאר הרבה מהנישואין האלו.
משפטית, כך הסברתי לה, מירוץ הסמכויות אינו מהווה איום עבורה כי התוצאה במקרה שלה תהיה אותה תוצאה עם נטיה לתוצאה טובה יותר דווקא בבית הדין הרבני. עוד נראה היה שהיא לא בשלה לגירושין ובטח לא ליזום גירושין בעצמה, ושלחתי אותה לטיפול שיעזור לה להבין למה היא מוכנה להסתפק ביחסים כל כך חלקיים ואיך להתמודד עם הפחד מהשינוי הצפוי. המשך יבוא.
מוסר השכל :
לא להאמין לכל הפחדה בעניין מירוץ הסמכויות, כל מקרה לגופו ובאמת שלעיתים קרובות עדיף דווקא לאשה להגיע לבית הדין הרבני.
אם אתם נמצאים במערכת יחסים שמשהו בה מקולקל אבל מתים מפחד משינוי – לכו לטיפול שיעזור לכם – או לתקן את המקולקל או לאהוב את עצמכם מספיק כדי שלא תסתפקו במערכת מקולקלת.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
2. סיפורה של בגידה
אחרי 13 שנות נישואין היא רצתה ריגוש. לא שהיה לה רע בנישואין והיא אהבה גם את בעלה, גם את שני הבנים וגם את המשפחה הפוטוגנית שלהם, אבל שעמם לה. לא שיעמום מורגש, אלא שיעמום זוחל שלומדים לחיות איתו כמו עם פקקי התנועה שזחלו כל בוקר בדרכה מרעננה לתל אביב.
במסיבת חנוכה הכיתתית היא שמה לב למבטים שנעץ בה אחד האבות. מבטים נוקבים כאלו שגרמו לה להתרגשויות בשיפולי בטנה עד שחיכתה להיתקל בו שוב ליד בית הספר. בטיול השנתי הם מצאו עצמם יחד כהורים מלווים, ואחריו אי אפשר היה לעצור את האש וההתרגשות האסורה, והנה יצא אל הדרך רומן אסור.
בעלה שהיה חד אבחנה ראה את הניצוץ בעיניים, ניצוץ שהכיר מתקופות אחרות, רוויות התרגשות של התחלות חדשות ותוך 24 שעות גילה הכל.
הדרמה הגדולה נרגעה די מהר בעיקר בגלל שהיא לא ידעה את נפשה מצער וחרטה והיתה כנה מספיק כדי להודות ולבקש מחילה. הוא סלח לה אבל דרש הסכם ממון, כזה שיבטיח את הממון הפרטי שלו שהוזרם בלי חשבון לתוך הרכוש המשותף.
השבוע הם היו אצלי כדי לחתום על ההסכם, הם ישבו קצת מרוחקים ודיברנו על המשבר ועל התיקון שעשו. לה ראיתי עצבות בעיניים ולו ראיתי בעיקר תסכול.
״זו לא הבגידה שהפריעה לי״ הוא אמר, ״זה השקר והסוד. אם היתה אומרת לי שבא לה להתנסות עם מישהו אחר, לא היתה לי בעיה, חבל שהיא הסתירה…״ והיא ישבה ושתקה ורק הנהנה בראשה מדי פעם. איפה חותמים ? שאלה.
מוסר השכל
אמרתי כבר לפני שנים ש – 90% מהגברים סולחים על בגידה. סולחים במובן זה שלא רואים בבגידה עילה לפרק את המשפחה. ובצדק.
אבל כדי להתגבר באמת על המשבר ולהציל את הנישואין דרושה סליחה אמיתית, מהלב, יכולת לקחת אחריות על המשבר, ויכולת לשחרר ולהמשיך הלאה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
3. האובססיבית
לפני 5 שנים היא פוטרה מהעבודה ומאז לא חזרה לעבוד, בילתה את זמנה עם שתי הבנות, עם חברות בבתי קפה ובהתנדבות בויצו אחת לשבוע. עד כאן הכל היה בסדר הוא סיפר, אבל אז היא פיתחה אובססיה חולנית כלפיו.
היא סופרת את כמות התחתונים שהוא זורק לכביסה, את כמות כוסות הקפה שהוא שותה, כמה זמן הוא מתקלח כל פעם, כמה אחוז סוללה נשארה לו בנייד כשהגיע הביתה וכמה זמן לקח לו עד שענה לה לשיחה ממתינה. היא לא יכולה לראות אותו עובד על המחשב בלי לשאול ולבדוק כל כמה דקות מה הוא עושה, למרות שקיבלה את אותה תשובה מספר פעמים, היא בודקת לו באובססיביות את הטלפון הנייד וכשהוא בבית הטלפון שלו רוב הזמן אצלה. בכללי הוא הגדיר אותה כמי שזוחלת לו בנשמה ומשתכשכת בכל תא מתאי מגופו.
כמה פעמים הוא אמר לה שאי אפשר להמשיך ככה ואיים לעזוב את הבית והיא התחננה על נפשה שלא יעזוב אותה, הסבירה כמה היא אוהבת אותו ותלויה בו. כשביקש שתתחיל לעבוד כדי לעסוק בדברים אחרים הבטיחה שתחפש עבודה אבל מיסמסה את העניין נשארה בבית, על טיפול היא לא הסכימה לשמוע וכך היא חיה את חייה דרכו, מבטיחה מדי פעם לנסות להרפות.
לרגע היה נדמה שהיא מצליחה להוריד את מדד האובססיביות, והוא הרגיש לפחות 60% הקלה.
כשהיא נורמלית – היא מדהימה סיפר, והזמין להם זוג כרטיסי טיסה לוויקאנד בניו יורק.
ביום השני היא יצאה להליכה בסנטרל פארק ושכחה בטעות את הטלפון על המיטה במלון. מתוך שינה הוא חש את רטט ההודעות וגישש למצוא את המכשיר שהפריע לו לישון.
את המסך העירה הודעת ווטסאפ ירוקה – יצאת כבר? את לבד? עירני לחלוטין הוא ניסה להכנס לקרוא את ההודעות, וגילה שהיא החליפה סיסמא ושהוא לא מצליח לנחש את הסיסמא החדשה.
כשהיא חזרה הוא המתין לה עם הטלפון ביד ודרש תשובות, אלא שהיא הכחישה הכל וטענה שמדובר בטעות במספר. כשביקש לראות את ההודעות ולקבל את הסיסמא החדשה היא סירבה בכל תוקף טוענת שזו פגיעה בפרטיות שלה (!).
הוא נכנע ומסר לה את הטלפון, והם סיימו את החופשה בניו יורק בקושי מדברים.
בשבוע שחזרו היא כנראה חששה שיעזוב ומהלחץ היא חזרה לזחול לו בנשמה ולהיכנס לו מתחת לעור באובססיביות המייחדת אותה. הוא לא אמר מילה.
השבוע היא קיבלה ממני את מסמכי הגירושין.
מוסר השכל
כשאתם בתוך מערכת חולה ואין הסכמה לטיפול – צפו להתפתחויות לא צפויות, או תעזבו קודם.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ובונוס לסיום
״לפעמים עלייך להילחם יותר מפעם אחת כדי לנצח בקרב״ מרגרט תאצ׳ר (ראשת ממשלה), בהצלחה בדיון ב – ❤️
זה היה הציטוט שנכתב בכתב יד ילדותי על כרטיס ברכה שקיבלתי מילדה מעוררת השראה, לפני דיון שחתם את שנת המשפט הזו.
וככה בלי להתכוון היא סיכמה ומיצתה במשפט אחד את שנת המשפט כולה שהשבוע באה לסיומה .
תודה לירי, את מדהימה.
