1. זכות הבחירה
3 ילדים היו להם כשהוא הכיר מישהי אחרת והחליט לעזוב. משהו בסיפור שהיא סיפרה לי לא נראה לי סביר, אבל לא העליתי על דעתי מה עומד להגיע.
רכוש משותף לא היה להם, והמחלוקת נעה סביב המזונות והסדרי השהיה עם שלושת הקטנטנים. הוא היה שכיר, איש כפיים במפעל שחוץ ממשכורתו עשה מדי פעם עבודות פרטיות והיא היתה מורה.
היא תפסה אותו בוגד והוא מיהר לעזוב את הבית ועבר מיד להתגורר עם בת זוגו החדשה, המאהבת כפי שכונתה על ידינו, גרושה ואם לשניים מבוגרת ממנו בחמש שנים.
עם ילדיו הסכים להיפגש אך ורק בגן הציבורי מתחת לבית. הילד הגדול עוד עמד בזה, אבל הילדה היתה בת 4 וכל פעם שהיתה צריכה להתפנות הוא הכריח אותה לעשות את צרכיה בין השיחים, והתינוק בן השנה וחצי נשאר עם חיתול מלוכלך עד שהחזיר אותו. בחום של יולי אוגוסט או בקור של נובמבר הוא סירב לשהות עימם בכל מקום אחר – רק בגן הציבורי.
כשהמחלוקת הגיעה אל בין כותלי בית המשפט, הוא שכר עורך דין שזרם עם תפיסת העולם המעוותת שלו, ואלו היו טיעוניו – אני לא יכול לקחת אותם לביתי כי בת זוגי אינה מסכימה שאביא את ילדי הביתה. אני גם לא יכול לקחת אותם לקניון כי מכרתי את האוטו שלי לבת זוגי והיא אינה מסכימה שאסיע בו את ילדי, כן אני מגיע עם הרכב לגן הציבורי אבל לא יכול להסיע בו את ילדי כי הרכב כבר לא שלי, ולקחת אותם במונית לקניון – אין לי כסף. אלו היו טיעוניו והם נטענו בלהט ובכובד ראש. אמיתי לגמרי.
לצד טיעונים אלו הוא טען שהוא אבא טוב ודואג ושהאמא מסיתה אותם. כן, אותה אמא שאיפשרה לו לראות את הילדים בגן הציבורי כי חשבה שעדיף אבא אורח על פני העדרו המוחלט מחיי הילדים.
השופטת שנדהמה מהטיעון שטען עורך הדין שלו הורתה לו לעמוד וביקשה לשמוע זאת מפיו. אחד לאחד הוא חזר על הטיעון שהוא אבא מדהים ושהחברה לא מסכימה שיביא את ילדיו הביתה והוא צריך גם להתחשב בה, מה לעשות, הרים את שתי ידיו בתחושת גזירת גורל.
תסביר לי איך זה קורה שאלה אותו השופטת – יום אחד קם אדם בבוקר ומחליט שהוא עם ומתחיל ללכת ? כך במילים אלו שנשארו לי חקוקות בזכרון חלחלה בה ההבנה שהוא אכן נטש את הזירה ואין מדובר בטיעון מופרך של האם.
חלפו כמה שנים והשבוע היא חגגה יומולדת לילדה וטקסי סיום לשני הבנים. הוא כמובן לא הגיע והיא שלחה לי מכתב שהיא כתבה לו. לדעתי היא מדהימה, מה אתם אומרים?
״זה כבר החורף הרביעי החדש בחיי, גם השנה לא תגיע לפתע מאחור ותעטוף בשתי זרועות ארוכות את היפה שלנו, גם השנה לא תוריד מגפיים לקטן ותחמם לו את כפות הרגליים כמו שהיית עושה. ארבע שנים מאז שהלכת . אני זוכרת היטב את היום הזה כי זו הפעם הראשונה שהחיים היו מונחים הכי חזק מולי , הכי ברור שאפשר והייתי צריכה לבחור . כן, מאותו יום למדתי ללכת , כי חיים חדשים זאת הליכה חדשה. לא ידעתי שיש בכלל אפשרות כזאת שתעלם, שלא תגיע, שלא תרצה להיות חלק. גם אם בלילות פחות טובים, חלפו בי מחשבות רעות, שאולי פעם ייפרדו דרכינו מעולם לא יכולתי לדמיין שכך ייראו הדברים . שתבגוד בחברות שלנו ותפרק אותה ,והכי לא דמיינתי שמהילדים תיפרד. לא תיקח חלק , תבחר שלא לקיים שום הסדר, שלא תתן להם שום מקום ממשי וריגשי בעולם שלך. זאת הייתה הפעם ראשונה שבבית המשפט ,שמעתי את המשפט ..'אי אפשר לחייב אבא להפגש עם ילדיו' ..גם הוא נשמע כמו אותה שתיקה ודממה. עמדתי שם וחשבתי עליכם. נשמות קטנות שלי. וכל מה שביקשתי מהשם ברגעים האלה זה שיעזור לי שאני זה יהייה מספיק עבורכם. שאצליח לא להחסיר מכם דבר .
כן יש ילדים שאבא שלהם חי , אפילו אם נתהה איזה חיים אלו, אבל הם מעולם לא ביקרו בבית שלו או נסעו ברכב שלו ואין להם את מספר הטלפון שלו, והוא לא יגיע לטקס מצטיינים בביהס גם אם יזמינו אותו ולא יחגוג יום הולדת . .ועוד לא ולא.. הרבה לא. הילדים שלנו מעולם לא שמעו ממני מילה רעה עליך ואפילו שזה מפליא רבים, הם אוהבים אותך בדרכם. על אף האכזבות הבלתי נגמרות שהם חווים. כשאתה מגיע לפגוש אותם בגינה שמתחת לבית ,שמזג האויר מאפשר ובשעות שנוחות לך אני תמיד מאפשרת להם ומעודדת אותם להפגש.. גם אם המחיר של התסכול שיוצא עלי הוא גדול מנשוא לעיתים , גם אם פעמים רבות ביטלת והלכת. הבריאות הנפשית של הילדים שלנו חשובה לי מכל. האמונה שלהם ,השלמות שלהם בנפש.
אני סומכת עליהם ועל החוכמה הפנימית שלהם להבין שבשנים האלה הגנתי בגופי ונפשי על היציבות שלהם והייתי הסלע גם כשכל הגלים רעשו וגם שרבים בסביבתי העבירו עלי ביקורת וחלקו על כך שאני בכלל נותנת להם לפגוש אותך .אני תמיד מאחלת להם שתמצא דרך להיות בחיים שלהם ומסבירה שאתה אבא שלהם ואין ולא יהייה אחר… אנחנו בית שמח שיש בו צחוק ואושר. בית שלם. שמעתי פעם משפט שהולך איתי תמיד , 'אנשים נבדלים אחד מהשני לא באופן בו הם נופלים אלא באופן שבו הם קמים' . אז כן עברו ארבע חורפים, אני מודה בליבי על שהלכת ועל האמת ועל הזכות שניתנה לי בחיי להתחיל חיים חדשים ולבחור בהם בכל יום מחדש.״
מוסר השכל –
לכל אחד מאיתנו יש את הזכות לבחור את רגשותיו, להחליט איך הוא נוהג גם בסיטואציות קשות ומקוממות, והכי חשוב לשים את הילדים בראש סדר העדיפויות. האמא הזו בחרה בילדים ובחיים והיא ללא ספק נמצאת במקום אחר מאותה אמא שהיתה בוחרת במירמור ובהסתת הילדים, גם אם לגמרי יש לה סיבה.
אחת התגובות לסיפור האמא הנוטשת מהשבוע שעבר (ע.ע מיס אמריקה) היתה שמוסר ההשכל הוא שהבורא לא מעמיד במבחן את ההורה שלא יכול לעמוד בו. בלי להכנס לשאלת קיומו של הבורא, נראה לי שזה נכון גם למקרה הזה…
ועוד דבר בטוח – האב הזה יגלה על בשרו – אם עוד לא גילה – שקארמה איז א ביץ.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
2. אדישות יותר גרועה מקנאה
הם נשואים כבר 28 שנים וכבר 15 שנים שהוא מנהל רומנים ארוכים שנמשכים מספר שנים ודקה לפני שהוא עוזב את הבית הוא מסיים אותם ונשאר איתה. היא אשה נפלאה סיפר לי השבוע, יפה מבפנים ומבחוץ, טהורת לב וחכמה.
חסרונה העיקרי מבחינתי, כך הסביר, שיש בה פגם רגשי, אין לה יכולת להעניק חום ואהבה. היא בקושי מתנשקת איתי וסקס לא עשינו כבר כמה שנים.
סיפר שהיא בוחרת להתעלם מענייניו, לא שואלת שאלות, לא מחטטת, לא בודקת וגם כשמעשיו צועקים בגידה, היא בוחרת להסב את מבטה ולא לדעת. סיפר שלפעמים הוא מקווה לשמוע ממנה איזו עקיצת קנאה קטנה, מקווה לזוז בחוסר נוחות בכורסא כשהיא תשאל איפה היה אתמול עד אמצע הלילה, אבל זוכה רק לאדישות מלאה.
בתוך תוכו הוא מבין שהיא לא אוהבת אותו כבר שנים. כלומר אוהבת אותו מאוד. כאילו היה אחיה. האהבה הרומנטית ביניהם נגמרה מזמן והם משמרים את קליפת נישואיהם מתוך פחד גדול משינוי.
הפעם הוא שוקל לעשות את הצעד ולעזוב אבל מת מפחד. מבין שהחיים עוברים, הילדים תכף עוזבים, ומהר מאד הוא ימצא עצמו בן 60, בוגד, פאתטי, מחפש אהבה בדירות מיסתור.
מה דעתכם – הוא צריך לעזוב או שעדיף לשמר את המוכר ?
מוסר השכל
כשחיי הנישואין הופכים לקליפה ריקה שמחזיקה מערכת יחסים מרוקנת מתוכן, האדישות תחליף את האהבה.
אם אתם נמצאים במערכת כזו, ומאוד נוח לכם שלא שואלים שאלות, שלא עושים לכם סצינת קנאה, ושאתם ״עושים מה שאתם רוצים״, אל תשקרו לעצמכם, Love don’t live here anymore…
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
3. שלישיה
באותו יום, שעתיים אחר כך הגיעה אשה בת גילו, שנשואה 32 שנים וגם בעלה בוגד בה כבר שנים. כל פעם היא תופסת אותו ועושה סקנדל מטורף, מאיימת בפרידה והוא מבטיח שלעולם לעולם לא יעשה זאת שוב.
הפעם החליטה להתגרש לאחר שמצאה לו בתיק ויאגרה ועקבה אחריו. גילתה רומן עם שתי יפיפיות בנות 40 במקביל. כן כן מסתבר שבגיל 60 הוא התקשה לספק 3 נשים במקביל ונזקק לעזרים תרופתיים. שלוש נשים כתבתי כי מסתבר שגם חיי המין שלו עם אשתו פעילים לחלוטין. הפערים הכלכליים ביניהם משמעותיים היא מזכירה והוא רופא בכיר, והגירושים ממנו קשים מנשוא עבורה.
למה את לא בוחרת להשאר ולהעלים עין, שאלתי, חושבת על הגבר הבוגד שהיה אצלי שעתיים קודם וסיפר על אשה אדישה. אני אוהבת אותו ולא יכולה להכיל את הבגידות, השקרים והצביעות שלו. זה מכרסם בי, זה הורס לי את הנשמה ואז אני שונאת אותו, ואם אמשיך ככה אהיה חולה.
כשהוגשו לו מסמכי הגירושין, הוא בכה והתחנן ואמר שאוהב אותה ויש לו בעיה בראש וביקש שתסלח שוב.
מה אתם חושבים – סלחה ?
מוסר השכל
אמנם בקנאה יש אלמנט רכושני, אבל אין ספק שאין קנאה בלי רגש. אז אם אחרי שנים ארוכות, עושים לכם סצינות קנאה, סימן שאוהבים אתכם. ואהבה שעדיין קיימת אחרי שלושה עשורים, חבל להרוס עם בגידה, וקארמה איז א ביץ you know…
