הם נישאו צעירים וחיכו כמה שנים עד שהביאו לעולם בזה אחר זה שלושה ילדים. היא הגדירה את עצמה כאימא טוטאלית, משקיענית, אחת שתתן את חייה לילדים.
נפח אימהותה לא הותיר מקום רב לאבהותו בחלל המשפחתי, והוא מצא עצמו נדחק לקרן זוית, לא רלוונטי כהורה.
את הטוטאליות היא למדה מאימה שעד היום מנהלת לה את החיים והיתה עבורה אורים ותומים בכל הנוגע לאימהות. כמובן שאימה היתה גם הדמות היחידה שהיא בטחה בה, היחידה שטיפלה בילדים והיתה עזר כנגדה. אימה היתה זו שעודדה אותה לדחוק את בעלה לקרן זוית, באמצעות הערות חוזרות ונשנות על הדרך בה הוא מחזיק את ילדיו, או רחמנא ליצלן מנסה להחליף להם חיתול, ועד מהרה הוא מודר לחלוטין מכל תפקיד הכרוך בגידול ילדיו. ככה זה נמשך עד שנקעה נפשו מנישואיו שהפכו ממערכת זוגית נעימה לשדה קרב שלו מולה ומול אימה שהגנו על הילדים בחירוף נפש והיו עסוקות בלהדוף כל קירבה שלו אליהם.
כשהוא הגיע לפגישה התברר שחוץ משלושה ילדים הם הצליחו לצבור לא מעט רכוש תודות לחדות שכלו ויושר הליכותיו, ועל אף שסברתי תחילה שעיקר המחלוקת תהא סביב החברות שבבעלותו והערכת שווין, הוא הבהיר שההשג הגדול ביותר עבורו יהיה אם אצליח להחזיר לו את הילדים, כלומר להגיע להסדר שיאפשר לו אבהות משמעותית.
מיד כשהיא הבינה שפניהם לגירושין היא הפכה אותו ל״מסוכן״, וכל יום היתה יצירתית יותר. יום אחד הוא חזר הביתה רעב, אך כשניגש להכין לעצמו ארוחת ערב הופתע לגלות שכל סכיני המטבח נעלמו. חיפוש יסודי העלה שהם נעטפו במגבת והוטמנו באחד הארונות הגבוהים, תוך שאשתו מבהירה לו שהסכינים הוחבאו מפניו בשל מסוכנותו…
בשלב זה הוא קרא את המפה נכון, פנה לחוקר פרטי וקיבל מצלמה קטנה אותה נשא כל הזמן על דש חולצתו.
שעות ספורות לאחר שהוויכוח ביניהם עלה לטונים קצת יותר גבוהים והוא קרא לה שקרנית כשהכחישה לפתע את ענין החבאת הסכינים – הוא קיבל שיחה שמזמינה אותו לחקירה משטרתית. היא הגישה תלונה על ״איומים״, ורצה גם לבית המשפט לענייני משפחה להוציא צו הגנה.
הדיון התקיים השבוע, והשופטת הקציבה לחקירתה 10 שאלות. זה הספיק. לאחר שהוצג לה סרטון הויכוח, והיא נאלצה להודות שהאיום התבטא ב״שקרנית״, ולאחר שתמונת הסכינים המוחבאות הוצגה גם היא והיא נאלצה להודות שאכן החביאה אותן, השופטת הבהירה לה שכדאי לה לחזור מהבקשה מרצונה, אחרת יהיו הוצאות כבדות.
לזה חיכיתי.
עוד לפני שהיא הספיקה לענות הצעתי שהוא יעזוב את הבית מרצונו ובלבד שיקבעו הסדרי שהות עם הילדים כבר עתה. היא התנגדה נחרצות אבל היה ברור שטענות המסוכנות מופרכות, ויצאנו מבית המשפט עם החלטה שמאפשרת לו אבהות משמעותית, ויציאה מבית שהפך זה מכבר לבית משוגעים.
מוסר השכל :
לגברים – אם מתחילים להאשים אותך לקראת הגירושין במסוכנות או שנשמעים איומי משטרה – רצוי לתעד הכל כדי להגן על עצמך מפני תלונת שווא.
לנשים – תלונות שווא במשטרה לא יעזרו בדרך כלל להרחיק את האב מהילדים….להיפך, הם יגרמו לך לנזקים קשים גם אם בהתחלה השוטרים האמינו לך, קארמה איז א ביץ את זוכרת?
~~~~~~~~~~~~~~~~~~
2. פרק ב
הם הכירו לפני 10 שנים, שניהם גרושים והורים לילדים גדולים יחסית. הוא אהב אותה בכל ליבו וידע שהיא תהיה אשתו השניה כבר אחרי שבוע. ההתאהבות המהירה גרמה להם לחשוב שהפעם זה לנצח, והם קפצו לקפריסין להתחתן חודשיים אחרי ההכרות.
קצת אחרי החתונה הסתבר שהיא לא אוהבת את בתו הקטנה. הנערה בת ה – 17 שהיתה קשורה לאביה ושהתה עימו פעם-פעמיים בשבוע ובסופי שבוע, החלה לחוש לא רצויה בבית אביה. האשה החדשה התעלמה ממנה, זרקה הערות עוקצניות ובאופן כללי עשתה כל מה שהיא יכולה כדי להביע את סלידתה. הנערה המקסימה אמרה לאב שהיא רוצה שיהיה מאושר בנישואיו השניים ולכן תפגש עימו מעתה רק מחוץ לבית. הוא רצה שקט בחייו ולכן קיבל והסכים.
כשבנו הבכור הגיע מחו״ל עם אשתו וילדיו לשהות בביתו רחב הידיים בחג פסח אשתקד, לאחר שנתיים שכף רגלו לא דרכה בבית אביו, הוא ביקש ממנה להשתדל מאוד לגרום לו לחוש בנוח. זה החזיק מעמד חצי יום, שלאחריו היא נאטמה, התעלמה, לא יצאה מחדרה וגרמה להם לחוש לא רצויים. למחרת ארז הבן את חפציו ועבר עם משפחתו ללון במלון.
הוא היה מתוסכל מאוד, וכבר אז עברה לו בראש מחשבה ראשונה של גירושין. אלא שהיא הזכירה לו שהאהבה שלהם היא נצחית, שהיא אוהבת אותו כמו שלא אהבה מעולם, ושהיא לא חייבת לאהוב את בני משפחתו. כשהוא המשיך להיות כרוך אחריה למרות הכל, היא היתה משוכנעת שהוא לעולם לא יעזוב אותה.
שנה לאחר מכן כשאביו חלה היא לא הסכימה להתארח אצלו או לארח אותו בביתם, והיא לא היתה שם לצידו בימיו האחרונים של האב, אליו היה קשור מאוד מאז ילדותו.
מצויידת באותו שכנוע פנימי עמוק שהיא כל עולמו, במיוחד כעת כשאביו נפטר והקשר עם ילדיו הצטמצם למינימום עקב יחסה אליהם – היא הרשתה לעצמה לא להגיע לשבעה. בכלל. ״אפילו לא לביקור קצר״ שאלתי ? אז זהו שלא. הסבירה שאינה סובלת את אחותו ו״לא רוצה לראות את הפרצוף שלה״.
לתדהמתה הוא לא חזר הביתה מהשבעה. המשיך להתגורר בדירת אביו, והודיע לה שרוצה להתגרש. בשלב זה היא עשתה כל שביכולתה כדי לגרום לו לחזור, כולל תחנונים, שליחת שליחים, טלפונים לילדיו (!), והגשת תביעת שלום בית.
לא חזר.
מוסר השכל :
לאהוב מישהו משמעותו לאהוב גם את בני משפחתו, ואם לא לאהוב – לכבד, ולעולם לעולם לא לנסות להפריד בינו לבין משפחתו, כי בסוף כידוע – הכל יתהפך עליכם, והקארמה, אתם כבר יודעים…
(סרטון על פרק ב בשבוע הבא)
~~~~~~~~~~~~~~~~~~
3. הירושה
עוד כשרונה היתה ילדה היא היתה הנכדה המועדפת והכי אהובה על סבתה. כשבגרה סבתה מימנה את לימודי האומנות שלמדה בניו יורק, שכרה עבורה דירה בניו יורק ודאגה לקצבה חודשית מכובדת שאיפשרה לה למצות את התקופה הניו יורקית עד תום.
בניו יורק רונה הכירה את אמיר, בחור גבוה ונאה שניצל את שריריו המפותחים כדי לעבוד בחברת הובלות ושאף לחיות את החלום האמריקאי ובגדול.
כשרונה סיימה ללמוד היה ברור שהיא חוזרת הביתה, לחיפה. הסבתא המדהימה שלה העמידה לרשותה דירה חדשה עם נוף לים שרכשה לפני כמה שנים כנכס להשקעה והיה ברור שבסתר ליבה ייעדה אותה לנכדה האהובה. אחרי חודשיים בלעדיה אמיר רכש כרטיס טיסה, נחת בארץ והתייצב עם מזוודותיו על מפתן דלתה בבוקרו של יום חורפי, מבטיח שהפעם זה לנצח ולעולם לא יתן לה לעזוב אותו שוב.
שנה לאחר מכן הם נישאו ועד מהרה הביאו לעולם תינוקת. היה צורך להתאים את דירת הרווקים למצב המשפחתי החדש והם עשו שימוש בכספים שאמיר חסך עוד בתקופה הניו יורקית כדי לשפץ את הדירה מהמסד עד הטפחות ולהפוך אותה לדירת חלומות. העובדה שהדירה עדיין שייכת לסבתא לא הפריעה לאיש מהם, כי היה ברור שיום אחד הדירה הזו תהיה שלה.
ואכן השנים עברו, הסבתא הלכה לעולמה והורישה לה בצוואתה גם את הדירה וגם סכומי כסף נכבדים. צוואת הסבתא, שנפתחה רק לאחר פטירתה, השאירה הוראות מדוייקות בקשר לעזבונה שכללו הפקדת הכספים בחשבון נפרד והחתמת אמיר על הסכם ממון כתנאי לקבלת הדירה בירושה.
אמיר הופתע מאוד מהצוואה שכן בחייה הסבתא החכמה לא התערבה ולא דרשה מהם דבר ובעיקר העניקה לנכדתה אהבה רבה שהלכה והתעצמה כשהנינה נולדה. הוא הסכים לחתום על הסכם ממון אך העלה תנאי – לקבל בחזרה את הכספים שחסך בניו יורק והשקיע בדירה.
רונה, שגודלה כאמור כנסיכה מפונקת, נעלבה מאוד מהדרישה ועד מהרה החלו יחסיהם להתדרדר, עד כדי כך שהוא הודיע לה שבמקום לחתום על הסכם ממון הוא יחתום עימה על הסכם גירושין, בתנאים שלו.
כשרונה הגיעה אלי דומעת המלצתי לה לנסות להחזיר את הגלגל לאחור. להחזיר לו את כספי השיפוץ למרות שעברו כבר שנים, ולחתום איתו על הסכם ממון. רונה הופתעה מאוד וסירבה לקבל את ההמלצה. ״שקל אני לא אתן לו״ היא אמרה והלכה.
השבוע היא התקשרה לומר שקיבלה מעטפה עם תביעה לפסק דין הצהרתי לגבי הדירה.
