כשהוריה של יוליה התגרשו היא היתה בת שנתיים, שניהם עולים מחבר העמים שקשיי הקליטה בארץ וחוסר התאמה אישיותית הרסו כל סיכוי לנישואיהם. כשהם התגרשו האם לקחה את יוליה ועברה להתגורר בדרום הארץ, מרחק 3.5 שעות נסיעה מאביה, ובכך למעשה הפכה אותו לכמעט לא רלוונטי.
הגירושין לא היטיבו עם האם והיא התמכרה לאלכוהול והתקשתה לתפקד כאמא. יוליה המתוקה הוזנחה, נמצאה מספר פעמים מסתובבת ברחובות כששערה הבלונדיני סתור ובגדיה מלוכלכים, עד שרשויות הרווחה הודיעו לאם שיוליה צריכה לעבור לפנימיה. את האב לא ממש שאלו והוא קיבל על כך הודעה.
בינתיים בצפון הארץ האב נאבק כדי לשקם את חייו, מצא עבודה קבועה, והקים משפחה חדשה. עם יוליה שכבר מלאו לה 8 שנים, הוא שמר על קשר טלפוני וביקר אותה בפנימיה אחת לחודש. בחופשת הקיץ היא הפסיקה לענות לטלפונים והוא היה משוכנע שהיא אצל אימה, שכרגיל אינה מאפשרת לה לשוחח איתו.
כשחלף זמן התקשר האב למדריכה בפנימיה שסיפרה לו שהסבתא לקחה את יוליה לרוסיה והודיעה שאינה חוזרת. אם לא הייתי שומעת את הקלטת השיחה במו אוזני לא הייתי מאמינה שמדריכה בפנימיה של משרד החינוך ורשויות הרווחה מדווחת לאב באדישות על חטיפת בתו לרוסיה…למשטרה או לרשויות הרווחה היא אולי דיווחה ואולי לא, אבל כשהתחילה שנת הלימודים ויוליה לא ישבה בכיתה, נראה היה שמישהו שם חשב שיוליה היא ילדה של אף אחד, שלא יחפשו אותה, שיהיה בסדר.
בשלב זה פנינו לבית המשפט אשר הוציא צו עיכוב יציאה נגד האמא והסבתא והכריז על יוליה כקטינה חטופה לפי אמנת האג. אלא שהסבתא כבר היתה ברוסיה והקטינה ששמרה עם אביה קשר בווטסאפ סיפרה לו שהיא עם בן דודה בן ה 16 בכפר נידח ליד מוסקבה. המשטרה שנשלחה למצוא את האם נתקלה בחומת אדישות וחוסר שיתוף פעולה, ולא עשתה דבר.
חלפו 4 חודשים במהלכם ניסה האב לפעול להשיב את יוליה ארצה, בלי שהמדינה התאמצה לעזור לו, בכל זאת ילדה ישראלית בת 8 שנחטפה לרוסיה לא מצדיקה מימון עו״ד ברוסיה כדי להפעיל את אמנת האג…
בשבוע שעבר ניסתה הסבתא לבטל את צו עיכוב היציאה מהארץ שהוצאנו נגדה וכך התברר לנו שהסבתא הגיעה לארץ לקבל טיפול רפואי ואינה יכולה לשוב אל הקטינה. האב שהבין שעזרה מהמדינה הוא כבר לא יקבל, החליט לצאת למבצע להחזרת יוליה לארץ. הוא הזמין כרטיס טיסה לרוסיה, נסע לכפר הקטן ולאחר יום שלם שעמד ליד הדלת ודפק כשהוא מבין לפי נביחות הכלב שיש מישהו בפנים, יצא בן הדוד ממחבואו מתחת למיטה, פתח את הדלת ויוליה זינקה לזרועות אביה. התברר שיוליה הושארה במשך חודשיים לבדה עם בן דודה בן ה 16 בדירה קטנה, ובהשגחה רופפת של קרובי משפחה של הסבתא שנשמו לרווחה כשמישהו הגיע לקחת אותה.
על המסע שלו חזרה לארץ עם יוליה החטופה אפשר לכתוב סיפור נפרד, אבל השבוע הוא נחת איתה בארץ ומאז היא נאחזת בו ומסרבת להיפרד. השבוע גם הגשנו מטעמו תביעת משמורת ובקשה למשמורת זמנית על יוליה.
המשך יבוא.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
2. יעקב וכוכבה
כשיעקב נישא לכוכבה הוא היה איש עסקים בן 38 שצבר לא מעט רכוש והתגורר בטקסס. היה ברור לשניהם שהסכם ממון הוא תנאי לנישואין האלו, וכוכבה שנהגה לומר לו שהיא אוהבת אותו לא בגלל כספו חתמה בשמחה ביודעה שתדע לדאוג לעצמה אחרי החתונה.
עשרות דירות היו לו ליעקב, והיא הרגישה שמגיע לה. שלושה בנים היא ילדה לו, ולכל לידה ביקשה – וקיבלה – דירה במתנה. יעקב שאהב את החיים ונהנה מהם עד מאוד, חי אותם בעוצמה וברוחב לב, ולבריאותו לא ממש דאג, הוא היה צעיר יחסית ועשיר, ולא העלה על דעתו שמשהו יכול לקרות לו.
בגיל 49 הכריע עודף משקלו את ליבו, ומזכירתו מצאה אותו מוטל במשרדו ללא רוח חיים, בבוקרו של יום טקסני שמשי. הוא הותיר אחריו בטקסס אשה ושלושה בנים ובארץ אח וזוג הורים.
כבר בלוויה החלה כוכבה לדבר על דירת ההורים. התברר שיעקב רכש דירה להוריו עוד לפני שהכיר את כוכבה, והיא סברה שהדירה שייכת לעזבונו וביקשה מהוריו להעבירה לידיה.
ההורים ההמומים והאבלים, שיעקב היה בבת עיניהם וגאוותם הגדולה התקשו להתמודד עם שיחות מסוג זה באבלם הגדול, והבטיחו לכוכבה שבבוא היום נכדיהם – ילדיה – יקבלו הכל.
אלא שכוכבה שדאגה להוציא בטקסס צו ירושה לפיו היא היורשת היחידה, רצתה את הדירה לעצמה ולא היססה. מטקסס היא דאגה להגיש כאן תביעה נגד ההורים השכולים והקשישים, מבקשת להכיר בדירה כחלק מעזבונו של יעקב ולהעבירה לידיה. נשמע נורא? חכו.
אביו של יעקב, ניצול שואה בן 83, שכף רגלו מעולם לא דרכה לא במשרד עו״ד ולא בבית המשפט, הרגיש שזה יותר מדי עבורו. אשתו הקשישה מצאה אותו ללא רוח חיים ולידו מכתב שמסביר שהתביעה הגדישה את כוס סבלו.
ביקשנו לעכב את ההליך המשפטי או לפחות לקבל ארכה להגשת כתב הגנה. כוכבה סירבה ועמדה על ניהול ההליך ללא כל דיחוי. בית המשפט נתן אורכה אך הורה בסופו של דבר להגיש כתב הגנה.
השבוע הגענו עם האלמנה השכולה בת ה 82 לדיון. כוכבה הגיעה מטקסס אטומת לב וחדורת רוח קרב, וסירבה לכל פשרה. אני לא זוכרת מתי הרגשתי כל כך צודקת משפטית ומוסרית, ומתי נאלצתי לטעון בתיק שנשפך בו דם, אבל שעה וחצי אחר כך התביעה נמחקה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
3. סטלה
הוא היה בעל מושלם ואבא מושלם, איש משפחה למופת שעבד קשה כל חייו וצבר הרבה מאוד כסף ורכוש. שלושת בניו שעבדו עימו במפעל זכו לקבל ממנו דירות וכספים וגם אשתו פונקה בבגדים, בתכשיטים, בנסיעות לחו״ל ובמסעדות גורמה.
כזה היה האיש נהנתן, רחב לב, ואוהב את החיים. רק חסרון אחד היה לו, חולשתו לנשים. אשתו, שאהבה אותו לאחר 50 שנות נישואין כמו ביום הראשון, לא יכלה לשאת את חולשתו זו ושמרה על צעדיו מקרוב מקפידה לחטט בטלפון שלו ולערוך לו סצינות קנאה כל פעם שחשדה בבגידה.
בגיל 70 הוא החליט להתגרש. היא היתה שבורה אבל כל כך אהבה אותו שהבינה שהוא צריך ללכת, ובאצילות נפש היא שלחה אותו לנהל עימי מו״מ. כשישבנו בחדרי ניסיתי לשכנע אותו להישאר. לא לפרק את המשפחה היפה ולא לשבור את ליבה של אשתו האוהבת. ״אני מרגיש שלא נשאר לי הרבה זמן״ אמר לי בגילוי לב מצמרר, ״אני רוצה לחיות את מה שנשאר לי בחופשיות. את אשתי והילדים אני אוהב ותמיד אוהב ואני משאיר לה הכל״. וכך נערך הסכם הפירוד ביניהם שהשאיר אותה עם מרבית הרכוש ואותו עם המפעל. להתגרש אף אחד מהם לא העלה על דעתו, וצוואות הדדיות הם ערכו כבר מזמן דואגים להשאיר הכל אחד לשני ואחר כך לילדים ולנכדים.
בדיוק שנה אחרי הפרידה, הוא נשלח לבדיקת מאמץ, לקה בליבו והלך לעולמו באמבולנס שהוזעק למכון הבדיקות והגיע כעבור 45 דקות. על אף הפרידה שמעולם לא קטעה את אהבתה אליו, היא לא ידעה את נפשה מצער, ונאלצה להתמודד עם ניהול המפעל שהותיר אחריו ודאגה לעובדים הרבים שפרנסו במשך עשרות שנים.
לא חלפו חודשיים מהפטירה והיא קיבלה מעטפה עם שתי תביעות. או אז נפתחו חפציו והתגלו מעלליו. התברר שהפרידה שחררה אותו לחופשי והוא החל לנהוג כילד שנשלח לבלות בסניף הדגל של טויס אר אס. לא כאן המקום לתאר מה בדיוק היה. מעלליו עם עשרות נשים נודעו מתוך מחברות שהותיר אחריו בהן דאג לתאר בכתב ידו הצפוף והמוכר את חוויותיו המסעירות, כאילו חשש לשכוח דבר מה, כאילו רצה שמישהו אי פעם ידע…
אחת הנשים, סטלה, הבינה מה הגבר הזה צריך, ובמחברותיו תוארה כמי שנהנתה לשתף איתו פעולה בכל פנטזיה, והוא הלך שבי אחרי גילה הצעיר יחסית ונועזותה. כשיחסיהם התהדקו, חודש לפני שהלך לעולמו, ערך עימה הסכם ממון שקובע הפרדה רכושית מוחלטת.
לא טיב יחסיהם, לא הסכם הממון שחתמו ולא הצוואה שהותיר אחריו, עצרו את סטלה מלנהל הליך. היא שכרה עורכת דין צעירה ולוחמנית שכמות המלל שכתבה עמדה ביחס הפוך לחוזקת טיעוניה המשפטיים וניהלה הליך משפטי נגד האלמנה כאילו היא זו שהיתה נשואה לו 50 שנה.
השבוע התנהל הדיון הראשון, והיא לא הצליחה להתמודד עם השאלה הבסיסית – מה עילת התביעה. השופט חמור הסבר הסביר לה שאם לא תמחק את תביעתה הוא יאפשר לה לנהלה, אבל הוצאות המשפט יהיו לפחות 100,000 ש״ח. מחקה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
השבוע אין מוסר השכל כי לפעמים גם כשעושים הכל לפי הספר, נשבר עלינו גל מכיוון לא צפוי, ומלמד אותנו שהחיים לא צפויים והמציאות עולה על על דימיון. ובכל זאת, ועדיין, קארמה איז א ביץ.
2 Comments
איפה המשך הסיפור על יוליה? (כתבת "המשך יבוא" אבל אין קישור להמשך הזה)
טרם הגיע