1. ללכת אחרי הלב
יום אחד הוא החליט לעזוב. זה היה לחלוטין לא צפוי ונפל עליה כמו פצצת אטום ישירה. כלומר הרס אותה לחלוטין. הם היו משפחה מקסימה, כמו בפרסומות – אמא, אבא, בן בכור ונסיכה קטנה, כולם חכמים, כולם מצליחים, כולם יפים עד כאב, ובעיקר מחוברים בעבותות של אהבה. כשנישאה לו היא הרגישה הכי שלמה בעולם ואפילו עשתה לו הפתעה ולחתונה היא הגיעה עם קעקוע חדש follow your heart… היא עבדה איתו והיתה החברה הכי טובה שלו והוא לא עשה צעד בלי לשמוע את דעתה ולשתף אותה.
כשהוא חזר מהעבודה באותו יום שלישי שהיא לעולם לא תשכח הוא אמר לה שהחליט לעזוב. לא הסכים לומר למה, הכחיש לחלוטין קשר מחוץ לנישואין ורק חזר ואמר שהלב שלו אומר לו לעזוב. ארז מזוודה קטנה והלך.
עולמה קרס עליה והיא בכתה ימים ארוכים מתחננת אליו שישוב ויחזיר לה את החיים שהיו לה, את המשפחה.
גם הילדים היו הרוסים. לא הבינו איך יכול להיות שהכל מתפרק ככה, לא היו סימנים מוקדמים. הם ראו את אמא שלהם בוכה ימים שלמים, והלב הקטן שלהם נשבר. כשהם שאלו את אבא למה עזב, הוא ענה להם שהוא הולך אחרי הלב.
אמא, הם שאלו אותה, איך יכול להיות שאבא הולך אחרי הלב, תמיד הוא אמר שהלב שלו פה איתנו.
לקח קצת זמן והיא התחזקה והחלה לחשוב איך להמשיך הלאה. כל פעם שחשבה על עתידה הכלכלי שבה ונאחזה במועקה. היא עבדה איתו, ללא שכר, כל שנות נישואיהם, והיתה תלויה בו לחלוטין. ואז כאמור הוא החליט ללכת אחרי הלב ולהשאיר אותה עם לב שבור וכיס מרוקן.
הוא הבטיח שיעשו את זה יפה ושהיא תקבל כל מה שמגיע לה, ורמז שעם חצי מהדירה היא תוכל לקנות דירה נחמדה בחולון. לכן, כשהיא הגיעה ליעוץ היא חשבה שמה שמגיע לה זה מחצית מדירת הגג היפה בה התגוררו בתל אביב, ואמרה שהיא לא יודעת איך לשרוד.
כשהבינה שמגיע לה בנוסף לפחות חצי מהעסק, וחצי מהכסף בחשבונות שלו בארץ ובחו״ל, וחצי מהפנסיה ומקרן ההשתלמות, וחצי מהסירה שלו – היא נדהמה. חיוך טיפס לה לעיניים והיא אמרה שהיא חושבת שזה ישבור לו את הלב להיפרד מחצי מהכל.
היא צדקה. בהתחלה הוא כעס והתנגד ואז הלך ליעוץ משפטי, וכשהבין את המחיר של ללכת אחרי הלב הוא ביקש לחזור…
לא חזרה.
מוסר השכל :
גם אם את בטוחה שנישואייך הם מבצר יציב, דעי לך שהכל יכול להשתנות, ולכן לעולם לעולם אל תהיי תלויה כלכלית בגבר. זה נכון גם הפוך.
כשאתם בוחרים ללכת אחרי הלב, בדקו קודם את המשמעות האמיתית של המהלך, ואם עדיין הלב קורא לכם, רק אז תלכו אחרי הלב.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
2. Better safe than sorry
הוא התאלמן בגיל 65, גבר נאה שכוחו עוד במותניו, ועל אף הקושי שחש בהתחלה, עד מהרה החל להתראות עם נשים וחיפש זוגיות.
זה לא היה קל. הוא גילה נשים שרוצות אותו בשל כספו, נשים שסירבו לו לאחר הדייט הראשון, אחת שחשבה שאחרי שבועיים היא יכולה לחנך אותו ואחת שילדיה איימו עליה בחרם אם תצא עם גבר אחר לאחר שהתגרשה.
אחרי 5 שנים לא פשוטות וכשכמעט התייאש מלמצוא אהבה היא הגיעה. הוא פגש בה בחתונת נכדו של אחד מחבריו, והוקסם מגופה הנשי ומהתנהגותה המשוחררת. היא היתה אלמנה בת 56, ו – 14 השנים שהפרידו ביניהם לא הפריעו לה, להיפך.
עד מהרה הם עברו לחיות יחד וניהלו זוגיות יציבה פחות או יותר במשך 10 שנים. פחות או יותר – כי מדי פעם ובמיוחד לאחר מריבה שיזמה היא נעלמה ליום יומיים וכשחזרה טענה שהיתה אצל אחותה בצפון.
אחרי 10 שנים היא התחילה לבוא בדרישות כספיות. הודיעה שהיא עוזבת והלכה. הוא היה עצוב מאוד, מדוכא, נכנס למיטה וסירב לצאת ממנה. ואז היא חזרה. הוא קם לתחיה, עיניו נצצו והוא הרגיש צעיר בעשור ומאושר.
לא חלפו חודשיים והיא הלכה שוב, וכיבתה את אורו, והוא שקע שוב לדיכאון, אומר לבנותיו שחש שאיבד את הטעם והחשק לחיות. לקראת ראש השנה היא החליטה לחזור, מבטיחה שאוהבת ולא יכולה בלעדיו ויחד עימה חזר האור לעיני הקשיש בן ה – 80 והחיוך לשפתיו.
הבנות, שהיו איתו על רכבת ההרים הרגשית הזו, לא ידעו את נפשן. היה ברור להן שהיא מקבלת ממנו כספים רבים, והן העדיפו שיהיה עם אור בעיניים ופחות כסף בבנק, עד שבשלב מסויים הן הבינו שיש לה תוכניות ארוכות טווח להשתלט להן על הירושה.
היו לו 4 דירות, שמקורן במשפחת אלמנתו, אימן של הבנות, וחצאי משפטים שנזרקו לחלל גילו שהיא נושאת עיניה לשתיים מהן, דירות שוות במיוחד במיקום אסטרטגי בתל אביב.
בשלב זה האב נלקח לשיחה, מאחר שהיה אז צלול כבדולח הוא הבין שצריך להגן על הרכוש ולאחר ייעוץ משפטי החליט להעביר את הדירות כולן על שם הבנות, לכל אחת דירה על שמה ואחת על שם הנכדים כולם. זה היה כרוך בתשלום מס רכישה, מופחת אמנם, אך עדיין סכום משמעותי, שהבנות העדיפו לשלם עכשיו. Better safe than sorry הן הסכימו פה אחד. האב התבקש לשמור בסוד את העניין ולא לומר מילה לזוגתו הצבעונית וההפכפכה.
חצי שנה אחר כך היא עזבה שוב. יום יום הוא התקשר להתחנן שתשוב והיא סירבה. אחרי 3 חודשים התדרדר מצבו הבריאותי והמנטלי, דיכאון לא עושה טוב לגוף והוא היה כבר בן 82, והמשיך כל יום לשלוח לה פרחים ולהתחנן.
היא ביקשה לשוחח איתו ואמרה שצריכה ביטחון כלכלי ושאם הוא רוצה שתחזור שיעביר שתי דירות על שמה שיהיה לה לתת לבנים שלה, דירה לכל אחד. היא באה עם מסמך שהדפיסה מראש והחתימה אותו על אישור שהוא מעביר לה במתנה את הדירות. הוא היה כל כך ירוד שחתם על מה שביקשה, העיקר שתחזור, והיא אכן חזרה.
שנה לאחר מכן הוא הלך לעולמו. היא ניסתה לעשות כל מה שהיא יכולה כדי לרשת אותו אבל לא הלך לה כי היתה לו צוואה שבה העביר את כל הרכוש לבנותיו. ואז היא הגישה תביעה לפסק דין הצהרתי שהדירות אינן חלק מהעיזבון עותרת להכיר בנייר שהדפיסה והחתימה אותו כהסכם מחייב.
כבר בדיון הראשון השופט קלט מה קורה, והסביר לה שהדירות כבר לא היו שלו כשהוא חתם לה, ושממילא מהמסמך עולה ניחוח קל של סחיטה וניצול, ולכן – כך הסביר – כדאי למחוק את התביעה כבר בשלב הזה.
מוסר השכל :
בערוב היום, ושאחד ההורים נפטר, הדרך הבטוחה ביותר לדאוג לכך שהרכוש יועבר לילדים ולא לצד שלישי הוא להעביר להם אותו עוד בחיים. Better be safe than sorry.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
3. פרעה
הם היו זוג דתי כשהתחתנו, וגידלו 4 ילדים שומרי מצוות, כיפה סרוגה כך נקרא הזרם שהשתייכו אליו. לאחר 10 שנות נישואין החליטו להתגרש, בהסכמה הדדית ולאחר שלא יכלו לסבול זה את זו כבר כמה שנים קודם לכן.
מהר מאוד כל אחד מהם מצא זוגיות חדשה. בעוד שהיא התאהבה בגבר דתי ממנה, חובש כיפה שחורה, הוא התאהב באשה חופשיה, שכל קשר בינה לבין הדת מקרי בהחלט.
הבית שלה הפך לבית חרדי לייט, בלי טלוויזיה אבל עם מחשב, והילדים קיבלו חינוך דתי מוקפד גדלים להיות צדיקים.
בבית שלו לעומת זאת המצב היה הפוך. אשתו השניה אמנם שמרה שבת וכשרות אבל עשתה זאת למראית עין בשבילו, ובעיקר בשביל ילדיו שהגיעו אליהם פעמיים בשבוע ובכל סוף שבוע שני.
בשלב כלשהו הילדים נחשפו מפעם לפעם לעובדה שהיא לא באמת שומרת שבת. היה לה קשה עם העניין של הטלפון ומדי פעם הילדים ראו אותה מקבלת הודעות ועונה להן או נכנסת לפייסבוק. הם לא אמרו מילה אבל כשחזרו הביתה סיפרו מזועזעים לאימם כיצד השבת מחוללת בבית אביהם.
האם החלה לשלוח הודעות נוקבות לאב, הוא ענה לה באותו סגנון ומהר מאד נבנתה ביניהם חומת עלבון וטינה. פסח היה הקש ששבר את גב הגמל.
הילדים ראו שהוא החליף את שמה בטלפון ל״פרעה״, אקט שביצע לאחר שקיבל 5 הודעות נאצה רצופות מהן התעלם, לכאורה. אלא שעניין ״פרעה״ שפגע בהם היה כאין וכאפס לעומת החמץ שהיה שם בפריזר. הם היו במטבח כשהאב פתח את הפריזר מחפש קוביות קרח וחשף בפניהם בטעות כיכרות לחם ושקית פיתות מונחים לאחר כבוד במקפיא.
הם התקשרו בוכים לאימם וביקשו שתבוא לקחת אותם. מאז הם לא ראו את האב והם מסרבים ללכת אליו. האם הנזעמת הגישה לבית הדין הרבני (שם אישרו את הסכם הגירושין) בקשה להפסקת הסדרי ראיה. והנה ככה מתחלה מלחמה.
מוסר השכל :
הזהרו עד מאוד במה שהילדים רואים ושומעים אצלכם בבית.
קחו בחשבון שהם רואים הכל ושומעים הכל ושיש להם רגשות משלהם.
