1. מים שקטים
תארו לכם את הסצינה הבאה – יום שישי אחהצ, היא הולכת לנוח מכל השבוע המטורף שכלל עבודה, טיפול אינטנסיבי בתאומים שובבים בני שלוש, מריבות בלתי פוסקות עם הבעל ונסיון לג׳נגל כמו וונדרוומן בין כל המטלות ולא לשכוח לחייך.
דקה אחרי שהצליחה להירדם היא התעוררה בבהלה מדלי מים קרים שנשפכו עליה. בעלה חזר הביתה ולא התאים לו לראות אותה ישנה. היא הבינה שלישון כבר לא תוכל ולקחה את הלפ טופ לחדר השני. הוא חטף לה את הלפ טופ וניפץ אותו על הרצפה בחמת זעם.
אחר כך הוא נרגע ואז בלילה נזעם שוב ושפך עליה מים כשהיא במיטה לפחות עוד 3 פעמים. כשהוא נרדם בשבת בצהריים היא שפכה עליו מים וכשהתעורר בבהלה היא שאלה אם זה נעים לו.
כתגובה הוא רדף אחריה למטבח ושפך עליה בקבוק פטל. שלם. על השיער. הילדים ראו אותה עומדת המומה עם פטל אדום כדם זולג על פניה והתחילו לבכות. כשהיא חיפשה את הטלפון הוא טעה לחשוב שהיא מתקשרת למשטרה חטף לה את האייפון החדש שלה זרק לאסלה והוריד את המים על 3,500₪. בזעם.
היא לא אמרה כלום הורידה את הראש ושתקה ממתינה שגל הזעם שהוא גולש עליו יעבור מעליהם והמים ישקטו שוב.
מזועזעים ? גם אני הייתי מזועזעת, גם משלוות הנפש שלה כשתיארה את ההתעללות הזו, וגם מכמה לא ניתן לראות על הבחור השקט הנורמטיבי והחביב הזה את מה שהוא הופך להיות בבית .
עכשיו תדמיינו אשה בת 38 בלונדינית, יפה וחכמה בכירה במשרד ממשלתי שכבר 10 שנים חיה עם מפלצת שמסבירה לה כמה היא טיפשה, שמנה, אמא רעה ובכלל גרועה בכל מה שעושה.
כבר שנים שהיא מנסה להתגרש וחוזרת אליו שוב ושוב בטענה שיהיה לה קשה כלכלית, אבל האמת היא שהיא לא מרגישה ראויה לחיים אחרים.
כלואה בתוך הגיהינום שלה היא התרגלה לחיים בצל ההתעללות, אבל הוא היה צריך עוד. כל פעם העלה את הרף כמו בוחן את כוח הסבל שלה, כמו מי שאינו יודע שובע.
לפני שבועיים הוא התקשר למשטרה באמצע הלילה וביקש שיגיעו לסתום לאשתו את הפה. ממש כך. השוטרים הגיעו ושוחחו עם כל אחד מהם בנפרד. אחרי שהיא השמיעה להם את ההקלטה של המריבה האחרונה הם לקחו אותו איתם לתחנה והרחיקו אותו ממנה לשבועיים.
במקביל היא קראה על הרצח של הילד בן השלוש שגר לא רחוק מהם ונרצח בחמת זעמו של אביו. שבועים בלי גיהינום הספיקו לה כדי להבין ששום כסף בעולם לא שווה חיים כאלו והיא רוצה לחזור להליך הגירושין שעצרה בעבר. עכשיו נותר לקוות שלא תחזור שוב לטירוף. לעולם.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
2. תברחי
לחדרי נכנסו נערה ושני הוריה הצעירים. סיפרו שהיא לא נערה אלא אשה צעירה בת 25 שנישאה לפני 3 חודשים לבחיר ליבה אחרי 3 שנות חברות. ומה קרה שאלתי? לא מסתדרים היא ענתה. עכשיו הבנת שאתם לא מסתדרים? עד החתונה הסתדרתם? שאלתי.
טיפין טיפין היא החלה לספר על בעל צעיר שלאחר החתונה טעה לסבור שעכשיו מותר הכל. מותר לזלזל, מותר להשפיל, לומר לאשתו שמשעמם איתה, שיהיו לו זמן לשוחח איתה רק בסופהשבוע, ושכל פעם שהבית לא מספיק מסודר לטעמו דורש שתארוז את התיק ותעוף.
ואז היא סיפרה איך אחרי שרבו בטלפון היא נכנסה למיטתה מבקשת להירדם ולשכוח ואיך הוא נכנס הביתה בחצות בכעס, צעק שמתחבאת מפניו, הדליק את האור בחדר השינה וכפה עליה לריב איתו שוב, צועק, מאשים ומונע שינה, ואיך זה חזר שוב ושוב עד שעלה השחר והם נרדמו מותשים.
העיניים שלה נראו פתאום מבוגרות ועצובות על רקע פני הילדה שלה. ואביה, עיניו אדומות, עוצר עצמו לידה, ואימה שותקת ושלושתינו מסתכלים עליה ויודעים שהיא צריכה לברוח. עכשיו. היא עברה לשאלות חלוקת הכספים בחשבון הבנק ואני לא יכולתי ועצרתי אותה ואמרתי. לברוח. לא להתעסק בחשבון הבנק, לוותר על כולו אם צריך, לארוז מזוודה ולברוח. כי מפלצות קטנות אחרי 3 חודשי נישואין הופכות למפלצות גדולות אחרי כמה שנים. ועם ילדים יותר קשה לברוח. סיכמנו על תוכנית פעולה והם הלכו מבינים שעדיף מוקדם על פני מאוחר.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
3. מי יקח אותך?!
שנים שהיא היתה שמנה מאד. ענקית. היא דווקא היתה במשקל תקין כשנישאה אבל כל שנה הוסיפה כמה קילו וכל הריון הוסיף עוד הרבה והיא מצאה את עצמה בת 40 ומעל 140 קילו.
לבעלה זה לא הפריע. הוא אהב אותה מאוד וכנראה בליבו פנימה הבין שהיא לא תברח לשום מקום ותעלים עין ממעלליו עם נשות משרדו החטובות. מעללים ששמעם הגיעה לא אחת לאוזנה, אבל בעלה צדק – לא היה לה לאן לברוח וחוץ מזה היא היתה אסירת תודה לו שהוא אוהב אותה כמו שהיא.
האמת היתה קצת יותר מורכבת הוא אמנם אהב אותה כמו שהיא אבל בכל מריבה דקר את ליבה כשאמר לה מי יקח אותך. שלושת המילים האלו נצרבו בנפשה וצמצמו אותה. מי יקח אותה. אשה שמנה אינה ראויה לאף אדם, ומי חוץ מבעלה יקח אותה?
ואז היא נפלה ושברה את הרגל. לא היה שום סיכוי להחזיק את משקל גופה עם קביים והיא לא הצליחה להכנס לכסא גלגלים. כך יצא ששלושה חודשים היא לא יצאה מהבית.
במקרה או שלא במקרה זו היתה תקופת מריבות איומה עם בעלה שהתקשה לשאת את חוסר האונים שלה, ובמריבות כמו שהיא כבר יודעת, הוא יורה בה חיצי רוע דקים וחדים. היא הרי לא יכולה לברוח לשום מקום, תרתי משמע. לילה אחד זה היה יותר מדי והוא אמר לה לא רק שהיא שמנה אלא גם מסריחה.
משהו בה נשבר כשהיא קיבלה את ההחלטה לברוח. היא ידעה שזה יקח זמן ומשאבים אבל בראש היא כבר היתה שם ורקמה תוכנית פעולה.
כמה חודשים אחרי שהסירו את הגבס הוא תמך מאד בהחלטתה לעבור ניתוח לקיצור קיבה, לא מעלה על דעתו שהניתוח יקצר לו את הנישואין. הוא פרגן לה ונהנה לראות איך בחודשים ספורים השילה מעליה עשרות קילוגרמים.
ואז גברים החלו להסתכל עליה ברחוב וזה הטריף אותו.
כדי שלא תוכל לברוח הוא היה צריך להקטין אותה יותר ויותר וירה בה חיצי עלבון אינטימיים שקרעו לה פיסות פיסות מהנשמה עד שאמרה די.
ארזה תיק, השאירה אותו בבית עם הבנות, והלכה. הוא לא האמין שתלך והיה בטוח שתוך יום היא חוזרת.
על ארבע.
מי יקח אותך
הוא סימס לה שוב ושוב והיא אטמה אוזניה לא חזרה. תוך שבוע הבנות עברו לחיות איתה והוא קיבל מכתב זימון לנהל מו״מ. הוא הגיע אבל וחפוי ראש מתחנן לחזרתה. לא חזרה.
מוסר השכל :
אלימות קטנה נהיית אלימות גדולה ואלימות גדולה אינה יודעת שובע. בעיקר כששותקים ומורידים את הראש עד שיעבור זעם.
כשמתחילים ניצני אלימות, טירוף או רוע גדול שמופנה כלפיכם – תברחו, ויפה שעה אחת קודם.
