1. ההסכם שלא נחתם
הוא היה מאוהב בה בטירוף. אחרי שיצא עם כל הנשים השוות של תל אביב והגיע לגיל המופלג 42, הוא הכיר אותה והרגיש שכל הקשרים שניהל עד עכשיו היו רק הכנה לקראת הקשר העוצמתי הזה. 12 השנים שהפרידו ביניהם לא הפריעו לאף אחד ובערך חודשיים מאז הדייט הראשון היה ברור שזה זה. לנצח. חתונת השנה, כך הגדירו אותה מדורי הרכילות, היתה ארוע שדובר רבות ותועד מכל הכיוונים. מאות האורחים שגדשו את גן האירועים היוקרתי לא הרגישו ולא ידעו דבר על הסערה שזה עתה חלפה על הזוג המאוהב. סערת הסכם הממון. שבועיים לפני החתונה הוא ביקש שיכנסו לעורך הדין שלו ויחתמו על הסכם ממון. היה ברור לו לחלוטין שלא מתחתנים בלי הסכם ממון. הוא כבר לא ילד וצבר כמה נכסים בחייו, והאהבה שלהם לא נשענה על ממונו והונו, היא היתה אהבת אמת. זה היה מבחינתו עניין טכני לחלוטין והוא הניח שלא תהיה שום בעיה. הבעיה היחידה היתה שהנחות, כשמן כן הן, לא תמיד עולות בקנה אחד עם המציאות. מה שנראה לו כעניין טכני נחווה אצלה כפגיעה איומה. דרישתו האגבית לחתימה על הסכם ממון היתה עבורה הוכחה לחוסר אהבתו אליה, חוסר דאגתו לה וראיה ניצחת לכך שלא אכפת לו ממנה. הדרמה היתה כה גדולה עד שהיא ארזה בדרמטיות את כל חפציה לתוך מזוודה שחורה, הזמינה מונית ונסעה משם בדמעות תוך שהיא משאירה בהפגנתיות את מפתחות האאודי החדשה שהוא קנה לה על דלפק הכניסה. עשרות הודעות ששלח לה מיד כשיצאה לא זכו לתגובה. היא כיבתה את הטלפון ונעלמה ל – 24 שעות. הוא חשב שהוא עומד להשתגע וכששמע ממנה אחרי 24 שעות, היה מוכן לעשות הכל כדי שתחזור. הסכם הממון ירד מהפרק. הוא השתכנע שהיא לא תיקח דבר, עובדה שהשאירה בחניה את האאודי שקנה לה. הסערה חלפה, חתונת השנה חלפה, וכך חלפו להן גם 7 שנים. לקראת גיל 50 הוא קצת השתנה, קצת התרחק ודיבר על משבר הגיל. חיטוט קצר בטלפון שלו כשחזר שתוי מבילוי ונרדם כמו בול עץ גילה לה שהוא פצח ברומן לוהט עם שותפתו לעסק. היא לא אמרה לו מילה אבל שבוע לאחר מכן הוא קיבל זימון לבית המשפט. הסתבר שמיום הנישואין היא אוספת באובססיביות כל מסמך אפשרי, מכינה עצמה ליום שאחרי. הוא לעומתה לא העלה על דעתו כלום, לא הקפיד לשמור על נכסים מלפני הנישואין ועשה כל טעות אפשרית. הייתי תמים, הסביר לי איש העסקים הממולח, סמכתי עליה. היא טענה כעת לשיתוף רכושי מוחלט, גם ברכוש שצבר לפני הנישואין, בהכל, תוך שהיא עושה שימוש בהעדר הסכם ממון כראיה לכוונת השיתוף שלו בכל הרכוש. היא אמנם עוד לא זכתה וצפויה לה מלחמה לא פשוטה, וככל שזה תלוי בנו היא גם לא תזכה… אבל היי – אם היה הסכם ממון היה אפשר למנוע הכל מראש נכון?
מוסר השכל :
לדבר על הסכם ממון מפורשות, מספיק זמן לפני החתונה, רצוי בכלל בתחילת הקשר.
סירוב מוחלט לחתום על הסכם ממון הוא תמרור אזהרה ענק שחבל להתעלם ממנו.
אם טמנת ראשך בחול – לא חתמת על הסכם ממון, לא שמרת על הפרדה רכושית ברורה, והיית בטוח שהנישואים האלו ימשכו לנצח גם אם אתה מנהל רומן – קח אחריות על התוצאות.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
2. התינוק שלא נולד
הם היו ביחד כבר שנתיים. שניהם גרושים ולכל אחד מהם שלושה ילדים מפרק א. הם ניהלו פרק ב קלאסי, מלא אהבה ותשוקה אבל כזה שלא חונק ומשאיר אויר, מאפשר הורות שלאחר גירושין ומקנה לכל אחד מהם זמן איכות עם ילדיו. עד שהיא גילתה שהיא הרה. ״נקלטתי״ היא הודיעה לו ביום שישי אחד כשנפגשו לארוחת בוקר בטורקיז. הוא לא הבין על מה היא מדברת. מה קלטת ? הוא שאל. ״לא קלטתי, נקלטתי מאמי. אנחנו בהריון״. הוא היה בטוח שהיא מהתלת בו. התקשה להאמין שבגיל 39 עם 3 ילדים מנישואין קודמים היא פתאום בהריון. הסתבר שהיא החליטה על דעת עצמה להפסיק ליטול גלולות וסברה -לטענתה – שהיא כבר זקנה מדי ואין סיכוי להריון. כשהבין שהיא רצינית ביקש שתעשה הפלה. ההריון הזה נפל לו כמו שק חרבות כל הראש והוא הפעיל את כל כושר השכנוע שלו כדי לגרום לה להסכים להפלה. היא התנגדה. נחרצות. אמרה שלא מתכוונת להרוג אף ילד. הוא היה המום לא רק מההריון הלא צפוי, אלא גם מהסירוב לעשות הפלה, וניתק איתה קשר לשבוע. אמר שצריך לחשוב. אחרי שבוע היא התקשרה ואמרה שהיחסים איתו חשובים לה יותר מכל דבר אחר, ושהיא תעשה הפלה. אמרה שהבינה שהוא מסוגל להפרד ממנה בקלות ודורשת רבע מליון ₪ (!) כתנאי להפלה, וכדי שתוכל לדאוג לעצמה אם יפרדו. באותה נשימה סיפרה לו כמה היא אוהבת אותו ומוכנה לעשות עבורו הכל, ורק בשבילו היא מוכנה כדבריה ״להרוג את הילד״. שבוע לאחר מכן הם היו באסותא ממתינים לתור להפלה. לפני שנכנסו לרופא היא ביקשה לראות את ההעברה לחשבון שלה. און ליין. בנייד. רק כשהשתכנעה שרבע מליון ₪ עברו ממנו ומונחים אצלה בחשבון – עשתה הפלה. הם לא נשארו יחד עוד יום אחד. הוא הסיע אותה הביתה ווידא שהיא בסדר, הלך ולא חזר. עד מהרה הגיעה התביעה. היא לא סיפרה על הכופר שקיבלה כנגד ההפלה ותבעה כספים וזכויות. השופט בבית המשפט, שמאד לא אהב את התרגיל, הביע דעתו עליה בדיון הראשון, והסביר לה שכדאי לרדת מהעץ, ויפה שעת אחת קודם.
מוסר השכל
בזוגיות אין מקום ויש אפס סובלנות לסחיטה מכל סוג. זה גבול מאד ברור שצריך לשים, ואם עברו אותו וסוחטים אתכם – תברחו. ויפה שעה אחת קודם.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
3. הצוואה שלא נערכה
הם ניהלו רומן במשך 15 שנה. רומן שקט כזה, דיסקרטי, סוג של חיים כפולים שהפכו עבורם לטבעיים כל כך, עד שלעיתים טעו לחשוב שככה זה אמור להיות. לכל אחד היו ילדים מנישואיו הרשמיים ועם השנים גם נכדים, והם המשיכו באהבתם ובמפגשיהם הסודיים פעמיים בשבוע במשך שנים. עד שהיא התאלמנה. בעלה נפטר ממחלה קשה ואחרי שסעדה אותו במסירות, נשארה לבדה. האיזון רב השנים הופר והוא החליט שהוא לא משאיר אותה לבד ובגיל 64 ביקש להתגרש. זה לא היה פשוט אבל היה מספיק רכוש לחלוקה, והם הלכו לגישור וסיימו די מהר את העניין, לא מעט בזכות אצילות נפשה של אשתו וילדיו הבוגרים שלא שפטו אותו ונותרו בקשר טוב עם שניהם.
בסמוך לאחר גירושיו הם עברו להתגורר יחד והוא הרגיש כאילו זה היה כך תמיד, הרגיש שנשמתו מצאה את מקומה, ואושרו ניכר עליו היטב. יחד עם זאת היה ברור לשניהם שצריך לחתום על הסכם ממון, ושכל אחד מהם צריך לדאוג לילדיו ולנכדיו. כשנה לאחר שעברו לחיות יחד הם הלכו לעו״ד וחתמו על הסכם ממון שקובע הפרדה מוחלטת, מצהירים על רצונם לדאוג איש איש לילדיו ולנכדיו מפרטים את הרכוש הנפרד השייך לכל אחד מהם ומקפידים להבהיר רצון זה בלפחות 5 סעיפים שונים שחזרו על זה, למען הסר ספק.. לאף אחד מהם לא היה חסר דבר, וכל יום ביחד עשה אותם יותר מאושרים. מסתכלים זה לזו בעיניים ושואלים עצמם איך לא עשו את זה קודם.
11 שנה לאחר מכן, בסוף 2017, היא נפטרה בפתאומיות. רוכב אופנוע שלא שם לב לאשה המבוגרת שחצתה את הכביש באיטיות בשעת בין ערביים, התנגש בה. היא הובהלה באמבולנס לבית חולים וכעבור שבועיים נפטרה כשהוא שוהה לידה ימים ולילות ולא יודע את נפשו מצער לעת מותה. כשילדיה ביקשו להסדיר את ירושתה הסתבר להם שהיא לא ערכה צוואה. עוד הסתבר שלאחר 11 שנות חיים משותפים הוא היורש החוקי של מחצית מעזבונה, כולל כל הרכוש הרב שירשה מבעלה המנוח וילדיה ויתרו על חלקם בו לטובתה, כמקובל. הם הגיעו עם הסכם הממון, מסבירים שהיא היתה בטוחה שהסכם הממון מסדיר הכל, שסיפרה להם שטיפלו בהכל ושאין מה לדאוג. הראיתי להם את הסעיף בהסכם הממון בו נכתב שכל אחד רשאי לערוך צוואה כראות עיניו ושאלתי למה לא ערכה צוואה. מפה לשם הם סיפרו שהיא האמינה שצוואה תקרב את מותה ושהסכם הממון מספיק ושומר להם על הרכוש. כשהבינו את גודל הבעיה פנו אליו וביקשו שיחתום על תצהיר הסתלקות מעזבונה לטובתם. מה אתם חושבים – הוא יצא מענטש וחתם?
מוסר השכל :
הסכם ממון לעולם אינו מספיק. הוא מסדיר את היחסים לעת פרידה ואינו תחליף לצוואה. ח ו ב ה לערוך צוואה בכל עת ובכל גיל כשאתם חיים בזוגיות ואינכם מעוניינים שבן/ בת הזוג שלכם ירשו מחצית מרכושכם. ועוד משהו- אומרים שצוואה היא סגולה לאריכות ימים. ואומרים שאין איש יודע את יום פקודתו, כך שגם אם אתם צעירים – תעשו צוואה.
