*** לא לבעלי לב חלש***
1. כרוניקה של ניכור הורי
כבר שלוש שנים שהוא לא ראה את שני ילדיו. תוך כדי הליך גירושין קשה היא הגישה תלונה על נגיעות בבנו בן ה 4 והוא נעצר ושוחרר. מאז היא לא כיבדה אף החלטה שיפוטית בעניין קיום הסדרי ראיה (בפיקוח), קיום אבחונים, טיפולים וכל דבר אחר שיכול היה לסייע לילדיה להיות בקשר עם אביהם, בו ראתה סוטה מין שבגד בה ולכן אינו ראוי להיות אבא. אוזלת ידה של השופטת האדישה שרטטה לסיפור הזה סוף ידוע מראש וילדיו נותקו ממנו עד שכל הגורמים המקצועיים קבעו שלא ניתן לחדש את הסדרי הראיה בלי טיפול, היות שאת הטיפול היא טירפדה, שני ילדים הפכו ליתומים לאב חי. הוא המשיך את חייו עם חור בלב, אבל נולדה לו תינוקת והוא ניהל במשך שנים זוגיות יציבה כך שלפחות בצד הזה של החיים היתה לו עדנה. יום אחד התקשרו אליו מהרווחה. שני הילדים גילו מצוקה ונשלחו לטיפול, האמא לא התנגדה לטיפול כשהדרישה לו הגיעה מיועצת בית הספר. הילדה שנאה אותו כל כך שלא היה טיפול בעולם שיכול היה לרפא לה את הנפש, אבל הילד בן ה – 7 ביקש לפגוש אותו. בפגישה הראשונה הוא הבין שהמכתבים שכתב לו ונתן לאימו שתמסור מעולם לא הגיעו אליו. בכיתי כשהוא סיפר לי שבפגישה השניה הילד ביקש לחבק אותו למרות שאמא לא מרשה. לפגישה השלישית הוא לא הגיע. למחרת התקשר מתא השירותים וסיפר שאחותו הבכורה מציקה לה ויורדת לחייו על הקשר איתו ואימו לא מרשה לו להתקשר אליו. הפעם הרווחה לא ויתרה. האמא הוזהרה שהילד ישלח לפנימיה, הטיפול נמשך ופעם בשבוע הוא פגש את בנו במרכז קשר, ולמרות שאימא לא מרשה, קיבל חיבוק ונשיקה. זו לא היתה האבהות שהוא ייחל לה אבל הוא הוקיר והעריך כל דקה עם בנו, וכל פגישה עימו היתה עבורו כמו קרן שמש שהפציעה מהאפילה.
מוסר השכל – ככה תתנהגו אם אתם רוצים להרוס לילדים שלכם את החיים. חושבים שאם לימדתם את ילדכם לשנוא את ההורה השני כמו שאתם שונאים עשיתם לו טוב? אז זהו שהרסתם לו את החיים באופן בלתי הפיך.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
2. כרוניקה של חוסר גבולות
הם נשואים כבר 5 שנים ואתמול הוא ארז מזוודה והלך לאחותו. כשבא לפגישה קשה היה להבין מה קורה שם, הוא לא ידע לבטא את עצמו. מילים הם לא הצד החזק שלי, אני רגיל לשתוק הוא אמר. אבל להקליט בטלפון הוא למד לא מזמן כך גילה לי והשמיע מריבה שגרתית. המשרד התמלא בקולה הצווחני היא התחילה בשאלות רטוריות ואחר כך שמעתי אותה צורחת עליו בטירוף משפילה אותו וחוזרת על עצמה שוב ושוב ושוב עד שהייתי בטוחה שההקלטה נתקעה והוא הסביר שככה היא. חוטפת התקפים ונרגעת. וכשהיא נרגעת היא מקסימה ואוהבת ולא מבינה למה הוא עושה עניין מכל דבר. היא סמנכלית משאבי אנוש בחברה גדולה ואהובה מאוד על כל סובביה ואם מישהו היה שומע את ההקלטה לא היה מאמין בחיים שזו היא. אלו הם חיי הוא הסביר ותיאר איך בזמן האחרון יש קיצוצים אצלה בעבודה ואת חששותיה ותסכוליה מוציאה בבית. סיפר שהוא משמש לה שק חבטות על בסיס יומי ואיך למד לשתוק ולהתכנס בעצמו ולומר לעצמו שתכף זה יגמר. סיפר שהחליט לעזוב כשהיא קיבלה התקף כזה גם על הילדה שציירה על קירות חדרה בעת שהיה עימה, כשהיא היתה בעבודה. אתה אפס אתה לא אבא היא צרחה. איך נתת לילדה המופרעת שלך להרוס את הבית. אתה כלום, אויר, מטומטם, בטלן, אני אקח ממך את הילדה ואתה בחיים לא תראה אותה חתיכת שמן מטומטם שכמוך. ואז היא ניגשה לחדר של הילדה וצרחה גם עליה והוא ראה אותה מתקפלת בפינה ושותקת כמוהו. לא בוכה ולא מגיבה. שותקת. 10 דקות אחרי שהלך היא התחילה לשלוח הודעות מתחננות ובקשות סליחה. לא האמינה שהוא יעזוב אותה ושיום אחד ההתקף שלה יעבור את הגבול שאף פעם הוא לא שם לה. הסברתי לו עובדת חיים פשוטה. אנשים מתנהגים איך שהם מתנהגים כי הם חושבים שהם יכולים. לפעמים אנשים מאבדים את הגבול הפנימי בתוך התא המשפחתי. חושבים שהכל מותר. להשפיל, לקלל, להגביל, להיות אלימים פיזית או מילולית או כלכלית כל אחד והגבול שלא שמו לו. וכשאתה שותק וממתין שההתקף יעבור ותמשיכו הלאה, לא רק שאתה לא שם גבול, אתה פותח את הדלת להתקף הבא.
כשבדקנו מה הוא רוצה באמת התברר שהוא מבוהל לחלוטין מגירושין ורוצה לחיות איתה בטוב בלי התקפים. הוא נפגש איתה לשיחה ואמר לה שככה הוא לא יכול לחיות יותר. שאין לו כלים לטפל בבעיה ושהוא סיים לשמש לה שק חבטות. הציע שילכו לטיפול לפני שיסגרו את הדלת על חיי הנישואין שלהם, ולהפתעתו היא בכתה, התנצלה ואמרה שלא התכוונה לאף מילה ושלא מבינה איך הרשתה לעצמה לדבר אליו ככה. שהיא אוהבת אותו מאד ושמוכנה לעשות הכל, כולל טיפול זוגי כדי שלא יתגרשו.
מוסר השכל – חושבים שהכל מותר? שלא יעזבו אתכם לעולם ומרשים לעצמכם להתנהג בבית כמו שלא תתנהגו בשום מקום אחר? תחשבו שוב. דמיינו שמקליטים אתכם ויום אחד מישהו מחוץ לבית ישמע אתכם. זכרו שאם לא תשימו לעצמכם גבולות פנימיים יום אחד יגיע גבול חיצוני כואב.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
3. כרוניקה של מחלה
המפלצת היא כינתה אותו בליבה. 27 שנים שהוא מתעלל בה רגשית, בוגד בה על ימין ועל שמאל ובונה סביבה כלוב של זהב בעזרת המיליונים שלו. אלף פעם כבר איימה לעזוב ונשארה. לא קל להיות לבד ובטח לא כשחתמת בגיל 21 על הסכם ממון שקובע הפרדה רכושית מוחלטת כי רצית להראות לו שאת אוהבת אותו ולא מתחתנת איתו בגלל הכסף. עם השנים נגמרה האהבה והיא הרגישה כלואה, מתה לעוף ולא יכולה. ואז הוא חלה בסרטן. היא היתה לצידו וטיפלה בו במסירות אבל המחלה הוציאה ממנו רוע מסוג אחר והוא רדה בה והתעלל בה והאשים אותה בסרטן ופיתח כלפיה שנאה וכעס כאילו היא אחראית לרוע גורלו. בשלב מסויים היא התחילה לחשוש ממנו. הוא יהרוג אותי היא אמרה. כשהוא יהיה במצב סופני הוא יקח אותי איתו. אני יודעת את זה בדיוק כמו שידעתי על כל הבגידות שלו. מרגישה בעצמות. היא התחילה לנעול את חדרה בלילה (כן כבר שנים שהם ישנים בנפרד) ולא לשתות מים מבקבוקים שכבר נפתחו ונשמעה לי קצת פרנואידית, עד שהיא השמיעה לי הקלטה כדי שאבין על מה היא מדברת. אמרה שהתחילה להקליט כדי שיהיה תיעוד לכך שהיא נרצחה. את טינופת הוא נשמע אומר לה כשהיא שואלת אותו מתי הם צריכים להיות באיכילוב. כששאלה שוב הוא אמר שזה לא עניינה, שבא לו להעיף אותה מהמרפסת או מהמונית ושהלוואי שהסרטן הזה היה שלה. שכנעתי אותה שאסור לה להשאר שם ושיש לו מספיק כסף לשכור עובדת זרה שתטפל בו ושאסור לה לסכן את חייה אם היא חשה מאויימת. היה ברור שגם שם הגבולות נמחקו ותחת אומללות הסרטן הוא היה בטוח שהכל מותר ושאין סיכוי שהיא תעזוב אותו. הילדים תמכו בהחלטתה והיא הודיעה לו שהיא עוזבת ביקשה שיסיימו יפה בהסכם ושיבין שהיא לא יכולה לצאת בלי כלום אחרי כל השנים. הוא גיחך בשטניות והודיע לה שהיא תצא מהבית רק על אלונקה. לא האמין שהוא מוקלט ולא האמין כשהגיעה משטרה. אני חולה סרטן איך אתם לא מתביישים שאל את השוטרים שביקשו ממנו להתלוות אליהם. יומיים אח״כ קיבלתי טלפון מעורך הדין שמלווה את המשפחה כבר שנים, איש סודו ואיש אמונו שביקש להרגיע את העניינים ולסיים בצורה מכובדת.
מוסר השכל – מתמצת במשפט שאמא שלי היתה אומרת – קודם כל תהיו בני אדם.
