1. סיפורה של תמונה
התיק התנהל במשך 6 שנים ובמרכזו עמדה ילדה אחת יפיפייה ומוכשרת שהיום היא כבר חיילת אבל בילדותה עמדה במוקד מלחמה קשה של הוריה. באותה משפחה היה נוהג להשתכשך בג׳קוזי המשפחתי הענק שעמד בחצר ביתם רחב הידיים, כולם יחד, בעירום מלא. הילדה היתה בת 3 כשהאמא פסעה מהג׳קוזי וצילמה את האב משתכשך במים והילדה בת ה 3 עומדת ערומה לידו. לכאורה תמונה שמנציחה רגע משפחתי, בפועל התמונה הזו הפכה לנשק בידי האם. שנה וחצי לאחר מכן, היא החליפה עו״ד – ועשתה שני דברים – הגישה תלונה במשטרה על התעללות מינית בקטינה, והגישה בקשה בהולה לצו מניעה האוסר על האב לראות את בתו, לקלח אותה או לטפל בה שלא בנוכחות צד שלישי או במרכז קשר. התמונה מהג׳קוזי צורפה לבקשה מספר פעמים כשעירומה של הילדה זועק לשמים, ומוצג לראוה ללא רחמים. הבקשה הוגשה בכוונה תחילה כשהשופטת שטיפלה בתיק והכירה את הנפשות הפועלות נעדרה מבית המשפט, והגיעה להכרעתו של שופט תורן שנתן מיידית צו המפסיק את הסדרי הראיה וקובע כי האב יפגוש את הילדה פעם בשבוע במרכז קשר. כן ניתנה הוראת התערבות דחופה של שירותי הרווחה. בחקירת ילדים שהילדה נאלצה לעבור על ידי חוקרת נוער עלה שלא היה אפילו רמז להתעללות מינית והתיק נגד האב נסגר מבלי לזמן אותו בכלל לחקירה. גם פקידות הסעד שהיו בתמונה נתנו תסקיר מהיר לפיו לא היו דברים מעולם. בשלב הזה הגענו לדיון בבית המשפט, בדיוק 45 יום מאז שהטענות נטענו. על פניו וביחס למהירות ההתנהלות המשפטית – דיון בזק במהירות שיא, בשביל הלקוח שלי, אדם נורמטיבי ואבא נפלא אלו היו 45 ימים בהם דמו נשפך. פקידות הסעד הוזמנו גם הן לדיון וכבר בתחילתו אמרו לשופטת שאין בסיס כלשהו לטענות על התעללות מינית בילדה, ויש לראות בחומרה רבה את השימוש שעשתה האם בתמונה שצולמה שנה וחצי קודם לכן בעת בילוי משפחתי בג׳קוזי. בסופו של דבר, האם נאלצה – בהמלצת השופטת – למחוק את הבקשה ואף חוייבה ב- 5000 ש״ח הוצאות משפט, סכום שהכעיס את האב אשר במשך שנים רצה להגיש תביעת נזיקין בגין אותם 45 ימים בהם הואשם בהתעללות בבתו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
2. קנס כספי
להילה בת השנתיים ולאחיה רועי בן השש היו הורים שניהלו מאבק משפטי מר בכל ענין אפשרי –המזונות, חלוקת הרכוש, הגט, תלונות במשטרה וכמובן הילדים. היתה שם אמא פגועה שהאב עזב אותה והיא סירבה לקבל את הפרידה ונלחמה בכל אספקט אפשרי, ובאב שגם הוא היה רחוק מלהיות טלית שכולה תכלת. כשנה לאחר ההליך המשפטי האב הכיר לילדים את בת זוגו ואת ילדיה, והם התחילו להתראות עימם בימים בהם התנהלו הסדרי ראיה. שבועיים לאחר סופהשבוע הראשון שכולם בילו יחד ואפילו לנו יחדיו ונהנו מאוד, הגיעו למפגש הבא ילדים אחרים. הם סירבו ללכת לבת הזוג, טענו שלא אוהבים אותה ושלא כיף להם איתה. בהמשך הילדים סירבו לישון אצל האב, וכעבור תקופה ובאופן הדרגתי התפתחה סרבנות קשר. היה ברור לאב אותו ייצגתי שמדובר בהסתה ברורה של האם, אבל השופטת לא הזדרזה לעשות משהו. על כל בקשה שהאב הגיש הוגשה תגובה מאשימה של האם, שטענה שעל האב לבדוק את עצמו ואת יחסו לילדים ואת בת הזוג שבחר בטרם יאשים אותה בהסתה. בכל דיון השופטת אמרה שהעניין מורכב מאוד ושכדאי ללכת לטיפול, אלא שהאם הבהירה שהילדים אינם בשלים לטיפול. גם שירותי הרווחה שפעלו בעצלתיים המליצו על התערבות טיפולית, אבל בהעדר הסכמה אף אחד לא יכול לכפות טיפול, והילדים האלו היו מנותקים מאביהם שנתיים שלמות. בכל אותה תקופה האב לא הפסיק להילחם על חידוש הקשר אבל גם הוא התחיל להרים ידיים. בשלב זה השופטת שטיפלה בתיק עד כה פרשה ומונתה שופטת אחרת, שבדיון הראשון הראתה נכונות למצוא פתרון לעניין. היא הורתה על הפקדת דמי המזונות בקופת בית המשפט עד שיתחיל טיפול. הבהירה שמיד עם התחלת הטיפול וכל עוד יש שיתוף פעולה והבאת הילדים לטיפול, המזונות ימשיכו להיות משולמים לידי האם. זה עבד כמו קסם – ברגע שהיה איום כספי על האם – היא התחילה לשתף פעולה עם הליך טיפולי מערכתי גם להורים וגם לילדים ואט אט חודש הקשר בין האב לילדים. בסופו של דבר ההליך הטיפולי עזר להרגיע את כל המערכת, ההורים הגיעו להסכם והילדים חזרו לקשר עם האב.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
3. יתומים מאם חיה
מקרה קיצוני של זוג הורים אקדמאיים, בעלי תפקידים בכירים בתחום ההי טק שהתגוררו בדירה יפה ברמת השרון והיו להם שני בנים ובת. הבכור למד בכיתה ג׳, אחיו בכיתה א׳ והבת היתה בת שנתיים. האב הסית את שני הבנים והם סירבו לקיים קשר כלשהו עם האם. תסקירי הסעד תיארו ילדים מוזנחים עם כינים בשיער, שמסתובבים אחרי הלימודים ברחובות ומסרבים לדבר עם אימם. בכל תקופת ההליך המשפטי האב העמיד פנים שהוא מעוניין לטפל בבעיה, ובפועל הסית את הבנים והסביר להם שיש להם אמא רעה מאוד שלא אוהבת אותם ושבגללה ההורים מתגרשים. עובדות הרווחה המליצו על משמורת לאם אבל לא ניתן היה לקיים בפועל את ההמלצה – הבנים על אף גילם הצעיר קיללו את האמא, מרדו בה לא קיבלו מרות ותפקדו רק אצל האבא. בית המשפט מינה מכון פרטי לערוך בדיקת מסוגלות הורית שתוצאותיה היו חד משמעיות – האב לוקה בהפרעת אישיות גבולית, לא ניתן לטפל בבעיה ויש להעביר את הבנים לאם ולאפשר לאב לראותם רק במרכז קשר. אלא שבשלב זה האמא ויתרה – היא החליטה להקדיש את כל המשאבים להגנה על הבת הקטנה שנותרה במשמורתה והיתה קטנה מדי בכדי להסיתה בתחילת הדרך. היא חשה שבכל פעם שהפעוטה באה במגע עם אחיה או עם אביה היא מוסתת נגדה. בדיון שהתקיים בבית המשפט נחקרו הפסיכיאטריות שערכו את חוות הדעת וגם העובדות הסוציאליות. הפסיכאטרית הסבירה שהפרעת האישיות הגבולית בה לוקה האב מתאפיינת ברצון להשמיד בכל פעם שחשים איום, ושהקטינים נמצאים בסיכון מוחשי. פקידת הסעד אמרה לשופטת שהאם במקרה הזה לא נטשה את הבנים אלא הותשה במאבק, שהבנים המתוקים והרכים בשנים למעשה יתומים מאם חיה, ואין ספק שיהיה קשה מאוד לתקן את הנזק לנפשם. בשלב זה הסתיים התיק בהסכם גירושין שקבע את משמורת הבנים אצל האב ומשמורת הבת אצל האם. דווקא כשהסתיים המאבק, וכשהאמא ויתרה, הבנים חזרו לקשר איתה אבל במשך שנים הקשר היה מינימלי והניכור ההורי עשה במקרה זה את שלו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
