1. סיפורה של דירה
לפני 10 שנים הם רכשו דירה להשקעה על חוף ימה של נתניה ורשמו אותה על שם הבן הבכור שהיה אז בן 18, כדי לחסוך במס לכשתמכר הדירה, וגם כדי שלא ישאלו יותר מדי שאלות על מקור הכסף. לפני שנתיים הבן עבר לגור בדירה שעד אז היתה מושכרת ושנה לאחר מכן חברתו הצטרפה אליו. לפני חודש הוא הציע לה נישואין בחופשה רומנטית בפריז. עכשיו התחילו בהכנות לחתונה ויחד עימן עלתה שאלת השאלות – הסכם הממון. הוריו עמדו על חתימה על הסכם ממון המסדיר את הבעלות בדירה, הוריה ראו בכך הבעת אי אמון בבתם, והזוג הצעיר נקלע למשבר בעל כורחו. בסופו של דבר הסכימו לפנות לגישור בקשר להסכם הממון. ההורים… לא הילדים, כן? בעוד ההורים בגישור הילדים ניסו להמשיך בשגרת ההכנות לחתונה אבל המועקה הוציאה להם את החשק והם התנהלו תחת ענן כבד. בגישור הוריו ביקשו להבטיח שהדירה מחוץ לרכוש המשותף והוריה התנגדו וביקשו להבטיח שהיא תקבל זכויות בדירה אם יולדו ילדים. בהעדר הסכמה הגישור התפוצץ וההורים משני הצדדים ניסו למנוע את החתונה. בשלב זה הזוג הצעיר החליט לאחד כוחות אל מול ההורים ולהודיע שאין הסכם ממון ויהי מה. הוריו של החתן הצעיר דרשו ממנו שיעביר את הדירה בחזרה לבעלותם. החתן שהיה קרוע בין אשתו לעתיד לבין הוריו החליט לציית להוריו אבל לא לספר לכלתו, תוך שהוא מסתכן שמשבר האמון שיתרחש כשהדבר יוודע, ימוטט את נישואיו. ההורים שלא ידעו את נפשם מצער – הבינו שהניסיון לחסוך במס במכירת הדירה עלה להם ביוקר, ובכל מקרה הם ישלמו את המחיר – או את מחיר הגירושין של בנם, או את מחיר הסיכון שבאובדן חלק מהדירה.
ומה אתם הייתם עושים?
מוסר השכל – העברת הדירה על שם ילד כדי לחסוך מס היא פעולה בעלת השלכות מרחיקות לכת ולא רק בגלל הצורך בהסכם ממון, בעזרת הסכמים בתוך המשפחה אפשר להקטין את את הסיכון ולנסות למנוע נזקים עתידיים, אבל תחשבו על הכל מראש כן?
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
2. בגדי הילד החדשים
הם הגיעו לגישור וסיכמו על משמורת משותפת וחלוקת כל ההוצאות. את הרכוש שכלל כמה נכסים ולא מעט כסף חילקנו בהסכמה תוך שעה. כבר חצי שנה שהם גרים בנפרד ומסתדרים לא רע. הגיעו להסכמות על הכל ובאו להסדיר כל מיני עניינים קטנים שעולים מדי פעם. ביקשו להקדיש את פגישת הגישור השלישית לעניינים טכניים יומיומיים. הסתבר שהיא קונה לילדים את כל הבגדים, לא סומכת על הטעם שלו, ולא יכולה לסבול שהוא לא מחזיר מיד את הבגדים. סיפרה שמוצאת את עצמה נותנת לילדים הוראות לא לשכוח את הבגדים כי לא סומכת עליו. הוא אמר שהיא צודקת אבל הוא לא מסוגל להתעסק כל היום עם הבגדים, ושתתמודד. שאלתי איך הילדים באופן כללי והסתבר שהקטן שלקח את הגירושין הכי בקלות התחיל לפתח חרדות וקם כל שעתיים בלילה. הסברתי לה שהיא מעמיסה על כתפי הילדים נטל כבד של ערימות בגדים. ילדים שהוריהם חיים יחד לא עוסקים מעולם בבגדים שלהם, הבגדים פשוט בארון או בסל הכביסה ואין לילדים כל אחריות בקשר אליהם. הילדים שלכם לא צריכים לשאת את נטל הבגדים שלהם כי אתם החלטתם להיפרד. גם ככה קשה להם לעבור בין ההורים, למה הם צריכים את האחריות הנוספת של הבגדים על כתפיהם? האבא הזדעזע ואמר שלא חשב על זה ככה ושאל מה עושים. האמא שגילתה קצת התנגדות בהתחלה אמרה שמוכנה למצוא פתרון. הצעתי שתי אפשרויות – האחת, לא לדבר עם הילדים בכלל על בגדים ופעם בשבוע לעשות את ההחלפות הדרושות בינם לבין עצמם; והשניה – להכפיל את תקציב הביגוד ולקנות כל בגד פעמיים אחד לארון שלו ואחד לארון שלה. להפתעתי הם הסכימו מיד דווקא לאפשרות השניה, ואמרו שאם אפשר לקנות שקט לילדים בכסף, הם ישמחו לעשות זאת.
מוסר השכל : אם אתם רוצים ילדים נורמליים בהליך גירושין תעשו כל מה שאתם יכולים כדי להסיר את נטל הגירושין מכתפיהם – אל תתנו להם לדאוג לבגדים, אל תהפכו אותם לשליחים ולמתווכים ובוודאי אל תשתפו אותם במה אתם חושבים על ההורה השני.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
3. יורים ובוכים
בטח שמעתם שדיני המזונות עברו מהפכה רצינית בחודשים האחרונים ומעתה המזונות לא מוטלים בהכרח על כתפי האב אלא על שני ההורים בהתאם ליחס הכנסותיהם. המהפכה הזו לא דילגה על המוני אבות שחתמו ב 15-16 השנים האחרונות על הסכמי גירושין והם משלמים מזונות גבוהים באופן יחסי ליכולות הכלכליות שלהם ושל האם, ומבקשים עתה להפחיתם, כשתחושת חוסר הצדק המפעמת בהם נוסכת כוחות להתחיל המאבק מחדש. חלק ממתינים לפסק דין שיקבע האם ניתן ״לפתוח״ הסכם כזה ולשנות את המזונות וחלק כבר יצאו לדרך – שלחו מכתבים, הגישו בקשות ותביעות והם נחושים לשנות את ההסכם. השבוע היתה אצלי אשה שקיבלה תביעה כזו. אני לא מוכנה להפחית שקל מהמזונות היא הביאה בראשית השיחה, למרות שהודתה שהיא חוסכת חלק מהסכום ושהיא יודעת שקשה לו. אני לא מאמינה שאני צריכה שוב להתעסק איתו ועם עורכי דין, היא אמרה. זו כמו מחלה שחוזרת שוב, היא בכתה, אך סירבה – בתוקף – להפחית ולו שקל מסכום המזונות. הסברתי לה שהמצב המשפטי לא ברור ושיש לה שתי אופציות – לסרב לכל פשרה ולהגיע להליך משפטי שתוצאותיו לא ברורות עדיין, או להגיע להסכם שקונה את הסיכון ומפחית משהו מסכום המזונות. טעונה בעלבון הגירושין שעדיין טבוע עמוק בנפשה, אמרה שוויתרה לו מספיק בגירושין, שלא תוותר יותר, ושמצידה שיצא למלחמה.
מוסר השכל : כשהרגשות מנהלים אתכם גם שנים אחרי הגירושין, קחו בחשבון שהמלחמה עלולה לשוב, כמו מחלה. טיפול אחרי הגירושין יכול לשחרר אתכם מהכבלים הרגשיים ומהטראומה ולאפשר לכם חיים קלים יותר.
