הוא היה אצלי לפני חצי שנה, איש קבע תמיר ויפה תואר, אך מופנם, ביישן ומתקשה לבטא עצמו.
נישא לאשה חדת לשון וכעבור שנה נולדה בתם הבכורה. התינוקת היתה בת שנה וחצי כשהגיע וסיפר שאשתו משפילה אותו, קוראת לו אדיוט, אפס, מטומטמם, נותנת לו הוראות, ומגלה כלפיו קוצר רוח ושאט נפש. כששאל אותה אם רוצה להתגרש, לא ענתה. בנוסף אימצה ידיד נפש עימו נהגה לשוחח שעות בטלפון, ללהג ולצחוק. השיחות עם בעלה הצטמצמו לשאלות ענייניות בלבד והוא חש שאינו רלוונטי עבורה. למרות שבדק איתי את משמעות הגירושין, חזר הביתה והחליט לעשות עוד קצת לשלום בית.
התחבר למסורתיות שלה והלך לרב שמכר לו ספרי שלום בית, קרא והתחיל ליישם והיא הבטיחה שתקרא גם. אבל הוא בדק וראה שלא נגעה בספרים. כשראה שזה לא עוזר ביקש שיפנו לטיפול זוגי. היא סירבה- אתה צריך טיפול לא אני, כך אמרה וכיבתה אצלו עוד אור. בסוף כששאל שוב, אמרה לו אני לא רוצה אותך ואני אעזוב כשמתאים לי…היא לא העלתה על דעתה שהוא יכול לקום וללכת. היתה משוכנעת שהוא ישאר תמיד, כמובן מאליו.
חצי שנה לאחר הפגישה הראשונה הוא הגיע אלי שוב, ושאל מה צריך לעשות כדי להתחיל את הגירושין. הבין שזכותו לחיות באהבה. הצעתי לו לעזוב את הבית ולראות מה יקרה. לקח לו חודש נוסף והוא עזב. היא לא האמינה. יומיים התקשרה בלי הפסקה, צעקה ואיימה. אחרי יומיים בכתה, נשבעת להשתנות עבורו, ללכת לטיפול זוגי ולעשות כל מה שיכולה רק שיחזור. הוא סירב. רק כשעזב הבין שבשנה האחרונה היא כיבתה אצלו את האור,ואת האהבה, סגרה את הדלת על הבטחון העצמי שלו, וגרמה לו לחוש לא ראוי. והוא, הוא רק רצה לחיות באהבה והרגיש בכל נימי נפשו שאיתה זה כבר לא יקרה.
לאחר שהפנימה את עזיבתו והבינה שכבר לא יחזור, היא ניסתה לנהל נגדו הליכים קשים כולל הסתת הילדה. רצתה שישלם על כך שהעיד לעזוב ולא הצליחה לקחת אחריות כלשהי למצב. משפטית לא היה לה קייס. גם תביעת הכתובה שלה נדחתה אחרי שהשמענו הקלטות שלה צועקת ואומרת לו שהיא תעזוב כשתחליט. כסף לא היה כמעט וכן היתה שם ילדה שקיבלה מזונות ונקבעו הסדרי שהייתה עם שני הוריה.
