הם הכירו בפקולטה למשפטים והתחתנו בהתמחות. הוא התמחה במשרד גדול וידוע אליו גם היא התקבלה, אבל ויתרה ועברה לתחום אחר כדי לפנות לו את הבמה. כשהבן הגדול נולד היא עזבה את המשרה הממשלתית שלה וטסה איתו ללונדון ללימודי הדוקטורט. כשחזרו עבדה במשרה חלקית ונולד הבן השני. הוא הלך ופרח, הפך לשותף בפירמה גדולה, כוכבו זהר והוא התאהב בהצלחתו. כשהילד השלישי נולד הסתבר שהוא בעל לקות גופנית. היא התפטרה והקדישה חייה לגדלו. לא הסכימה לחזור לעבוד. הוא הלך והתרחק. רב איתה שתצא לעבוד, שתצא עם חברות, שתטפח את עצמה, שתצא מהקונכייה שלה. ״התחתנתי עם עורכת דין וקיבלתי עקרת בית מסמורטטת״ כך נהג להטיח בה. היא לא רצתה לשמוע. אטמה את עצמה ונאחזה בשגרה הברוכה, במשפחה, ובעיקר בו. הוא ידע כמה היא אוהבת ומעריצה אותו והיה לו קשה להתאכזר אליה, אבל הוא איבד כל הערכה. וכשנגמרת ההערכה נגמרים הנישואין. בסוף הוא אמר לה שרוצה להפרד. שישאיר לה הכל ופשוט ילך. היא הרגישה שהלב שלה מתפרק לאלפי חתיכות קטנות. היתה מוכנה לעשות הכל כדי לשנות את החלטתו אבל הבינה שלא יכולה לכפות עליו להשאר. האשימה את עצמה שלא הקשיבה לקולו, לתחנוניו שבחרה לוותר על עצמה. ויתור עצמי אף פעם אינו משתלם או מוערך. למרות הקושי היא בחרה להילחם, הבינה שצריכה להתחיל בדרך חדשה, שחייבת לקחת אותה למקום טוב יותר. הגירושין היו לא פשוטים, הם אמנם הגיעו להסכמות ראויות אבל קריעתו מהמשפחה הותירה צלקות קשות. שנה וחצי אחר כך פגשתי בה על מסלול הריצה. השילה 15 קילו שהערימה על עצמה בשנים הביתיות, עוסקת בגישור כעורכת דין ויש לה חבר מקסים שאוהב אותה מאד. בעלה המצליח נחשב לגרוש הכי לוהט בעיר ומופיע תדיר במדורי הרכילות. היא לא מכירה את עצמה הישנה ומבינה למה עזב, ברור לה שהיום הוא לא היה עוזב אבל היום היא במקום אחר. יש לה מקום לצד מישהו ולא מתחתיו. את זה היא שלחה אלי כששבה הביתה-
