בשש בבוקר קיבלתי ממנה ווטסאפ קצת לחוץ. היה ברור לשתינו שהיא בקושי ישנה בלילה…7 חודשים היא המתינה לדיון והוא עומד להתקיים היום. הרבה תקוות היא תלתה בדיון, ואני – למרות שידעתי שיכול להיות גם אחרת – הקדשתי לה הבטחה שהיום הולך להיות יום ממש ממש טוב.
ככה זה כשמאמינים שיהיה יום טוב.
הגענו לדיון. עוה״ד של הבעל קרא לי לצד והציע לשלוח אותם לגישור. סירבתי בתוקף. היה ברור שהוא רוצה להמשיך את המצב הקיים. 7 חודשים עשינו מה שאפשר כדי לנהל מו"מ והוא סירב. החיים בבית איתו ועם שלושת ילדיהם היו סיוטיים, אלא שמערכת המשפט אינה מאפשרת הפרדה ביניהם ללא אלימות. אחרי שהוא הורחק לחודש וחזר הביתה הוא היה זהיר ונמנע מכל אלימות ומירר את חייה בלי להיות אלים. רק מגעיל.
היא רצתה להתגרש והוא רצה כסף. מהוריה. הוריה למודי נסיון החיים נתנו לבתם את מרבית הכסף לרכוש דירה ובחוכמתם הרבה דאגו שהדירה תירשם בחלקים לא שווים – 75% לבת ו 25% לחתן. היום הוא סירב לחלוקה ודרש מחצית מהדירה.
הסברתי לשופטת את הסיטואציה ודרשתי פירוק שיתוף בדירה עוד היום. הבעל ביקש לדבר. הוא בכלל לא רוצה להתגרש כך הודיע לשופטת. לא מוכן לפרק את המשפחה. לא מוכן לעשות את זה לילדים. רוצה גישור, רוצה זמן, רוצה לעשות הכל כדי לשמר את הסיוט הנוכחי, או לקבל כסף…לא מבין למה היא פתחה בהליכים הרי אפשר היה להסכים בטוב לתת לו חצי דירה…
השופטת גרינוולד בסבלנותה המדהימה, ניהלה איתו שיחה ארוכה. הבהירה לו שאם מישהו רוצה להתגרש זה כי לא טוב לו, שאופן רישום הדירה בהסכם הרכישה מעיד על זכויות הבעלות, ואין שום סיכוי שהוא יקבל יותר מ 25% משווי הדירה. הסבירה לו שלא תתן לו למשוך את ההליך 3 שנים, ושהיום היא תתן החלטה, בהסכמתו או בניגוד לה. ואז היא חזרה על ההסבר 100 פעם עד שחשבה שהוא הפנים.
אחרי חצי שעה הפסקה הוא הסכים. ואז הם הסכימו על מחיר הדירה, על רכישתה על ידי האשה, על מועד יציאתו מהדירה, ועל גירושין. ופתאום היה אור וקיבלתי חיבוק של הקלה וחיוך עם כוכבים בעיניים. אז מה אתם אומרים קיימתי?
